שערי עזרה רסב

כה"ז א"כ זוכה השותף בדינו מדינא דאחו"ש. ברם מצד זה יש לו עדיפות ללוקח כיון דהרמב"ם ס"ל דאין לחלק בין מצרן דעלמא לאחו"ש ובגלילות אלו הולכים בעקבותיו ג"כ וכתבו הפוס' האח' ז"ל דיוכל המוחזק לומר קי"ל כוותיה אף שהוא נגד סברת מרן ז"ל והבאתי דבריהם במ"א ויתבאר עוד לקמן מזה

ואם יאמר האומר דאעיקרא בנ"ד דלא היה רחוק מהעיר כ"א שיעור יום אחד מהיכא תיתי דנחשב כאילו היה בע"א ולא בעיר ממש ועיין בהמבי"ט ח"א סיפ"ו דכתב דמ"ש הרמב"ם היה ן' המצר במדינה אחרת אין בו דדב"מ אינו אלא כשהלך למדינה אחרת מפני שהוא רחוק ואם אח"כ היה יכול ליקח לא היה המוכר יכול למכור שהלוקח יאמר לאחר כמה שנים תצא מידי וכן משמע ממ"ש ואח"ז וכו' ובא ההולך נר' שהוא במקום רחוק שאינו בא אלא לזמן אבל בנד"ז שהיה בכפר בורח מחמת המגפה שאפי' שלא היה בא היה קרוב ה"ה כמו אם היה במדינה שאפי' שעבר זמן שלא ידע יכול הוא להוציא מיד הלוקח כשידע עכ"ל וחזרו ונשנו דבריו בסיקס"ח ע"ש. וע"ז סמך הבע"ח ח"א סיפ"א וכתב ויראה ברור שכ"ש הוא מאיזמיר למגנאסייא שהוא מקום קרוב הרבה שבכל יום שיירות מצוייות ובחצי היום יכול רץ אחד ללכת ולבוא מכאן לכאן בהא ודאי לא נכנס זה בדין הרמב"ם וגרע מהכפר שכתב המבי"ט ז"ל ששם לא היה יכול לבוא אבל כאן אילו היה מודיע לשמעון בערב או בבוקר הי"ל תשובה משמעון בה' או ו' שעות ולמקום קרוב כזה לא דבר הרמב"ם ז"ל בלי ספק עכ"ד. וא"כ גם בנ"ד דלא היה רחוק מהעיר כ"א שיעור יום א' הו"ל כאילו הוא בעיר ממש וכשידע מוציאה מהלוקח. לזאת אשיב דה' מוהר"א לאפפא ז"ל בס' בנ"א סיכ"ז דחה דברים אלו בשתי ידים דכתב וז"ל ועדין לחולק שיאמר דלא אמרה הרמב"ם אלא כשהוא במקו"ר אבל כשהוא במקום קרוב דרך יום לא והכי דייק לישניה וכו' וכו' כנר' דדוקא כשהוא במקו"ר. אף אתה אמור לו צא ולמד שהבעה"ט ז"ל הוציא ד"ז ממ"ש בגמ' הני ציירי והני שרי לית בהו דדב"מ וכ' ע"ז ש"מ כל היכא דיש פסידא למוכר בטל דין מצרנות ואם הוא רחוק בע"א אי"ל לעכב עד שיבוא כך פסקו הגאונים ואי איכא חשש הערמה מחרים ע"כ וכיון דבשביל המתנה מועטת חששו לפסידא דמוכר כ"ש כשהוא במקום אחר קרוב או רחוק. ורחוק שכתב בעהע"ט ז"ל היינו בדרך הני ציירי וכו' עוד נ"ל להביא ראיה ממ"ש הנ"י ז"ל בפ' המקבל וכו' דאין לחלק. הגם הלום ראיתי בתשו' מוהרמ"א סיקי"ח שדעתו כדעת חכמי מצרים והביא דברי הרשב"א ז"ל שהם ממש כדברי הבהע"ט וגם תשו' הרמב"ם ז"ל מלשין הערב ובברור נר' מסוף תשובתו כמ"ש. ומ"ש הרמב"ם בחבורו במדינה אחרת ולאחר כמה שנים נ"ל דלרבותא נקטיה וכו' ואעפ"י שראיתי בתשו' המבי"ט סיפ"ו קצת סתירה לזה אינו נר' בעיני מהטעמים שכתבתי ע"כ עש"ב. וכפי דרך הב"א ז"ל דליכא לחלק בין מקום אחר קרוב או"ר לדעת הבהע"ט ממה שהוציא ד"ז מדינא דהני ציירי וכו' כן אנו נאמר בדעת הרמב"ם בתשו' פא"ה סיקע"ה דכתב שם וז"ל מעשה זה אין בו דדב"מ שאם אי אתה אומר כן וכו' הלא תראה בהני ציירי וכו' לית בהו דדב"מ וכ"ש כה"ג דלית ביה. דדב"מ וכן הדין עכ"ל. הרי דדברי בעהע"ט ודברי הרמב"ם שקולים ויבואו שניהם. ולכי תידוק שפיר יש עדיפות יותר בדברי הרמב"ם הנ"ל שלא בא בפיו תיבת רחוק כלל לשנהיה צריכים לישבה דהיינו בדרך הני ציירי וכו' ועיין בס' אשדות הפסגה חח"מ סיי"ב דכתב דבנדון מוהרשד"ם ז"ל סירצ"ז הוא בלארס'ו ואלסונ'א שאינם רחוקים זמ"ז כ"א ז' או ח' שעות למרבה כנודע וע"ז כתב שם מוהרש"ק ז"ל דמאחר דהמצרן לא היה בעיר לית ביה דדב"מ וכו' ואין לומר דח' שעות קרוב הוא דהא ודאי ליתא דאם באנו לחלוק בין קרוב לרחוק אפילו דרך יום נקרא קרוב וראיה לזה וכו'. אלא שהב"א ז"ל לא ישרה בעיניו סברא הלזו וכו' ומינה שמעי' דהמבי"ט ז"ל עם מוהרש"ק ז"ל הם חלוקים וכו' עש"ב. ומה שהק' שם על הכנה"ג ז"ל דאיך רצה להשוות מוהרש"ק עם המבי"ט והם חלוקים והאריך בזה אחהמ"ר אי"צ להאריך דהוא ט"ס הניכר בדברי הכנה"ג ובמקום תיבת מוהרשד"ם צ"ל הרמב"ם וסה"ב שאחר שפי' כן ראיתי להמט"ש ז"ל סקע"ה בהגה"ט אומ"ב שכ"כ ע"ש. באופן דזה הדבר הוא במח' בין המבי"ט והבע"ח ז"ל לשאר הפוס' ז"ל ובודאי דלוקח בעלמא שהוא המוחזק מצי"ל קי"ל. ובס' בית יאודה במנהגים דיני מצרנות ס"י כתב דהגם שהמבי"ט ז"ל חילק בין מקו"ר למ"ק מ"מ רבו ז"ל לא רצה לחלק ואמר שראוי לפשר ביניהם ע"כ. ועו"ש בס"ט בחילוק בין אם המצרן מחוץ לעיר או המוכר והקונה רבו ז"ל עשה פשר דבר בשותף דוקא משא"כ במצרן ע"ש. ובדברי המבי"ט ז"ל דבסיכ"ו דכתב דדוקא אם המצרן במדינה אחרת והמוכר והקונה הם במקום שהקרקע נמכרת אזי ליכא דדב"מ אבל אם המוכר והקונה הם בחוץ והמצרן בעיר לא איבד זכותו. ונתן הכרח לזה דאל"ה לא שבקה ליה זכו לבר מצרא כלל דאזיל ליה מאריה ארעא בהדי לוקח חוץ למדינה וזבין ליה ומפקעי זכותיה וכיון דבכה"ג ודאי לא מצי מפקע זכותיה כי אזלי אי הוו באורחא רחיקא נמי לא אפקע זכותיה דב"מ ע"ש. יש לי לעמוד בדבריו אלו דמה הכרח הוא זה והלא לפי דבריו שבסיפ"ו דחילק בין מקום רחוק למ"ק בבן המצר דצריך שיהיה במדינה אחרת במק"ר שאינו בא אלא לזמן משא"כ אם היה במ"ק ה"ה כמו אם היה במדינה. א"כ כמו ששם בבן המצר אם היה מחוץ לעיר במ"ק לא אפקע זכותיה ואם היה במדינה אחרת במקו"ר נפקע זכותו. כן ג"כ נאמר דה"ה אם היה המוכר והקונה מחוץ לעיר במקו"ק לא נפקע זכות המצרן ואם היה במקו"ר נפקע זכותו. וזה הוא רחוק המציאות שיהיה מבלתי הנאת ממון ודבריו בהכרח זה שגבו ממני ולא ראיתי מי שהעיר עליו בזה

