שערי עזרה רנא

דיתברינה וכו' ועוד נשאלתי והוכחתי בבירור דהמוחזק יכו"ל לקחתי זכות זה אפי' בדאיכא שטר מבורר נגדו ובשו"ת אבן שהם ז"ל סי' י"ח נר' בבירור שכל האומדנות שיכולים אנו לעשות כדי שישאר הזכות ביד המחזיק חובה עלינו לעשותם. גם הביא דברי מוהרימ"ט שבסיכ"ו וגם מ"ש הכנה"ג סיק"ן הגה"ט סק"ח שכל שעברו מ"ש בלי מחאה כל אפייא שוין דאין צד לערער נגד החזקה וכבר עלו בהסכמה עמו בשני הענינים ההם נשיאי ישר' רבני הגליל וכו' וכו' עש"ב. ובסי' ה' מוהרד"ף ז"ל האריך להביא דברי מוהרימ"ט שבסיקל"ב וכו' וכתב דבנ"ד דהוי יורש אפי' לא היה שום בירור בפנקס הקהל ולא היה שום טענה ליחיד אנן טעני"ל ליורש שאביו לקח מזט"ה וליכא למימר אם איתא קלא הו"ל כדאמרן דביורש לא מחייבינן לברר כדברי מוהרימ"ט ואע"ג דה' סם חיי סיט"ל הק' על מוהרימ"ט מ"מ עשה עיקר מדבריו לדינא וזיכה למחזיק אע"ג דלא הו"ל ראיה. והגם דהכנה"ג כתב בשם מוהראד"ב דפליג. אנן למוהרימ"ט שמעינן ושגם הפרמ"א ח"ב סיקי"ג כתב שכן ראוי לקבוע הלכה כמוהרימ"ט וכו' וכ"ש דהוי יורש ולוקח אתדז"ל יעוש"ב. גם ה' לב שמח בחיו"ד סי' א' האריך בדין חזקה בש"ר שאם יש גזברים ממונים דמועילה החזקה ע"ש. ועיין במשכה"ר מער' ח' באות ג' דקי"ד ע"ד דכתב דכל לגבי יורש אי"צ שום טענה ואנן טעני"ל ושכן הם דנים לעולם דור אחר דור. ותשו' הרא"ש דריש כלל צ"ט דכתב דצריך לטעון היורש אבי אמ"ל שקרקע זו קנאה ממך וכו' כבר עמדו עליה גדולי ישראל ודחאוה מהלכה וכו' ע"ש וכ"כ ג"כ באול"ז ע"ש. ולא תיקשי לך ממ"ש הוא ז"ל שם באו"ב בסו"ד דלא עלתה חזקה למוריש בעל החצרות וכיון שכן הוא לא אמרי' בכה"ג הבא מחמת ירושה אי"צ טענה וכו' ע"ש. דהרי גם בנדון ההוא אם היה המוריש אחר חזקת ג"ש טעין מכור לי חלק במקום האשפה להשלכת הזבל ואיתרכס שטרא הוה מהימן בשבועה א"כ גם עתה לגבי היורש אמאי לא טעני"ל אנן הכי ול"ב שבועה. דהדבר ברור הוא דהתם באו"ב בנדון ההוא דיד שניהם יחד משתמשים בהשלכת הזבל במקום ההוא ולא היתה חזקתו דהמוריש מועילה לטעון מכור לי לכן לגבי היורש בכה"ג לא אמרי' הבא מחמת ירושה אי"צ טענה וז"ב. ובמאי דישב מוהרימ"ט ז"ל בחח"מ סיל"א לסתירת דברי הרא"ש אהדדי דבסי"א אינם אלא במי שיודע ומכיר שקרקע זו של המערער וכו' עש"ב. הוק"ל דכפי"ז מוכר"ל מ"ש ואף את"ל דטוענין ליורש וכו' הכונה אף במי שיודע שהקרקע של המערער טעני"ל אף אם לא אמר הוא אמ"ל דזבנה ממך. א"כ מהו זה שסיים מ"מ היכא שיודע שהקרקע היה של נפתלי וקנאו מגד וכו'. והכנה"ג בסיקמ"ו והפרמ"א סקי"ג ושאר האח' ז"ל כעת לא ראיתי שהעירו עליו מזה

