שערי עזרה רנה

כלל ויתורצו דבריהם באופן שלא יש הכחשה ביניהם ואמרי' דמקודם בזמן העד הא' היו מער' על השינה משא"כ בזמן העדים הב' מזה זמן יו"ש עד עכשיו הם מרוצים ולא ערערו כלל דריצו אותם ברצי כסף ומכרו להם שעבוד זה השינה על גגם או נתנו אותו במתנה ואנן טעני' ליורש שלא להוציא אותו מחזקתו ושישאר בחזקתו הראשו' כמ"ש הפוס' ז"ל ע"ע. והגם שגם בני חצר האחרת הם יורשים והי"ל לטעון להם לזכותם. מ"מ מאחר דבני החצר האחרת הם רוצים למונעם לבני החצר הב' ולהוציאם מחזקתם שהיו מוחזקים בזה מכמה שנים דינא הוי דטעני"ל לבני החצר הב' להעמידם בחזקתם ולא טעני"ל לבני החצר האחרת שהיא להוציא אחרים מחזק' כמ"ש הפוס' דהא דטעני' ליתמי ה"ד להחזיק ולא להוציא ועיין בס' ידי דוד קאריסו ז"ל סיקכ"ו וקכ"ז באורך בפרט זה ובפרטים אחרים ע"ש. ועוד דבן החצר הב' מקרוב הוא שנעשה יורש וטעני"ל כנ"ל גם שהוא יורש גדול. אבל יורשי חצר האחרת הם גדולים והחזיקו בפניהם בכל הנ"ל ז' שנים ויותר ואין דובר דבר בודאי דטעני"ל לבן החצר הב' כל מאי דמצי למיטען ולא טעני"ל ליורשי חצר האחרת דתו אינם בכלל יורשים נחשבים לטעון בעדם לזכותם

