שערי עזרה רסג

עדין שום א' מהם אלא רוצים עכשיו לקנות. משא"כ אם כבר קנה הא' שניהם אין המצרן לא' מהם יכול לסלקו עכ"ד. וקושייתו כבר הק' אותה הד"מ ז"ל באוט"ז דכתב והאריך בנ"ט לדבריו ודבריו נראים במ"ש שכל א' הוא מצרן והוא קודם לחבירו הואיל ודר בו ואין השני נקרא מצרן לזה כמש"ל בשם נ"י וכו' אבל במ"ש דאם קדם א' מהם וקנאו השני מסלקו זהו צ"ע דהא אמרי' פ' המקבל מכ"ן לא' לית ביה דדב"מ ואפי' אם המצרן רוצה לסלקו מכל וכו' וא"כ ה"ה כאן שמכר ביתו וחנותו בב"א אין בעל מצרן לא' מהם יכול לסלק הלוקח והניח בצ"ע ע"ש. ובאית שאחריו הובא שם הגהה בחצי לבנה וז"ל לא ידעתי מה ק"ל דכל א' מה שדר בו הוי עדיף טפי ממצרן דהא מצרן אפשר א"י לסלקו והו"ל כשותף. ואפשר דאף בשותף ס"ל דלא הוי אלא משום ועשית הישר וכל היכא דאיכא פסידא למוכר לית ביה משום וה"ו כמ"ש בנ"י סנ"ד אך מ"מ לא ידעתי מי הגיד למוהר"א זו שבית וחנות זה היה כ"ן שמא הי"ל עוד נכסים ונר' מתוך דבריו אלו דס"ל דמכ"ן לאו דוקא ע"כ. ובחי' הגהות על הטור כתב ע"ז וז"ל לא נודע מי בעל הגהה זו וגם אין לה הבנת ענין הכא ולע"ד המדפיסים מצאו הגהה מאיש א' בצידי הד"מ לעיל סקט"ז כי שם מקומה ובטעות הציגוה הכא בפנים ע"כ. והן אמת שכנ"ר משטחיות הלשון דהיא על אות הקודם ברם זו היא שק"ל במ"ש דלדעת מור"ם ז"ל דאף בשותף הוי משום וה"ו וכל היכא דאיכא פסידא למוכר לית ביה משום וה"ו שהרי בדברי מור"ם ז"ל במפה וממ"ש הפוס' ז"ל בדבריו והבאנו קצת דבריהם לעיל מוכח דס"ל דגם היכא דאיכא פסידא למוכר העדיף כח השותף וכמו שיעו"ע. גם מה שתי' הט"ז ז"ל ממ"ש מב"י ז"ל במחו"ל דש"ה דלא קנה עדין שום א' מהם משא"כ אם כבר קנה וכו'. קשה שהרי שם כתב בפי' וז"ל הילכך שוכר החנות קונה החנות וא"י שוכר הבית לעכב ע"י ואפי' קנאו שוכר הבית יוציא שוכר החנות מידו מטעם מצרן וכן אם שוכר החנות קנה הבית שוכר הבית מסלקו מט' מצרן ע"כ. וכונת דבריו נר' שמ"ש ואפי' קנאו שוכר הבית היינו שקנה החנות עם הבית עז"א שיוציא שוכר החנות מידו מטעם מצרן. וכן מ"ש אם שוכר החנות קנה הבית וכו' פי' הכי הוי. וא"כ מוכח דס"ל דגם אם כבר קנה הא' שניהם המצרן לא' מהם יכול לסלקו. אם לא שנאמר דכונתו היא במ"ש ואפי' קנאו שוכר הבית וכו' היינו דקנה החנות לחודה. וכן נר' דהט"ז כן הבין בדבריו דלא הק' עליו כ"א אסו"ד שכתב הילכך אם כל א' רוצה לעמוד בשלו קונים אותו ביחד ושמין ביניהם וכו' דש"מ דלא מועיל להא' שקנה הבית והחנות וכו' ולא הק' עליו אתחילת דבריו הנ"ל מוכח שכן הבין בדבריו דקנה החנות או הבית לחוד. וזהו נגד מה שהבין הד"מ ז"ל בדבריו דבמ"ש אבל במ"ש דאם קדם א' מהם וקנאו השני מסלקו זהו צ"ע וכו' מוכח שהוא מפרש בדבריו שאמר ואפי' קנאו שוכר הבית וכו' היינו שקנה שניהם יחד ולכן הק' עליו והניח בצ"ע

