שערי עזרה כו

ברהמ"ז מאחר שכבר שמע ברכת הזן מהמברך וז"פ. ואפשר דזהו שנתכוון הרב פרמ"ג במ"ש ויראה לשמוע עד ברכת הזן ויכוונו שלא לצאת בו ויתחילו אחר כך מתחילת ברכת המזון בלחש עמ"א אות י"ב היינו לומר כדכתיבנא בכונת דברי המג"א ז"ל. אך קצת קשה דלא הול"ל ויראה כאילו חידוש זה הוא מדידיה מאחר דמוכרת הוא בדברי המג"א ז"ל וכנ"ל

שוב ראיתי דאפשר דכונת דברי המג"א ז"ל היינו דצריך שישמע ברכת הזן מהמברך ושוב יתחיל הוא מנודה לך וכו' וכמו שכן נר' מלשונו במ"ש בסי' ר' סק"ג שכתב וז"ל לחזור לאכול פת. ואם לא היה דעתו לאכול פת רק פרפרת א"צ לחזור אלא למקום שפסק וכו'. גם בסק"ד שם כתב כשרוצה לברך. דבתחילה לא נתכוון לפטור בברכה זו ע"ש. דנר' מלשונו שם דהיכא דאינו רוצה לאכול עוד דהוא מתכוין לפטור בברכה זו של הזן א"צ לחזור לתחילת ברכת הזן כיון דשמע אותה מפי המברך אלא מתחיל מנודה לך וכו'

ואם כנים אנחנו בזה בפי' המג"א ז"ל א"ש מ"ש הרפמ"ג ז"ל מדידיה האי חדושא ויראה לשמוע עד ברכת הזן ויכוונו שלא לצאת בו ויתחילו אח"כ מתחילת ברהמ"ז בלחש וצריך לראות בדברי הר' מחה"ש על סי' קצ"ג אות ד' דנראה משם שכן פי' דברי המג"א ז"ל יע"ש

ועיין בס' ע"ת בסי' ר' עמ"ש מורם ז"ל ואם היה דעתו לחזור ולאכול וכו' שכתב וז"ל משמע שאם לא היה דעתו לאכול פת רק פירות או כיוצא בו דאינו חייב בברהמ"ז מה"ת אינו חוזר ומברך הזן אח"כ כשמברך מיהו למעשה צ"ע עכ"ד. ולא ידעתי מה נסתפק מאחר דהרבה פוסקים כן ס"ל דברכת הזימון היא ע"ס ברכת הזן ומחויב הוא לשומעה מהמברך וליתן דעתו לצאת בברכתו א"כ נפטר בברכתו ואח"כ מתחיל מנודה לך וכו' וכנ"ל. וע' היטב בדברי המג"א ז"ל בסי' קפ"ג ובסי' קצ"ג

ויש להסכים דברי הרפמ"ג עם דברי הרדב"ז ז"ל בשו"ת הח' סי' רע"ו דנשאל במי ששומע ברכת המזון אם הוא טוב לברך לעצמו או שישמע מפי המברך. והשיב דכבר נהגו העולם לברך לעצמן וה"ט לפי שאין יכול לכוין עם המברך מלה במלה ונמצא משמיט תיבות מן הברכה. ומ"מ לא יתחיל עד שיגיע המברך להזן את הכל משום דמספק"ל עד היכן ברכת זימון ואיכא מ"ד עד נודה לך וכו' הילכך ימתין עד שיברך הזן את הכל ויענה אמן ויתחיל ברהמ"ז וה"מ לכתחילה אבל בדיעבד יצא אעפ"י שלא כיוין עם המברך מלה במלה כיון ששמע עיקר הברכות וענה אמן יצא עכ"ד יעו"ש. ובודאי דמ"ש שישמע הזן את הכל ויענה אמן ושוב יתחיל ברהמ"ז היינו שיתן דעתו שלא לצאת בברכת המברך דאי לאו"ה כיון שיצא בברכת המברך היאך אוזר לתחילת ברהמ"ז א"ו בנותן דעתו שלא לצאת בברכת המברך והיינו כדברי הרפמ"ג ז"ל וכנ"ל

וראיתי לה' יד אהרן ז"ל במ"ב סי' קפ"ג דעמ"ש מרן הב"י ז"ל לענין הלכה נר' לנהוג כדברי הר"פ ושבה"ל כתב ע"ז וז"ל נ"ב וכ"פ הרדב"ז ז"ל בח' ח"א סי' רע"ו וכתב דמ"מ לא יתחיל עד שיגיע המברך לברכת הזן והנ"מ לכתחילה אבל בדיעבד יצא וכו' ע"כ. נר' שדעתו לפרש בדבריו שהגם שלענין דינא נהגו העם לברך כל א' וא' וכדברי הר"ף ושבה"ל מ"מ לצד הטוב דלא יתחיל עד שיגיע המברך לברכת הזן. והיינו ודאי כמ"ש בעניותין שיתן דעתו שלא לצאת בברכת המברך וכדברי הרפמ"ג ז"ל. ולא ס"ל כמ"ש הב"ח ז"ל דפסק בסי' קפ"ג וקצ"ג דפסק כמהר"ם דצריך כ"א ליזהר ולשמוע ולהבין לדברי המברך ולא יברך בלחש וכתב דהתוספות והרא"ש והטור ס"ל כן עש"ב אלא ס"ל דהגם דלענין דינא נהגו כדברי הר"פ ושבה"ל דיש לברך כ"א לעצמו בלחש מ"מ לצד היו"ט מאחר דאיכא מ"ד דברכת זימון היא עד נודה לך וכו' יש להמתין מלהתחיל לברך עד שיברך הזן את הכל ויענה אמן ואח"כ יתחיל

