שערי עזרה כה

ואנכי הדל באלפי לא הבנתי כו' דבריו במ"ש מתני' דקתני כתב ע"ג כתב פסול דבמשנה ליכא לשון זה דקאמר ואי כונתו על בעיית ר"ל מר"י בענין עדות העדים דמשמע מינה דכתב ע"ג כתב דפסול לא יתישבו דבריו דאיהו קא מותיב לה ומתרץ לה דאיהו מוקי לה בסקרא ע"ג דיו וכו' ואילו הבעיא היא דיו ע"ג סקרא כאשר מבואר בסוגיא ודבריו שגבו ממני וצ"י. וע' בס' טל אורות בד' פ"א ע"ב דהביא דברי הלבוש שכת' בה' גיטין סי' קנ"ה ס"י וסכ"ב דכתב ע"ג כתב שהוא פסול בגט משום דכתי' בגט וכתב משמע כתב אחד ולא כתב ע"ג כתב ע"כ. והק' עליו מכח האיבעיא דר"ל מר"י וכו' דמוכח מינה דליתא להאי דרשא כלל והניח בצ"ע יע"ש

וראיתי בס' לבושי שרד שבס' מגינים באו"ח סי' ל"ג דעמ"ש המג"א ז"ל שם בסק"ז בדין הרצועות שהשחירן גוי דאם חזר ישראל והשחירן לשמן כשר והביא ראיה מגיטין ד"כ וציין על אה"ע סי' קל"א. הק' עליו דהא מה דאמר התם דאפילו רבנן ל"פ אלא משום זה אלי ואנוהו לא קי"ל הכי באה"ע סי' קל"א דגם בגט לא מהני העברת קולמוס משום דהו"ל כתב ע"ג כתב ולאו כלום הוא כל שהכתב השני אינו טוב יותר מהראשון דדוקא דיו ע"ג סקרא מקרי כתב משא"כ דיו ע"ג דיו וא"כ י"ל דה"ה ברצועות שחזר והשחירן לשמן נמי לא מהני וכו' ודברי המג"א אלו צ"ע ע"ש. גם סיים שם ומ"מ גוף הדין שכתב המג"א בחזר והשחירן לשמן עדין צ"ע דמכתב ע"ג כתב אין כ"כ ראיה לפסול די"ל דדוקא בכתי' אמרי' הכי וכמ"ש בפרישה אה"ע דהתו' אמרה וכתב והאי לאו כתיבה דידיה כיון דכבר הוא כתוב ולאו מידי עבד. משא"כ כאן וכו' ע"ש. דהגם דתפסי בלשונם לשון זה דכתב ע"ג כתב פסול לאו דאיתא לשון זה בש"ס כ"א דמכלל משמעות הש"ס מהאבעייא דר"ל מר"י משמע זה דכתב ע"ג כתב פסול ואמטו"ל דברי הריטב"א ז"ל הנ"ל אינם מתיישבים וכנז"ל. אבל עיקר דברי המג"א ז"ל ע' מה שישב הגאון בעל נו"ב סי' א' ועוד הובאו דבריו בספרו דגול מרבבה על המגינים יע"ש. ודברי המחצ"ה הם קרובים לדברי הנו"ב ז"ל כיע"ש: סימן י"א

ברהמ"ז. עיין בטור או"ח סי' קפ"ג דכ' מרן בב"י ולענין הלכה נר' לנהוג כדברי הר"פ ושבולי הלקט ע"כ. ופי' דבריו נר' דהיינו שכל אחד מהמסובים יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי' החתימות כמ"ש השה"ל ושכ"כ הר"פ שיש לכל אחד לברך ברהמ"ז וכו' ודלא כמהר"מ דלא היה מברך בלחש. אבל מ"ש הר"פ דלא יתחיל לברך עד שתכלה ברכת הזן זה כבר כתב הב"י שם דהינו משום דסבר דהלכתא כר"ש ולפי פירש"י ובסי' ר' יתבאר שיש פוסקים כר"ן ולדבריהם א"צ להמתין אלא כיון שאמר ברוך שאכלנו וכו' יתחיל ולפי' התוס' והרא"ש אף לדברי ר"ש יתחיל מיד ע"ש. וא"כ ס"ל למרן ב"י ז"ל דא"צ להמתין עד שתכלה ברכת הזן אלא יתחיל מיד ויאמר בלחש עם המברך ואפילו החתימות. וזהו שכתב דנראה לנהוג כדברי הר"פ ושה"ל היינו דיאמר בלחש וכו' ודלא כמהר"מ ז"ל דלא היה מברך בלחש וזהו שפסק בש"ע סי' קפ"ג ס"ז נכון הדבר וכו' וזהו שהכנה"ג ז"ל בהגב"י כתב על דברי מרן הב"י הנ"ל שכן פסק ה' בנימן זאב סי' שנ"ג. וע"ש שכ"כ בפי' וז"ל ויש שכתבו שטוב להם שכל א' וא' מהמסובין יברך לעצמו אפילו כשמזמנים ומשגומר המברך ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו יתחיל כל א' וא' לברך לעצמו בא"י אמ"ה הזן את העולם כולו וכו' ע"ש:

