שערי עזרה רנו

ז"ל הנ"ל בב"י דכל מה שהוצרך להשמיענו הוא לגבי סו"ק דאם קבוע במס' דיל"ח דז"ד הוא מאי דהוי חידושא והוא פשוט וברור. וכפי"ה ומדובר מבואר בנ"ד דהסולם הנ"ל יש בו זו"ח שליבות יל"ח מעלייתא וכאמור ותול"מ

והגם דאעיקרא חזקת תשמיש כי האי בגג חבירו יש לעמוד בה דנר' מהמבי"ט ח"ג סיג"ן דלא ס"ל כמוהרמ"ג ז"ל דכתב חלונות הפתוחות לגגות של אחרים יכול בעל הגג למחות שלא ישתמש בעל החלון בגג כמו שטיחת בגדים וכיוצא אפי' שברשותו פתח החלון אבל לא יוכל למחות מלצאת לגג לטייל או לישב בו שאין זה קרוי שום תשמיש ואין בזה היזק לגג אדרבא הוא תועלת לגג של מעזיבה שידושו בו וכו'. ומנהג בכל העיר בחלונות הפתוחות לגגי חבריהם שעוברים דרך החלון ומשתמשים בשטיחת בגדים וכיוצא בתשמיש קל כזה ואין הבעלים מקפידין ואין מוחין בידם כ"ז שאין שום היזק לגג בשימוש ההוא אדרבה ברובם יש תועלת בדריסת הרגל ובדריסת הגג והמוחה בענין כזה אינו אלא מדת סדום או איבה ותחרות שיש ביניהם וכו' ע"ש. ורשום בזכרוני דהלח"ש הביא דברי מוהרמ"ג ז"ל הנ"ל והביא די"ח עליו הוא מוהר"מ אלשיך ז"ל וכעת אין מצוי תח"י. עיין בס"ה חק"ל מ"ב חח"מ סיי"ג דהק' דברי המבי"ט ז"ל אהדדי ולא ניח"ל לחלק דמ"ש כן אח"כ הוא מתורת מנהג דוקא ולא מדינא. וכתב שם דנקטי' דיכול לעכב על חבירו וכו' ושכ"כ הכנה"ג סיקנ"ד הגה"ט או"ו. ומה גם שגם המבי"ט ז"ל לא אהדר כ"א בגג שלהם שהוא של אבנים ועפר. אבל גגים של בנין עצים נזק הוא בשטיחת בגדים ובודאי יכול לעכב עש"ב. וממילא לפי דבריו ז"ל מועילה החזקה שהחזיק חבירו בזה ג"ש

ועיין בלח"ש דק"י בקונט' ח"ה ס"א סע"ה דכתב בשם הרב"ד ז"ל סינ"א הא דחלון על החורבה איל"ח ה"ד כשיש לו אורה ממ"א אבל אם אי"ל אורה ממ"א יל"ח ויכול למחות ואם לא מיחה והחזיק בג"ש וטענה או אם הוא יורש או לוקח הוייא חזקה כך יש ללמוד מדברי מוהרימ"ט ח"א סיק"ז וכו' ויש לדחות וכו' וכ' הלח"ש דלכאורה ק"ל דלפום מאי דקס"ד דיכול למחות אמאי הצריך ג"ש וטענה לכדי שיחזיק הלא קי"ל חזקת חלונות לאלתר דמיד שפתח ולא מיחה החזיק כמ"ש בס"י וצ"י עכ"ד. ואחהמ"ר לע"ד אי"כ תימה כלל דכבר מוהרימ"ט שם כתב בפי' דבענין זה במקום דיכול למחות ומאחר דיכו"ל יל"ח דוקא חזקה שיש עמה טענה. אבל טענת סבלונות ומחי' לאלתר לא מהני אפי' למ"ד דבשאר נזיקין מכי ידע נזקיה מחל הוב"ד בכנה"ג סקנ"ד הגב"י אונ"ג ועיין בהמט"ש הגב"י אוס"ג שהביא דברי הרב"ד ז"ל הנ"ל ובעיקר דברי מוהרימ"ט שם שנ"ט לדבריו אלו יעוש"ב. ובמט"ש שם אונ"ה ציין על ס' מים רבים חח"מ סוסי"ז דהביא פשר דבר בשם הכר"ש ז"ל סיל"ה מה שחילק ועל ס' דב"מ ח"ב סיל"ו

