שערי עזרה רנח

לעכב בני החצר ונסתייע לדבריו ממ"ש התוח"ס סיקצ"ט והפרמ"א ח"א סי"ג והרדב"מ ח"ב סיל"ו וכתב דגם הרב"ד בסיפ"ה במ"ש שם בסוף אמנם מלשון המרדכי וכו' נר' שחזר בו ממ"ש בתחי' ע"ש. ובמט"ש סיקנ"ד הגב"י אות יו"ד תמה על הרב"ד דצידד לעכב ע"ש ועיין באור"מ שם הגה"ט או"ב. ועיין בס' באר מ"ח מוצירי ז"ל ח"ב חח"מ סי"ט דל"א דהרבה להקשות ע"ד הלח"ש ודעתיה שגם הרב"ד ז"ל מחזיק בדעתו הראשון להלכה ולמעשה וחזר בו ממ"ש אמנם מלשון המרדכי וכו' שהרי בסיצ"א פסק כדעת מוהרש"ך דלא כהרמב"ן וכתב דכן ס"ל לדון להלכה ולמעשה עש"ב. ובס' יד ימין חח"מ סי"כ האריך להק' ע"ד ה' באמ"ח ודחה דבריו וקיים דברי הלח"ש ז"ל יעוש"ב: סימן כ"ג

שאלה ראובן וש' יש להם חצר בשות' ובתוכו בתים וחדרים ועליות ואם ירצו לחלוק הבתים והחדרים בית כנגד בית וחדר כנגד חדר יש בהם כדי חלוקה. אך מצד החצר ושאר תשמישין כגון באר מ"ח וביה"כ ש"כ אין בהם כדי חלוקה וראובן תובע כיון שבבתים יש בהם כ"ח ויכולין להחלק נחלוק הבתים והחדרים זכ"ז והחצר ושאר תשמישין ישארו בשות' להשתמש בהם שנינו יחד. ושמעון משיב כיון שבחצר ושאר התשמישין לית בהו כ"ח א"כ נידון בכולם בבתים ובחצר יחד דינא דגוד או אגוד הדין עם מי ויבא שכמ"ה

