שערי עזרה רנט

שכבר נחלקים לכ"א וא' ביתו גם בחצר אינו יכול לכופו ע"כ. הרי דכתב הנ"י ז"ל בפי' דדוקא אם היו הבתים שבחצר כבר חלוקים אזי גם בחצר א"י לכופו בדינא דגוא"א. אבל אם לא היו הבתים כבר חלוקים כיון שבחצר אי"ב כ"ח אף שהבתים יש בהם כדי לזה וכ"ל שיכולין להחלק בית כנגד בית אפי"ה מתבטלת החלוקה מצד החצר ודיינינן בבתים ובחצר בדינא דגוא"א

וראיתי בס' לב שלמה למוהר"ש הלוי ז"ל בסי"ע דנשאל בב' אחים שירשו בתים וחצר ודבר נמנע הוא לחלוק בשוה מצד דבחלק א' יש בית התבשיל ובחלק האחר ביה"כ וכדומה. וכתב דאם שניהם לא ירצו לעמוד בשות' אלא שא' רוצה לחלוק כמ"ד דיש בבתים ד"ח וא' רוצה בדינא דגוא"א בזה יש להסתפק דמצד א' נר' דלאומר נחלוק שומעין שהרי מ"ש הפוס' שהנתבע מיקרי מוחזק לפי שהתובע בא לגרשו מנחלתו א"כ גם הכא ה"ה והטעם ג"כ וכו'. או אימא לאידך גיסא דהן רבים עתה הסוברים דאין בבתים ד"ח ה"ה הריב"ש והרא"ש כמ"ש הנ"י בשמו. אמנם בזה כעת לא אחליט הדבר להיות דצ"ע מ"ש הנ"י בשם הרא"ש ז"ל הביאו מרן בדין ד' עם מ"ש הטור סעכ"ח בשם תשו' הרא"ש עכ"ל. וכ' הבנ"ח ז"ל בסי' הנז' אוי"ג ביאור תמיהתו ששם כתב בשם הרא"ש דבחצר לא שייך דינא דגוא"א וכו' וכיון שהבתים מספיקין לשניהם צריכין להשתמש בחצר בשות'. ובדברי הנ"י בשם הרא"ש משמע דכשאין מגיע תשמיש שוה לכ"א בחלקו שייך בו דינא דגוא"א ע"כ. ולע"ד אם זו היא כונת קושייתו י"ל דמאי דמשמע ממ"ש הנ"י בשם הרא"ש דשייך דינא דגוא"א כשאין מגיע תשמיש שוה זהו במקום שלא היו נחלקים הבתים ובחצר אינו מגיע תשמיש שוה לכ"א בחלקו אזי אמרי' דשייך בו דינא דגאו"א בבתים ובחצר יחד. ומאי דכתב הטור בשם הרא"ש דבחצר לא שייך ביה דינא דגוא"א הוא היכא שהיו הבתים כבר חלוקים לכל א' וא' חלקו אזי גם בחצר א"י לכופו בדין גוא"א שהוא נגרר אחר הבתים ובהו לית גוא"א כמש"ל בשם הנ"י ז"ל ותיבת שהבתים מספיקים דקאמר היינו שהם חלוקים מקודם ועיין בס' מגן גבורים ד"ד עב"ג שכן נר' שמפרש מאי דאמרו דבחצר לית ביה דינא דגוא"א הוא בכה"ג במקום שלכ"א מהם יש לו בית מיוחד לו לבדו ומבורר חלק כ"א וא' בבתים אזי אמרי' דלית בחצר דין גוא"א דאם אין לו חצר מה מועיל לו הבית ע"ש

והבנ"ח ז"ל תי' דהנ"י ז"ל לא הזכיר בדבריו דין גוא"א אלא בדין חלוקה קא עסיק דהא דאמרי' שיהא כדי לזה וכ"ל צריך ג"כ שיהא כל התשמישים שוה לכל חלק וחלק כנז' ואז יכול לכופו לחלוק. אבל אה"נ שאם יש בבתים ד"ח אעפ"י שבחצר אי"ב ד"ח לא שייך דינא דגוא"א אלא משתמשים בחצר בשות' אעפ"י שחלקו הבתים שהיו בהם ד"ח או שנתרצו לחלוק הבתים זה נ"ל ברור ע"כ. ואחהמ"ר מעצ"ה אין תי' זה נכון דהא הנ"י ז"ל הוא קא עסיק מעיקרא בדינא דגוא"א וכתב ע"ז דהא דאמרי' שיהא וכו' ואומר הרא"ה ז"ל דכי אמרי' דינא דגוא"א היינו ביורשים וכו' וסיים ובכל דבר שאנו אומרים שהוא כדי לזה וכ"ל וכו'. משמע דאם לא היו כל התנאים הנ"ל אית ביה דינא דגוא"א. ועיניך תראינה דכל הפוס' ז"ל פי' דברי הנ"י ז"ל לענין דינא דגוא"א