והנה מרן בש"ע סיקנ"ד סי"ו בהבא לפתוח חלון על חצר שמעון במקום שאינו מזיקו עכשיו בהז"ר ושמעון מעכב ע"י וטוען שמא יבנה וכו' שהרשב"א פליג על הרא"ש וס"ל דהדין עם שמעון ואפי' אם רצה לכתוב לו שטר וכו' וכן דעת הראב"ד ולזה הסכים הריב"ש וכן דעת הר"י והרמב"ן והכי נקטי' וסיים וכתב ומיהו כתב הרמב"ן שנ"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדין ע"כ. וכ' הסמ"ע ז"ל הוב"ד בבאה"ט סקל"ב פי' אע"ג דיש בידו למחות אפי' בדבר שאינו מזיקו עדין מ"מ אם לא מיחה בידו אין לבעל החלון חזקה בחלונו דיכול זה להתנצל ולומר לא רציתי למחות בו כ"ז שאינו מזיקני וסיים שם בשם הש"ך עיין בתשו' מוהרא"ש שהק' מזה אתשו' הריב"ש שלא כ"כ בשם הרמב"ן ע"ש בסיפ"ז ופ"ח וע"ש עוד בסי' קצ"ב ע"כ. ובפתחי תשו' סקי"ד הביא בשם תשו' הגאון רע"א ז"ל סיקנ"א שכתב הא דאיל"ח להרמב"ן ה"ד לענין דלשעה שיזיקנו יצטרך לסתום וכו' ושרוב הפוס' חולקים על הרמב"ן בזה וס"ל דהוי חזקה גמורה גם על שעה שיזיקנו דאי"צ לסתום ושכן מבואר דעת הרמב"ן עצמו וכו' ומזה נר' דהרמב"ן בעצמו ספוקי מספקא ליה ולא אתי ספיקא דהרמב"ן ומוציא מידי ודאי של רוב הפוס' וכו' ע"ש. ואני הדל נסתפקתי בדעת מרן ז"ל אי ס"ל כדעת הרמב"ן דהגם דיכול למחות א"י להחזיק עליו וראיה לזה שהביא דבריו בש"ע. או נימא דבזה לא ס"ל כוותיה כ"א כדעת רוב הפוס' דמאחר דיכול למחות יל"ח והביא דבריו לאשמועי' חידושו וחילוקו של הרמב"ן ולעולם לא ס"ל כוותיה. והכנה"ג בהגב"י אונ"ח כתב אע"ג דיכול למחות בידו שלא יפתח אם פתת ולא מיחה איל"ח רבי' המחבר בסה"ק בשם הרמב"ן וכ"כ במשאת בנימין סי"ד ע"כ. וכעת לא איתברר לי מילתא והדעת יותר נוטה לומר כס' הראשונה ונ"נ אשובה אשנה פ"ז לעת הפנאי: סימן כ"ב

חזקת הז"ר או שאר שעבודין דס"ל למרן ז"ל בהם דכיון שראה חבירו ההיזק ושתק לאלתר הויא חזקתי חזקה. יש להסתפק אם בשעת עשיית ההיזק או השעבוד מיחה בו חבירו ונמנע מלעשותו ושוב אח"ז חזר ועשהו וחבירי שתק ואח"כ בא לטעון עליו להסיר הנזק ההוא בטענה שכבר מחיתי בתחילה ודי בזה וא"צ למחות עוד אם הדין עמו בזה או לא. דבכל פעם שהוא פותח צריך הוא למחות בו דפנ"ח באו לכאן וצריך מחאה מחדש וכיון ששתק מחל. ואת"ל דדינא הכי הוי דצריך מחאה מחדש בכל פעם שהוא פותח. עוד יש להסתפק היכא דפתח חלון ע"ח והזיקו בהז"ר ותכף מיחה בו ושוב שתק ואחר ימים בא לכופו לסותמו בטענתו כבר מחיתי בך בשעה שפתחת אותו ואי"צ למחות עוד כ"א עד שיעברו חזקת ג"ש. ושכנגדו טוען הגם דבתחי' מחית בי אבל מאחר שאח"כ גמרתי הבנינים שלי ולא ערערת שוב עלי אמרתי ודאי ששוב נתפייסת בדעתך להניחו ומחלת לי והא ראיה שעברו כמה ימים ואתה שותק והי"ל להזמין אותי לדין קודם גמר בניני כי שלי"ת יש שופטים בארץ שמונעים אותי ולמה לך להיות שותק כ"כ זמן א"ו דנר' מזה שתיקה כהודחה דמיא דנתרצית ומחלת והן היום עכשיו העיר אותך רוח אחרת לחזור לערער ולאו כ"כ לחזור בך

הנה חפשתי בס' הפוס' ומצאתי בתשו' מוהר"ם ד"ב ז"ל סיל"ד דבתחילת דבריו שם נר' דס"ל דגם למאן דס"ל דלאלתר הוי חזקה כיון שמיחה בו בתחילה אף ששתק אח"כ ג"ח מכיון שלא עברו ג"ש עדיין לא עכב. אכן מסוף דבריו נר' דדוקא שם בנ"ד דהיה דוחה אותו מיום ליום לכן טוען ע"כ סבלתי דסבור בדעתי שאתה רוצה לסלק הזיקך מכיון שאתה דוחה אותי מיום ליום ברם בנ"ד דליכא דחיה מיום ליום דאחר כך נידון בשתיקה יש לספק ולומר דהשתיקה היא הויא מחי' דשוב גמר בדעתו למחול בזה ולאו כ"כ עתה לחזור בו. וראיתי בס' דב"מ ח"ב סיל"ה הוב"ד בס' לח"ש בקונט' ח"ה סי"ו דק"ך בראובן שהזיק בהז"ר לש' ותיכף מיחה בו וראובן לא ציית דינא ודוחהו מיום ליום דנסתפק שם. אי צריך מחאה בכל יום ויום או"ד כיון שמחה בו בעת פתיחת החלון שוב אי"צ מחאה שנית עד ג"ש כי הוא דבר דלא אפשר למחות מידי יום ויום. וכתב דהסברא