אבל הב"ח ז"ל פסק כמהר"ם דלא יברך בלחש אלא צריך שישמע כל הברכות של ברהמ"ז מפי המברך ולענות אחריו אמן ועיין בדבריו בכאן ובמ"ש בסי' קצ"ג באורך יע"ש. וע' בהמג"א ז"ל בסי' קפ"ג סקי"ב דכתב וז"ל בלחש עם המברך כדי שיברכו יחדיו ולא יאמר כל א' בפ"ע רק בסיום הברכה. ופי' דבריו המחצ"ה ר"ל שיאמר בלחש כדי שיברכו ביחד דכיון שמזמנים צריכים שיצטרפו יחד בברהמ"ז וא"כ נהי שכ"א יאמר בלחש כדי שלא יפסיד וכו' מ"מ צריכים לברך עם המזמן בשוה כדי שיצטרפו רק בסיום הברכה ימהר לסיים קודם המזמן כמ"ש רמ"א כדי שיהיה יוכל לענות אמן דאם יסיים בשוה עם המזמן אינו רשאי לענות אמן דהו"ל עונה אמן אחר ברכותיו ושוב כתב דהב"ח כתב דטוב יותר לשמוע וכו'. וסיים דבתשב"ץ כתוב דצריכים לשמוע עד הזן את הכל שהיא ברכת הזימון ועס"י ר' וכ"נ עיקר ע"כ וכ' ע"ז המחצ"ה ועס"י ר' דקי"ל הכי דברכת הזימון עד סוף ברכת הזן וכן עיקר כתשב"ץ עכ"ל

והרב פרמ"ג ז"ל בסי' קפ"ג במשבצות זהב סק"ו כ' וז"ל יאמר בלחש עט"ז ובקצ"ג ה' (ט"ס קנ"ג). ויראה לשמוע עד ברכת הזן ויכוונו שלא לצאת בו ויתחילו אח"כ מתחילת ברכת המזון בלחש עמ"א אות י"ב וברי"ש אות ד' ע"כ

ומ"ש המג"א ז"ל ועס"י ר' וכ"נ עיקר. וכתב על זה המחה"ש ר"ל דקי"ל הכי דברכת הזימון ע"ס הזן ושכן עיקר כתשב"ץ. היינו דהם אזלי בסברת מורם ז"ל שכתב בסי', ר' בס"ב בהגהה די"א דצריך להפסיק עד שיאמר הזן את הכל וכן נוהגים הרא"ש והתוס' והר"י בשם בה"ג והטור ע"כ. דכמו דשם באחד שמפסיק לשנים דינא הוי שצריך להפסיק עד שיאמר הזן את הכל וכמ"ש שם כן ג"כ הדין בהמסובין שבסי' קפ"ג דכתב מרן בס"ז נכון הדבר שכל אחד מהמסובין שיאמר בלחש וכו' דהביא המג"א ז"ל דברי התשב"ץ דצריכים לשמוע עד הזן את הכל שהיא ברכת הזימון וכתב ע"ז ועיין בסי' ר' דשם מבואר דברכת הזמון ע"ס הזן את הכל ושכ"ן עיקר כס' זו של התשב"ץ. ואע"ג דמורם ז"ל בסי' קפ"ג לא אזיל בסברא זו שהרי עמ"ש מרן נכון הדבר שכ"א מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי' החתימות כתב ע"ז ויקדים לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן. הרי דס"ל בכאן בסי' קפ"ג כמרן ז"ל דאין צריך להמתין עד שיאמר הזן את הכל אלא דתכף שאומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו יתחיל עם המזמן ברהמ"ז אלא דכתב שיקדים בסיום הברכה לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן כדי שלא יהא נר' כעונה אמן אחר ברכותיו ובהכרח לומר דמורם ז"ל בסי' קפ"ג ס"ל כמרן ז"ל וכנ"ל ולא אזיל בסברתו שכתב בסי' ר' דאי אזיל בסברתו שכ' בסי' ר' שצריך להמתין עד שיאמר הזן את הכל היאך יעלה על נכון שיאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי' החתימות ושיקדים לסיים קודם המברך כדי שיענה אמן מאחר שהוא צריך להמתין עד שיאמר הזן את הכל א"ו בהכרח לומר שבסי' קפ"ג לא אזיל מורם בהסברא שכתב בסי' ר' אלא בסברת מרן ז"ל וכנ"ל עכ"ז הרמג"א ז"ל מאחר דראה בהתשב"ץ כתוב דצריכים לשמוע עד הזן את הכל שהיא ברכת הזימון וגם בסי' ר' כתב שם מורם דכן נוהגים דברכת הזימון ע"ס ברכת הזן. הסכימה דעתו דגם בכאן צריך להמתין עד שיאמר הזן את הכל ושוב יברך מתחילת ברהמ"ז לעצמו. ובודאי דלסברתו זאת בשעה שממתין להמברך עד שיאמר הזן את הכל נותן בדעתו שלא לצאת בברכתו. דאי לאו"ה הו"ל ברכה לבטלה כשחוזר אח"כ לתחילת