ותבט עיני בשורי להתשב"ץ ז"ל בח"ב סיקנ"ז דכתב וז"ל שאלת קרקע שיש בו ד"ח בתים כנגד בתים והחצר ג"כ יש בו ד"ח אבל יש תשמישין שאינם מקבלים ד"ח כגון בור וכו' היאך יעשו אם דנים בתשמישין אלו דין גוא"א או אם ישתמשו בו בשיתוף ואם לא ירצו להשתמש בו בשיתוף אם תתבטל החלוקה מן הבתים והחצרות בשביל התשמישין או דנים בכל הקרקע גוא"א. תשו' לענין מה שנסתפק אם תתבטל החלוקה בשביל הבור וביה"כ או אם ישתמשו בהם בשיתוף בזה נ"ל דכיון שהבתים הם יכולין להחלק וא"א להבתים בלא בור וביה"כ ותשמישים אלו הם תשמי' תדירים בכל יום שא"א לחלוק אותם לימים ע"כ ישתמשו באלו התשמישין בשות' עכ"ל. דנר' דס"ל כמ"ש הבנ"ח ז"ל דאם יש בבתים ד"ח אעפ"י שבחצר אי"ב ד"ח או מצד הבור וביה"כ לא שייך דין גוא"א אלא משתמשים בחצר ובהתשמישים בשות'. ברם עיין רואה דשם סיים וכתב וז"ל ודומים תשמישים אלו למרחץ שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ש שמשתמשים בו בכל יום וכו' וי"א דבבית המרחץ יש בו דינא דגוא"א דבמתני' פ' השות' בית המרחץ תנן בהדיה חצר ושדה ואינך אחריני ואכולהו אמרי' בגמ' דדיינינן בהו גוא"א ולפי דעת זו מתבטלת החלוקה זו לגמרי כיון שא"א לבתים בלא בור וביה"כ. והרא"ש ז"ל נסתפק בזה הדבר אי דיינינן ביה גוא"א אם לא משום דבפ' ג"פ תנן במתני' שני אחים אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ וכו' עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו במרחץ. אבל דעת הרמב"ם נר' דלית ביה גוא"א וכן ראוי לדון וה"ה לביה"כ וא"כ ישתמשו בו בשות' עכ"ל. וקודם כל חזות ק"ל בדבריו ז"ל דמ"ש דהרא"ש נסתפק במרחץ אי דיינינן ביה גוא"א או לא אנכי קטון הערך לא ראיתי בהרא"ש דנסתפק בזה כלל ואדרבא מדבריו נר' בבירור היפך וס"ל דאית ביה גוא"א בין בדבריו במ"ש על מתני' של שני אחים שדחה דברי הר"י הלוי ז"ל והבי"ד הטור בסעל"ג ול"ד ועיין מ"ש הפרישה שם. ובין במ"ש על מתני' דאין חולקין את החצר וכו' ועיין בפרישה שם דעמ"ש הטור אבל בדבר שאפי' שישתמשו בו ביחד כגון מרחץ וביה"כ צריכין להשתמש בו ביחד וכו' שכשם שאינו יכול להפקיע ממנו שיסתלק ממנו לגמרי כך אינו יכול להפקיעו ממנו אפי' שעה אחת. כתב כשם שאינו יכול וכו' פי' כשלא יאמר לו גוא"א אלא אמ"ל מכור לי חלקך אבל גוא"א יכול לומר לו כמ"ש רבינו בשם הרא"ש בסס"ז. ונקוט האי כללא בידך דגוא"א אמרי' לעולם בדבר שאי"ב ד"ח חוץ מבחצר להרא"ש מפני שהוא משועבד לבתים יעו"ש ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות ח"א סיתע"ב. ובר מן דין מלבד מה שהק' עליו בהגה"ה שם במ"ש דהרמב"ם ס"ל בפשיטות דלא אמרי' ביה גוא"א דהא הרמב"ם כתב בפי' דבמרחץ אמרי' ביה דין גוא"א. עוק"ל דאיך אפש"ל דלא אמרי' ביה גוא"א ושהרא"ש נסתפק בזה דהא בש"ס מבואר דאית ביה גוא"א דעל מתני' דאין חולקין את החצר עד שיהיה בה כדי לזה וכ"ל אמרו בגמ' אין בהם כ"ל וכ"ל מאי אר"י אית ביה דינא דגוא"א והקשו ממתני' דשני אחים אחד עני ואחד עשיר והניח להם אביהם מרחץ ובי"ה הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וכו' ותירצו שאני הכא דגוד איכא אגוד ליכא. ואם איתא דבמרחץ ליכא דינא דגוא"א הול"ל שאני מרחץ דלית. ביה דין גוא"א ומדמתרץ ש"ה דגוד איכא אגוד ליכא משמע בביאור דהיכא דאיכא טענת גוא"א כגון שהמציא העני מעות אזי כופהו לעשיר לדינא דגוא"א. וגם העשיר כופה לעני בדינא דגוא"א כמ"ש הפוס' ז"ל ואנכי עני הדעת לא מצאתי מענה לזה וכעת צל"ע. והמתבאר מדברי התשב"ץ ז"ל דכשאמרינן דבמרחץ אית ביה דגוא"א אזי גם בחצר הגם שהבתים יכולין ליחלק בית כנגד בית כיון שבחצר א"א ליחלק מצד התשמישין בור וביה"כ וכיוצא שא"א לבתים בלא תשמישים אלו אזי מתבטלת החלוקה ודיינינן בבתים ובחצר דדגוא"א. וא"כ כיון שכל הפוס'