ועיניך הרואות דס' הב"ח ז"ל יש ויש מהפוס' דס"ל כן ולא נפלאת ולא רחוקה היא עי' בס' חמד משה סי' קצ"ג וסי' ר' דמבואר שם דיש צד לומר כן דהיכא דיש זימון אין חילוק ברכות דבהכרח צריכים כולם לצאת בברכת המברך ברכת הזימון יע"ש. וע' בס' ערה"ש סי' ר' אות א' דעמ"ש מרן א"צ להפסיק אלא וכו' כתב דכ"כ הרשב"ץ דהגאונים פ' כר"ן וכן דקדק הב"י מדברי הרמב"ם דס"ל כהרי"ף ע"ש אבל בה"ג והרא"ש והר"י פ' כר"ש וכן פי' התוס' בפסחים ד' ק"ד קו' הירוש' והרי הזן וכו' ע"ש. ולא ידעתי מה חידש במה שהביא בשם הרשב"ץ דכתב דהגאונים פסקו כר"ן שהרי מרן הב"י ז"ל בעצמו כאן כן כתב בשם הרשב"א דהגאונים פסקו כר"ן וסיים שכדברי הגאונים מסתברא יע"ש

וראיתי לה' זכור ליצחק הררי ז"ל בסי' מ"ט דהביא דברי הרדב"ז ז"ל והרבה לתמוה עליו איך כתב כן דאפי' לפי דעת התוס' והרא"ש והטור וסי' דפסקו כר"ש דברכת הזן היא בכלל ברכת הזימון הי"ד לענין האחד שמפסיק לב' אבל לענין ג' שמזמנים ולברך שלשתן בהדי הדדי הא פשיטא דגם להנהו פוס' אזלי ומודו דא"צ להמתין כלל אלא מתחילים לברך ברהמ"ז מיד יחד כולם כאחד וכמ"ש הרב"י ז"ל. ואי פליג ולא סבר כמרן הב"י לא הו"ל למסתם סתומי והי"ל לבאר וכו'. ועוד זאת יתירה דפסקו הוא של כת הקודמין היא דכבר הדבר הוא בא בס' א"ח והכלבו והתשב"ץ דכתבו כן בשם הר"ף בין לענין שצריכין כ"א לברך לעצמו ובין לענין שצריכים להמתין וכו' והו"ל להביא הלכה זו מפומייהו עש"ב. ואנכי הפעוט איני רואה שום תימה עליו דכונת דבריו הוא דהגם דלענין דינא נהגו העם לברך כ"א לעצמו כדברי הר"ף ושבה"ל מ"מ לצד היו"ט ימתין מלהתחיל עד שיגמור המברך עד הזן את הכל ושוב אח"כ יתחיל לברך לעצמו וכמש"ל ושכ"כ הי"א ז"ל מאחר דאיכא מ"ד דברכת הזימון עד הזן את הכל ואיכא דס"ל דהתוס' והרא"ש והטור גם הם כן ס"ל דלא יברך בלחש הגם דלענין דינא לא קי"ל כוותיהו דכבר נהגו העם לברך כ"א לעצמו מ"מ מאחר דאיכא ספיקא בדבר עד היכן ברכת הזימון לצד היו"ט ימתין מלהתחיל וכו' וכבר כתבנו לעיל דאיכא דס"ל שבין לאחד מפסיק לב' ובין לענין לברך כ"א לעצמו שוים הם בשיעוריהו דס"ל דברכת הזימון עד הזן את הכל וכמו שנת"ל לכן כתב לצד היו"ט ימתין מלהתחיל וכו' ותו ל"ק ול"מ ע"ד הרדב"ז ז"ל. ומיהו אנן בתריה דמרן ז"ל גררינן דס"ל דבין לענין זה ובין לענין זה א"צ להמתין וכנז"ל

וכתב עו"ש דגם לפי דברי מורם ז"ל דפ' בסי' ר' כוותיהו דהתוס' והרא"ש שצריך להפסיק עד שיאמר הון. מ"מ הא פשיטא דבכה"ג דמזמני והדר כולהו ברוכי א"צ להמתין אלא מתחילין מיד כמ"ש מרן בב"י ז"ל וכו' יעו"ש. ואני אומר דבר ה' בפיהו אמת שכן ס"ל למורם ז"ל כאן בסי' קפ"ג. ברם לא ידענא מדוע לא הכריח שכן ס"ל בסי' קפ"ג מדבריו בעצמם וכמו שהכרחנו בעניותין אנן לעיל מדבריו שכתב בסי' קפ"ג דלענ"ד מוכרחים אנו לומר כן בדבריו וכמש"ל

עוד ראיתי לו שם שהק' על דברי המג"א ז"ל שכתב ועי' בסי' ר' וכ"ן עיקר. דאם כונתו דגם הכא צריך להמתין עד סוף ברכת הזן כמ"ש מורם התם בסי' ר'. קשה היאך כותב כן במקום דכבר בא הדבר בביאור רחב בב"י ז"ל דבהא אליבא דכ"ע אי"צ להמתין אלא יתחיל מיד וכו' והניח דבריו בתימה יעש"ב. כבר אנן בעניותין לעיל הארכנו בדברי הרמג"א ז"ל בפירושם והבאנו