ברם יש לנו לדעת אעיקרא דדינא אי חזקה כי האי מהנייא או לא. הנה נודע בתשו' מוהרמ"ג ז"ל סיל"ה לענין פריסת בגדי כביסה על גג חבירו כתב דהוי חזקה כיון שהחזיק ג"ש בזה דהיינו שבעת שהי"ל צורך לפרוס בגדי כביסה היה משתמש שם אפי' פעם אחת בשבוע הוי חזקה ע"ש. ולפי"ד יוצא במכ"ש לנ"ד דהיו דרים בחצר הב' דו"ה בעלי בתים בשכירות וכל אחד מהם מכבס בגדים בשבוע איש יומו ועולים בסולם והולכים בגג חצר האחרת לעלות משם לגג העליה לפרוס שם הבגדים דודאי דהוי חזקה מעלייתא לכך דזה להם כו"כ שנים ואין שום אחד שערער עליהם דחשיבא חזקה גמורה לגבי הילוכם זה על הגג ומה גם דבנ"ד יש סולם שמונח שם בתמידות וסמוך על כותל חצר האחרת לעלות בו אל הגג והגם שהוא סולם המטלטל ואינו קבוע במסמרים הא ל"מ דהרי בש"ע ח"מ סיקנ"ג סי"ג פסק מרן ז"ל וז"ל המעמיד סולם קטן שאין לו ד' שליבות בצד כותלו בתוך חצר חבירו או בתוך שדהו לא החזיק בנזק זה וכל זמן שירצה בעל החצר בונה בצד הסולם ומבטל תשמישו. וכ' מור"ם בהגה ואם קבעו במסמר אפי' קטן יל"ח ע"כ. ואם היה סולם גדול שיש לו ד' שליבות או יותר החזיק ואם בא לבנות ולבטלו בעל סולם מעכב עליו עד שירחיק כשיעור שהרי מחל לו להעמיד סולם גדול. לפיכך כשיבוא בעל הגג להעמיד סו"ג בעל החצר יכול למחות בידו כדי שלא יחזיק עליו אבל אם העמיד סו"ק אינו יכול למונעו שהרי אומ"ל אין לך הפסד בזה כ"ז שתרצה תטלנו ע"כ. והסמ"ע סקכ"ט כתב וז"ל סו"ק וכו' בתוך חצר חבירו וכו' כן פי' הרא"ש והטור הביאו וכתב עליו ור"י פי' דבכה"ג אפי' קטן נמי יל"ח דכיון דעובר הוא על חצירו ודאי קפיד אלא מיירי שסומכו בחצרו על כותל חבירו וכיון שכן קטן אין חבירו מקפיד עליו עכ"ל, הרי נתבאר דבסולם המט' אזי יש חילוק בין סו"ג דע"ל חזקה לסו"ק דלעל"ח. אבל אם קבוע במס' אפי' סו"ק יל"ח כמ"ש מור"ם ז"ל. ואל תשיבני לומר דז"ד היא סברת מור"ם ז"ל אבל דעת מרן ז"ל דבתריה גרירן י"ל דס"ל דזה החילוק בין סו"ק שי"ל ג' שליבות שאיל"ח ליש לו ד' שליבות ויותר דיל"ח ה"ד כשהוא קבוע במס' או בבנין באופן שאינו מטלטל כלל. אבל כשהוא מטלטל אפי' י"ל כמה שליבות איל"ח. דזה אינו שהרי מרן ז"ל בעצמו בב"י הביא חילוק זה בשם הנ"י ז"ל דהא דסולם שאי"ל כ"א ג' שליבות דלא עלתה לו חזקה ה"ד אם לא קבעו במסמר ע"כ. והגם דבש"ע השמיט חילוק זה ומור"ם ז"ל הוא שהביאו וכבר נודע דהחיד"א ז"ל בס"ה ברכ"י או"ח סיש"ב או"ד הביא פלוגתא דרבוותא בזה היכא דמרן בש"ע השמיט איזה דין שהובא בב"י אי אמרי' דלא ס"ל האי דינא או אין זה הכרח והאריך וכתב דלא מצא כלל גמור בזה ואני הדל הבאתי דבריו והארכתי בזה במ"א. הנה עתה בספרו יוסף אומץ סיכ"ט כ' וז"ל וכ"ת בלבבך א"כ אמאי השמיט מרן דעת ר"י בש"ע וגם מור"ם לא הביאו שמענה ואתה דע לך דכמה דינים מוסכמים השמיטם בש"ע וכ"כ מוהרג"א ז"ל בתשו' כ"י דאין הכרע מהש"ע שהשמיט דין אחד דכמה דינים מוסכמים אין הרב כותבם וסמיך ליה במ"ש בב"י ע"כ ואני הדל כתבתי עליו בסה"ק ברכ"י או"ח סיש"ב מה זו סמיכה בדינים ההם על הב"י יותר מכל הדינים שכתבם בש"ע ע"ש ועתה נר' דודאי כונת הז"ל הוא שדיני הגמ' והרמב"ם וכיוצא מביאם בש"ע. אמנם הדינים המחודשים זמנין דהוא ז"ל משמיט מהם ונר' דזה דבר השמיט"ה תחת שלש או שהדין ההוא אף שהוא מוסכם הוא מציאות רחוק או שהוא פשוט או שהוא כלול ונלמד מעיקר הדין שכתב בש"ע עכ"ד. גם שם בסינ"ה כתב וז"ל וכי תאמר בלבבך הרי מרן לא העלה על שולחנו הטהור דברי הרמב"ם וסמ"ק כנר' דסבר להיפך דע דמצינו כמה דינים פשוטים ומוסכמים שהשמיט בש"ע וכ"כ מוהרג"א בתשו' כ"י הזכרתי דבריו בס' ברכ"י וכו' דהרבה דינים מוסכמים דהשמיט בש"ע ושם כתבתי דלא מצאתי כלל גמור בזה ע"ש ובמאי דקמן לא מצינו חולק ע"ד הרמב"ם וכו' עכ"ד. ולפי"ד ז"ל אלו נאמר דמאי דהשמיט מרן ז"ל חילוק זה מהש"ע הוא מטעם דהוא פשוט ולא מצאנו חולק על זה ולעולם דמרן ז"ל סל"ה ומור"ם ז"ל בא לבאר ולא לחלוק אף שאין דרכו בכך וכמ"ש הי"מ בכלליו ע"ע. מ"מ הא איכא מקומות מועטים דכתבו הפוס' עליהם דהוא בא לבאר ויהיה זה ג"כ נחשב עמהם. וכ"ר לכמוהר"א עזריאל ז"ל בס"ה כפי אהרן חח"מ סי' ח' דקל"ג שכן ס"ל דמרן ז"ל מסכים בחילוק זה אף דהשמיטו בש"ע דכתב שם וז"ל נר' פשוט דלא השמיטו משום דלא ס"ל שהרי בב"י לא הביא שום חולק ע"ז וגם לא ראיתי לשום אחד מר' האח' שהביא שום חולק ע"ז אלא ה"ט שהשמיטו מרן ז"ל כפי הכלל שבידינו שלפעמים משמיט איזה דינים שהם דברי יחיד ולא מצא להם חבר בב"י כידוע עכ"ל. ברם זאת היא שק"ל ע"ד הכפ"א ז"ל במה שנתן זה הטעם לדין זה בכאן משום שהם דברי יחיד וכו' שהרי דברי הנ"י הנ"ל הם מבוארים בתוספתא וז"ל הנ"י ז"ל ומיהו אם קבוע במסמר אפי' מצרי יל"ח דתניא בתוספתא בפ' הבוה"ע סולם הצורי י"ל ד"א ולמצרי אי"ל ד"א ואם קבוע במסמר י"ל ד"א ומינה דצורי אעפ"י שאינו קבוע במסמר יל"ח דכובדו קובעו ע"כ. וגם מרן בב"י כתב דהנ"י ז"ל כתב בשם התוס' שאם קבוע במסמר אפי' מצרי יל"ח. דמלשון זה שכתב דהנ"י כתב בשם התוס' נר' שלדעתו כאילו זה הדין מבואר הוא בתוס' ולכן כתב שהנ"י כתב בשם התוס' וכיון שכן איך אפשר לומר שוב בזה משום דהם דברי יחיד וכו'

והנך רואה מכללן של דברים דמה שהוצרך מרן בב"י לאשמועי' חידוש הנ"י ז"ל בשם התוס' ה"ד לסולם המצרי שאיל"ח דאהא קאמר דאם קבוע במסמרים דיל"ח משא"כ בסיום דברי הנ"י ז"ל שכתב וז"ל ומינה דצורי אעפ"י שאינו קבוע במס' יל"ח דכובדו קובעו לדעתו ז"ל דזה לא הוי חידוש ואי"צ להשמיענו חידוש כזה דאלו דברים פשוטים הם. ולזה לא הוצרך להביא סיום דברי הנ"י