עוד יש זכות ללוקח להעמיד המכר בידו מצד שהשני בתים הם שתי חנויות עשויות שאורגים בהם בגדים וכל אחת ואחת קאי לעצמה ואין להם שייכות זע"ז ומכרו אותם יחד הו"ל כדין מכר כל נכסיו לאחד דכתב מרן בסל"ו דאין בעל המצר של שדה אחת מסלק את הלוקח מאותה השדה שהרי היא והאחרת קנה כאחד. ואפי' אם המצרן ג"כ רוצה לקנות כ"ן בכ"מ שהן אינו יכול לסלקו. ומור"ם ז"ל בהגהה סי"ג כתב דוקא בשדה אחת אבל בשתי שדות יכול לסלקו מאחת ומניח לו אחת. וכ' הסמ"ע ע"ז בסקכ"ב לכאורה נר' דמיירי דוקא כשקנאן משנים דעליה קאי וכו' ויש לחלק בין כל שדותיו לב' שדות דזיל בתר טעמא דנתבאר שם דהוא מפני שאינו מצוי להיות אחד קונה שדות הרבה בפ"א ולא תקנו לעשות טובה למצרן במקום שיש פסידא למוכר. ובשתי שדות מצוי הוא שיקנה א' יחד אבל לשין המחבר שכתב בסל"ו שהרי היא והאחרת קנה כאחד משמע דבשתי שדות נמי דינא הכי וצ"ע וכ"כ בסקס"ב דלשון מרן משמע דגם בשתי שדות דינא הכי יעו"ש. והט"ז ז"ל כתב דאם אין לו אלא שנים או יש לו הרבה ואין רוצה למכור אלא שנים הוי נמי כן דאפשר שלא ירצה המצרן לקנות וכו' ויהיה פסידא למוכר. והק' ממ"ש מב"י ז"ל במחו"ל דש"מ דלא מועיל להא' שקנה הבית והחנות להחזיק שניהם אעפ"י שאין השני מצרן אלא לא' מהם ותי' דש"ה דלא קנה