וראיתי לה' אורח משפט בהגה"ט אוט"ל דהביא קושית הט"ז ז"ל ותי' והק' עליו וז"ל ולע"ד לא ידעתי כונתו דהתם איירי ששוכר הבית הוא מצרן גם לחנות כמבואר שם לא כן הכא דאי"כ מצרנות אלא לשדה אחת. גם מה שדקדק מלשון הש"ע דאין לו אלא ב' או שאינו רוצה אלא ב' לענ"ד ליתא כמבואר בלשון רבי' בעה"ט ורבי' בב"י שכתבו מצרני כולם וכו' עכ"ד. ונר' דכונתו היא להק' עליו מתיבת כולם דלא יצדק ליאמר על ב'. ומתיבת מצרני ליכא קושיא דגם על ב' שדות יוצדק לקרותם מצרני בשם רבים ומיעוט רבים ב'. אבל מתיבת כולם הוא שק"ל דלא יצדק על ב'. ומלבד דהרואה יראה דבעה"ט ז"ל לא בא בפיו זה הלשון עוד ק"ל מדוע לא הוק"ל מלשון הגמ' והרמב"ם והטור ומרן ז"ל בש"ע ושאר הפוס' דנקטו בלשונם תיבת כל באומרם מכר כ"ן דתיבת כל ותיבת כולם סגנון אחד להם וכאשר יפורש תיבת כל יפורש ג"כ תיבת כולם. ועוד הגאון מ"א ז"ל בהחק"ל ח"מ ח"א סיקכ"א בחלוקת אם אין לו אלא ב' ומכרם כתב כיון דהט"ז והפ"מ ח"ב סיפ"ג ס"ל דאין בו דדב"מ א"כ מידי ס' ל"נ וקי"ל דהלוקח הוא חשיב מוחזק. אך בחלוקה השנית אם יש לו גו"ד שדות ומכר ב' פליג על הט"ז ז"ל וס"ל דיש בו דדב"מ והאריך בהאי כללא אם יצדק תיבת כל או כולם ליאמר על ב' מהם או על רובם או דוקא על הכל עש"ב. ואילו איהו מר בריה ז"ל כלל שתי החלוקות של הט"ז ז"ל ותמה עליהם יחד מתיבת כולם. גם ק"ל ע"ד הגאון מ"א ז"ל שלא זכר שר דבחלוקה הראשונה ס"ל להד"מ ז"ל כהט"ז ז"ל דאין בו דדב"מ. וגם בחלוקה השנית כפי"ד ההגהה שבד"מ שכתוב בה דס"ל דמכ"ן ל"ד וכו' וכנז"ל יוצא דגם בזו ס"ל להד"מ כהט"ז ז"ל דבתרוייהו לית בהו דדב"מ ובכל גוונא הלוקח יוכ"ל קי"ל דהוא חשיב מוחזק. ועיין בהכנה"ג הגה"ט אוס"ה דכתב מכ"ן וכו' נ"ב יראה מדברי רבי' ב"י ז"ל שדין זה אפי' כשאין לו אלא ב' שדות והסמ"ע מגמגם בזה עכ"ל. ודבריו אלו נר' דנעלמו מעי"ק של הגאון החק"ל ובנו ז"ל

ועיין בס' קצות החשן על סעי"ג דעמ"ש הסמ"ע שם לכאורה נר' דוקא כשקנאה משנים וכו' אבל לשון המחבר וכו' כתב ע"ז ולענ"ד נר' דבסל"ו מיירי שהמצרן אינו אלא לשדה א' ולא לשדה האחרת וכיון שמכר היא והאחרת שאינו מצרן לה לפיכך אין בעל המצר מסלקו וכו' אבל כאן שהוא מצרן לב' השדות יוכל המצרן לסלקו משני השדות ע"כ. ואתהמ"ר אנכי הרואה דכפי הטעם שנתן הטור בדין מכ"ן דלית ביה דדב"מ לפי שאינו מצוי שיקנה אדם כל נכסיו יחד וכו' ולא תקנו טוב וישר למצרן להפסיד למוכר ע"כ נר' שאין לחלק כלל בין היה מצרן לשדה אחת או היה מצרן לכל הקרקעות שמכר דבכל גוונא כיון שמכ"ן ואי אמרת דיש בו דדב"מ חיישי' שמא בתוך כך ימלך הלוקח ומטי ליה פסידא למוכר לכן גזרו דלית ביה דדב"מ. שו"ר בשי' מקו' לרב"א ז"ל דעמ"ש מכ"ן לית ביה דדב"מ כתב נר' דוקא היכא דהנהו ארעתא דזבין לא הוו כולהו בהדי הדדי הוא דאמרי' הכי וכו' אבל היכא דהוו כל ארעתא דיליה אחד מצרא והוו קריבי לארעיה דהאיך בהא ודאי נר' לומר דאית בה דדב"מ וצ"ע מיהו לפי הרמב"ם נר' דאע"ג דקיימי כל ארעתא אחד מצרא לית ביה דדב"מ שהרי כתב פט"ו מה"ש המכ"ן וכו' וכ"נ שדעתו לומר כן גבי מאן דזבין כ"ן לחד גברא דודאי לא עביד איניש דמזבין כ"ן אלא מפני צו"ג ודוחק שעה וא"א דמצי ב"מ לאפוקינהו מיניה לא משכח לעלם מאן דזבין מיניה וכו' וכל זה צ"ע. והרב אלברצלוני כך כתב דאע"ג דקיימי כולהו נכסי אמצרא דהאי גברא לית ביה משום דדב"מ מה"ט דכתיבנא ע"כ הרמ"ך ע"ש. הרי דבתחילה מצדד אצדודי לחלק בהכי וסיים דלפי"ד הרמב"ם ליכא חילוק כלל. ועם דכתב אח"כ וכל זה צ"ע דנר' דעדין מצדד בדעתו אי דינא הכי כמו שנר' מדברי הרמב"ם או לא מ"מ שוב הביא מהרא"ב ז"ל דכתב בפשיטות מה"ט דליכא חילוק כלל וכנ"ל מעתה גם אנו נאמר שכן ס"ל למרן ז"ל דליכא חילוק כלל דדבריו ודברי הרמב"ם בדבור אחד נאמרו וכמו שנפרש בדברי הרמב"ם כן ג"כ נפרש בדברי מרן ז"ל. וצריך לעיין בס' אמר יוסף בדפ"ט: