שערי עזרה רנז

נותנת דאי"צ אלא ע"ס ג"ש ולזה הסכימו מוהרי"ד וחכמי הישי' ז"ל וציין על תשו' מוהרד"ב הנ"ל ע"ש. ועדיין יש לבע"ד לומר ולפרש בדבריו דעיקר ספיקו של הז"ל הוא דוקא בגברא דלא ציית דינא אזי פשיט ליה דכיון דמיחה בו בתחי' שוב אי"צ למחות כ"א ע"ס ג"ש. משא"כ בגברא דציית דינא ואינו דוחה אותו מיום ליום גם דמחה בו בשעת בירור הנזק אין לו לשתוק כלל עד שיסלק היזקו ואם שתק מחל. שו"ר לה' מחנה יאודה אשכנזי ז"ל בחי' על טוח"מ סיקנ"ד בדק"מ שעמד בזה והביא דברי הרשב"א שהוב"ד בב"י שם מחו"ג דכתב על חזקת חלונות דנמצא זה זקוק למחות תמיד. וכתב דפשט דבריו דלמ"ד דבעו ג"ש ה"נ בעי למחות בכל ג' ולמ"ד דלאלתר הוייא חזקה ה"נ לענין מחאה צריך למחות תמיד. מיהו לא ביאר לנו אכתי הרשב"א זמן מוגבל למחאה דאין סברא דכל היום יהא יושב ומוחה אם לא שנאמר דאין לו תקנה עד שיוציא ממנו בדינא ודיינא. ומתשו' זה הק' ע"ד מוהר"ש יונה ז"ל דכתב לישב מחלוקת ר"י ור"ח דקאמר יגעת ופתחת לך יגע וסתום אליבא מאן דס"ל דבחלונות חזקתו לאלתר דאיירי כשמיחה קודם פתיחת החלונות ובשעת הפתיחה שתק ומשו"ה מהני מחאתו דקודם פתיחה. דאין נר' כן מדברי הרשב"א אלא אפי' מיחה אחר פתיחת החלון צריך תמיד למחות וכ"ש בששתק בשעת מעשה דש"מ דאודויי אודי ליה. וכתב דאף הז"ל דרך שקלא וטריא אמרה ולא להלכה ק"ו למעשה עש"ב וירוח לך. ומה שפי' שם פלוגתא דר"י ור"ח דמיירי שבא אחר פתיחת החלונות ומיחה וטען שעד עכשיו לא נודע לו דר"ח דכוותיה נקטי' ס"ל דמהימן בטענתו ולא אמרינן דמסתמא ראה ונתפייס. וזה דוקא היכא שהמחזיק לא ידיע ליה אם הניזק ידע ומחל או לא. אבל היכא שטוען המחזיק שהניזק ידע ושתק אז הוא נאמן ולא מהמנינן לניזק לומר שלא ידע וכו' ע"ש. לע"ד דבריו אלו הם נאמרים ג"כ אליביה דמרן ז"ל בכ"מ פ"ה מה"ש ה"ו דכ' שם על ההיא דאמרו בגמ' יגעת ופתחת לך יגע וסתום דס"ל לרבי' דמיירי דצווח חבירו המעכב עליו כשידע דאל"כ מחל וכמ"ש הה"מ בפי"א ע"כ. והרואה יראה דמתיישבים הדברים יותר על דקדוק לשון מרן הכ"מ מלשון דברי הה"מ כיעו"ש

ולענין סילוק הז"ר ע"י מחיצה וכו' ומי שבא לפתוח חלון וכו' ראיתי לה' מנחת זכרון דמ"ח ע"ב דכתב עמ"ש הא"א עט"ר ז"ל בסיקנ"ד הגה"ט סקנ"א משם כמה רבוותא והנראה דאישתמיט מינייהו מלכי מ"ש בהרא"ש ריש פ' השות' דבתרא דבסילוק היזק כל דהו סגי ע"ש. ואחהמ"ר אנכי לא ידעתי מה ענין שמיטה זו שהרי כל כחם של הרבנים ז"ל הוא מדברי הרא"ש שהביא שני הפי' והסכים כפי' קמא דאם רוצה לבנות בתוך שלו אפי' בהוצא ודפנא סגי מזה יצא להם להז"ל הדין דסילוק הז"ר סגי אפי' במחיצת נסרים כאשר יעויין בדבריהם וביותר הוא מבואר בס' פרמ"א סיע"ח ע"ש

וראיתי לה' עול"ש קונפורטי ז"ל חח"מ סיי"ט בראובן שפתח חלונות בביתו שמהם נמשך הז"ר לש' ונתעצמו ביניהם ע"ז והעמידו פשרנים ביניהם וחייבו ראובן לעשות מחיצה מכיסו כדי לסלק ההז"ר וכתבו זה בכתב ונתנוהו ביד שמעון ונשאר זמן מה כן ואח"ז מכר שמעון ביתו לאחר ונתן לו זה הכתב של הבירורים וגם ראובן מכר ביתו לאחרים. והנה בעתה קם הקונה משמעון ותבע מהשכנים שקנו מראובן שיעשו מחיצה כדי לסלק שהז"ר כפי הכתב אשר בידו. והשכנים טוענים שזה להם הרבה שנים שקנו הם הבית מראובן ומעולם לא אמ"ל שמעון לבנות המחי' ועוד שבימי ראובן עצמו עמד בלא מחי' ש"ח ויותר שמעת כתיבת הבירורים עד עכשיו יש כ' שנים. ופסק הדין דאינם מחויבים לעשות מחיצה דעלתה להם חזקה וחיליה מדברי מוהר"ש יונה ז"ל בסיל"ה עש"ב. ולא זכר שר דנדון מוהרש"י ז"ל בעצמו נשאל עליו מוהרח"ש בס' ת"ח ח"א סי"ג ופסק דאפי' שעברו יותר מש"ת והם יורשים עכ"ז צריכים שיעשו מחיצה לפני החלונות לסלק ההז"ר ע"ש. דלפי"ד יוצא לנדון העול"ש ז"ל דעוד היום הם מחויבים לסלק ההז"ר במחיצה כפי כתב הבירורים ברם האמת הוא דמאחר דיש פלוגתא בזה המוחזק יוכ"ל קי"ל ולפי דעת רוב הפוס' בעל החלון הוא המוחזק ואינו חייב לעשות המחיצה. ועיין בס' לח"ש בקונ' ח"ה סי"ה או"ג דקי"ח שכ"כ והביא הסכמת הרבנים שהובאה בד"מ סיל"ח וכתב דמדהוצרכו לתקן שלא יחזיק וכו' נר' דס"ל דלפי הדין יכול לטעון טענת חזקה. ונסתפק בנוסח הסכמתם שכתוב בה ואף אם יעברו הג"י וכמה שנים ולא יתקן הפירד'י שלא יחזיק וכו'. אם הוא נוסח שתקנו הם שיכתבו כן בשטר שנותן לו ונ"מ שאם לא כתב לו כן יכול להחזיק וכו' או"ד הוא נוסח של ההסכמה וכו' ומדראה שאין הסופרים כותבים תנאי זה כלל בשטרות נר' מזה דפי' הדברים דהסכימו שלא יוכל לטעון טענת חזקה וצ"י ע"ש

א. ראובן שיש לו שקיפה שקורין אותה בערבי משרק'א וממנה רואה לחצר וחלונות חבירו. ועתה רוצה ליתן עליה קורות לבנותה לעשותה בית וחבירו מוחה בידו. הנה הרדב"מ ח"ב סיל"ז כתב דמדברי מוהרש"ך ח"ב סיצ"ח והריב"ש סית"ט מוכח דיכול לעכב ע"י. ובח"מ סיקנ"ד ס"ד ובב"י. אבל מתשו' הרמב"ן סיצ"ב מוכח להיפך וכ"מ מדברי המרדכי בפ' ל"י שהביא הב"י ז"ל שם סוף סל"ב והובא קצתו בס' המפה שם עכ"ל. ובס' לח"ש בקונ' ח"ה ס"ג בדקכ"א הבי"ד וכ"ע דמ"ש דכ"מ מדברי המרדכי עיין בס' ב"ד סיפ"ה דפ"ז דהביא לשונו ותמהני מהפמ"א שם דלא נסתייע מהמרדכי הנז' עכ"ד. ואנא בריה קלה אומר דאעיקרא דברי הרדב"מ דהביא ראיה מדברי המרדכי בההיא דשקיפה אחהמ"ר דבריו אינם מובנים לי כלל דהתם במרדכי מ"ש שקיפה היא מלשון ויעש לבית חלוני שקופים אטומים דפי' הוא חלון שצר מצד האחד ורחב מצד השני משא"כ בדברי הרמב"ן שהיא משרק'א כמ"ש הרב"ד ז"ל שם דהמרדכי שכתב דאי"צ להרחיק מהשקיפה אלא מהחלון נ"ט דמאחר דיש לו חלון פתוח לחצר חבירו ולא הי"ל שקיפה ובא אח"כ לעשות לו שקיפה בין מבחוץ או מבפנים א"י חבירו למחות בו ולכן אי"ל חזקה דהא בהא תלייא ולכן לא ירחיק מהחלון אלא כמלוא רוחב החלון ולא מהשקיפה ע"כ יעו"ש. וא"כ מה הראיה מההיא דהמרדכי לההיא דמוסאנדאר'א שרוצה לעשותה בית או עליה דלא דמייא כלל. ואם נאמר דכונתו להביא ראיה ממ"ש המרדכי דליכא למימר דבשקיפה שייך ה"ט דמתוך שהוא שקוף מבחוץ רואה ברחוק לצדדים יותר דהא ודאי ליתא דלהכי לא חשו רבנן תדע וכו' ע"ש. וא"כ לפי"ז גם בהמוסאנדר'א שרוצה לעשותה בית או עליה שמתרבה בזה ההז"ר שנעשה יום ולילה קיץ וחורף לא איכפת לן. הרואה יראה דיש הפרש גדול בין שני הנושאים ואינה ראיה מבוררת לומר שכן ס"ל להמרדכי שנאמר בזה כ"מ מהמרדכי ואמטו להכי הפמ"א ז"ל לא איסתייע ליה מהמרדכי הנז' ודעת הרב"ד ז"ל איפליגו ביה האח' ז"ל אי קאי כדברי המרדכי או לא. כי הלח"ש ז"ל בסי"ז אוי"ט דקכ"ד בראובן שהי"ל חלון פתוח לחצר אחרים והחלון ההוא היה גבוה באופן שלא היה יכול לראות משם לחצר אם לא ע"י סולם ועתה הגביה תקרת ביתו ורואה מחלון הנז' לחצר דרך הילוכו בתוך הבית בלי סולם. פסק שם דאינם יכולים