תשובה הגם שידעתי את שפל מקומי וערכי ומה מני יהלוך בדברים כאלו התלויין בשערה עכ"ז אמרתי אלקטה נא דבריהם של הפוס' ראשו' ואח' להקל מעל הקורא. והנה עיקרא דהאי מילתא היא בפ"ק דב"ב די"א במשנה אין חולקין את החצר עד שיהא בה ד"א לזה וד"א לזה ולא את הטרקלין וכו' עד שיהא בהם כדי לזה וכ"ל. ובגמ' שם אמרו אין בהם כדי לזה וכ"ל מאי ארי"ו אית ביה דינא דגאו"א וכן איפסיקא הלכתא שם וכ"פ הפוס' והטור בסיקע"א ס"ד כתב בשם הרמ"ה ז"ל שאם באים לחלוק בית או חצר אעפ"י שיש בו ד"ח אם אין בו כדי שיגיע לכ"א דרך בפ"ע שלא יצטרך לעבור על חבירו אין בו ד"ח וכו' ומרן ז"ל בב"י כתב וז"ל וכתב בעל נ"י בשם הרא"ה ובכל דבר שאני אומרים שהוא כדי לזה וכ"ל ובלבד שיוכל להשתמש בחלקו כל מה שהיה משתמש בכולו כגון אם היה בכולו ביה"כ או פורני או מרחץ שיהא לו עתה ג"כ בחלקו דאי לא מצי אמר תרוייהו אנא בעו לי כדאמרי' בתרתי אמהתא ואעפ"י שי"ל כיוצא בו במקום אחר או שיוכל לעשות בכאן אין זו טענה כי הנה בכאן רוצה להשתמש בלא הוצאות מעות וכו' ע"ש. מפשט הדברים נר' דאף אם יש בבתים ד"ח שיש בהם כדי לזה וכ"ל כיון דבחצר ושאר תשמישים כגון בור ופורני אין בהם כ"ח אין בהם ד"ח מיקרי והדר דינא לגוא"א בכולם בבתים ובחצר יחד. וכ"כ מוהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סיקפ"ב כל דבר המשותף יש בו אחד משני צדדים או שיש בו ד"ח על התנאים שהוזכרו בגמ' ובפוס' או שאין בו ד"ח ויש בו דין גוא"א וגדר דבר שיש בו ד"ח כתב הריב"ה ז"ל בח"מ סיקע"א כל שאילו יחלק לפי השות' ויגיע לפחות שבהם חלק שעדין ישאר שם הראשון עליו והביא בשם הרמ"ה שאם באים לחלוק בית וכו' ופי' נ"י בשם הרא"ה ובכל דבר וכו' נמצי"ל דבנ"ד אי"כ ד"ח שהרי היה צריך לעשות הוצאה לפי שצריך ב"ה לנשים בפ"ע וכו' וא"כ נמצא ד"ח במקום הזה בטל מה תאמר במקום שאין ד"ח דנין בו דינא דגוא"א כן הוא האמת וכו' עכ"ל. הרי דפי' בהנ"י בשם הרא"ה דאם לא יש כל התנאים הנ"ל מיקרי אי"ב ד"ח ודנים בו בדינא דגוא"א. גם הרשב"ש ז"ל בסירס"ח כתב והנה החצר הזו כל אחד מכיר את חלקו בעליות ובבתים אבל מלואה של חצר שהיא אמצע החצר והבור והפתח הכל משתמשים בהם בשוה על כן אם הב' שחלקו בצפון או הב' שחלקו בדרום תובעים לחביריהם לבנות כותל יצטרפו לחלוק מלואה של חצר ואינו יכול לחלק מב' טעמים הא' מפני שהבאר משוך לצד א' והב' מפני הפתח שיבוא הכותל בחציו וכו' וגם לומר גוא"א א"א שהרי כ"א מכיר את חלקו ע"כ אין לו תקנה לא בכותל ולא בגוד ע"כ. נר' מדבריו דאם שום אחד מכיר את חלקו אף שיש בבתים כ"ח בית כנגד בית כיון שבחצר אי"ב ד"ח מטעם הבור וכו' יש בו דינא דגוא"א. ולא אמרי' כיון שיש בבתים כ"ח יחלקו הבתים ובחצר ובתשמישיו ישתמשו בהם בשות' ולית דינא דגוא"א. גם ה' עדות ביעקב בסי"ס דקל"ט כתב וז"ל וכ"ע הנותן לחתנו או לחבירו בית א' בחצירו יכול לומר אח"כ גוא"א וכו' ע"כ. ודבריו באו כס' החתום וצריכים ביאור דהרי מ"מ יכול לבוא על המקבל מתנה בדינא דגוא"א והרי כל הבית נתן להם. והנלע"ד דאיירי כגון שלא היה לכ"א להשתמש בחלקו כמו שהיה משתמש בכולו דאז הוי דינא דכיון שאינו יכול להשתמש, כ"א בחלקו כמו שהיה משתמש בכולו כגון שאם היה בכולו ביה"כ או פורני וכו' כדבר שאי"ב חלוקה חשיב כמ"ש הנ"י בשם הרא"ה ז"ל ע"כ. והגם דיש לעמוד בדבריו דתיובתא חזינא ופירוקא לא קא חזינא דהקושיא היא דלמה יכול לבוא על המקבל בדינא דגוא"א כיון דכל החדר נתן לו ולא יש לו עוד שות' בהחדר ההוא והו"ל כ"א מכיר את חלקו ודינא הוא דאם כ"א מכיר את חלקו אזי לית ביה דינא דגוא"א כמ"ש הפוס' ז"ל ואיך כתב דיכול לומר אח"כ גוא"א. ולפי"ז מאי מתרץ דאיירי כגון שלא היה לכ"א להשתמש בחלקו וכו' דמה יושיענו זה דאף שלא היה יכול להשתמש בחלקו וכו' כיון שנתן לו כל הבית והו"ל כ"א מכיר חלקו בבתים אינו יכול לבוא עוד עליו בדינא דגוא"א וכמ"ש הרשב"ש ז"ל. ואף אם נאמר דכונת קושייתו היא על אותו בית עצמו דמאחר שנתן להם כל הבית איך יכו"ל עליו אח"כ בו בדינא דגוא"א וע"ז בא תירוצו דאיירי כגון שלא היה לכ"א להשתמש בחלקו וכו' אכתי קשה קושייתינו הנ"ל דהו"ל כ"א מכיר את חלקו ואזי לית ביה דדגוא"א ולא יתורץ זה בתירוצו. מ"מ המתבאר מדבריו הוא דמפרש דברי הנ"י בשם הרא"ה דאם לא יש בו כל התנאים הנ"ל מיקרי אי"ב ד"ח ודנים בו אז דינא דגוא"א. וע"ע בס' פ"מ ח"ב סימ"ב ובס' משפטים ישרים סי"ז וכנ"ר בשאר הפוס' ע"ע. גם ה' משאת משה בדקע"ב כתב בנ"ד שייך שפיר דינא דגוא"א אף שנצייר דאית בה עשר ע"ע לכ"א וטעמא דמילתא דהנה ידוע דעת הרמ"ה הביאו הריב"ה סיקע"א דהיכא דבאין לחלוק בית וכו' גם מרן והנ"י כתבו בשם הרא"ה יכו' וכיון שכן בנ"ד הגם הלום יש כאן ד"ח מ"מ אי"כ ב' פתחים למקום כ"א א' דוקא ואי נימא ליה קום פליג איצטריך להוצאות למיעבד פתחא אחריתי וכו' והדר דינא דכל כה"ג לאו שמה חלוקה מיקרי וקם הבית אשר בעיר בדינא דגוא"א וכו' עש"ב

ועיין בנ"י ז"ל סופ"ק דבתרא דכתב וז"ל ואם היה חצר כיון שאין בה כדי לזה וכ"ל וגם דינא דגוא"א לית ביה לפי שיטעון חבירו אין לי דמים וגם אין לי מקום לקבל תשמיש ביתי שצריך אני לפרוק משאי ד"א לפתחי כ"כ הר"י ז"ל ומסתבר לי טעם הז"ל כיון שהחצר נגררת אחר הבתים ובבתים לית דינא דגוא"א