גם בס' ויוסף אברהם סי' י"ט כתב דדברי מוהרימ"ט וחילוקו כל גדולי האח' קלסוהו וציין ע"ד הפרמ"א ז"ל ושגם מוהר"י קצבי סיכ"ד סמך עצמו ע"ד מוהרימ"ט וסיים עו"ש דהגם שאמרו הפוס' שהרבים הם מוחזקים כבר כתבו האח' דז"ד בענין המסים ושכ"כ ה' בתי כהונה בח"א סי' י"ד דעלתה הסכמת הפוס' דאין הרבים מוחזקים אלא דוקא במילי דמסים וסוגיין דעלמא הכי אזלא והק' הוא ז"ל עליו דהרי הרדב"ז ח"א סיקע"ג ומוהר"י הלוי סיכ"ח כתבי להדייא דהרבים הם מוחזקים ואפי' במילי דלאו מסים וא"כ הקהל יכולין לומר קי"ל כהרדב"ז ומוהרי"ה ז"ל. אכן נר' דאין זה כלום כפי מ"ש החש"ש ז"ל בסיכ"ה בכללי הקי"ל דכשהמחלוקת הוא בחזקה עצמה פשיט"ל מילתא דאי"ל קי"ל וכיון שכן אזלינן בת"ר. וא"כ בזה דבהא פליגי מי הוא המוחזק אזלי' בת"ר דעות הפוס' דס"ל דדוקא במילי דמסים נקראים הרבים מוחזקים כמ"ש החש"ש ז"ל. ועוד נל"ל וכו' עש"ב. ועיין בכנה"ג ח"מ סיק"מ אוי"ד דהביא דברי מוהר"ש הלוי ז"ל דכתב דבפלוגתא דרבוותא לא אמרי' קרקע בחזקת בעליה הא' עומדת אלא בחזקת המחזיק בה השתא וידו עה"ע ע"ש. והמשכה"ר מער' ח' או"ב דקי"ג ע"ג הבי"ד וכתב ומכאן ראיה לדברי מוהר"ש יפה ע"ש. ועיין בס' עול"ש חח"מ סיט"ז דאם האחד הוא מוחזק בקרקע והב' מבחוץ היכא דק"א תיקום. וכ"כ ה' אוהל יצחק כהן ז"ל בסימן גד"ה ובדף קל"ג וקל"ד גם בס' לב מבין דקמ"ה כ"כ וציין על ס' לח"ש בדקל"ו שכ"כ בשם מוהר"ש פ'לורנטין ז"ל עש"ב בדבריהם

גם אנכי חזי הוית שיש ראיה דמרן ז"ל סל"ה בפלוגתא דרבוותא דאמרי' ארעא היכא דקיימא תיקום בשו"ת אבק"ר סיקכ"ו בענין קבלת עדות היכא דאיכא יתו"ק דכתב וז"ל ועוד שהרי ראובן דר בבית ומוחזק בו ואתה בא להוציאו מביתו הוא יכו"ל קי"ל כר"ת וארעא היכי דקיימא תיקום וכ"ש הכא דאיכא רו"ב ורו"מ ומה גם בהיות אחד מבעלי ס' זו הרמב"ם דאפי' שהיו נוהגים בכל מיני איסור והיתר כהרא"ש בדיני ממונות היו נוהגים כהרמב"ם ז"ל עכ"ד. שוב אח"כ נד"מ ס' פני יצחק ח"ו לכמוהרי"א הי"ו וראיתי לו בחח"מ סי' א' שכ"כ וז"ל ותו דלא יהיה אלא במח' שנויה וכדכתב מוהרח"ש ז"ל מ"מ הרי מרן ז"ל באבק"ר סיקכ"ו ס"ל כרשב"ם דהיכא דקיימא ארעא תיקום כמ"ש כת"ר עצמו בפס"ד הראשון ומה שדחה לזה כת"ר שם דכל שחמ"ק היא ברורה ומוסכמת לכ"ע אמרי' אוק"א בחמ"ק וגם מרן יודה לזה וכמסקנת מהרא"ח ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סיפ"ג עכד"ק. לדבר הזה יסלח האדון נר"ו שהרי נדון מרן והראיה שהביא שם לדינו בתרווייהו מיירי דחמ"ק היא ברורה לעין כל ואפי"ה ס"ל למרן דאי הוה ר"י בתוכה לא הוה מפקינן מיניה. נמצא דהגם דחמ"ק ברורה אפי"ה ס"ל למרן כרשב"ם וזאת היתה השגת המ"ץ נר"ו עליה דמני"ר וממני יצאו הדברים וכו' ע"ש. וראיתי בס' שערי רחמים להרי"ף ז"ל בחח"מ סי' ג' דהביא ד"ז דפלוגתא דרבוותא אי אמרי' ביה בחמ"ק או אמרי' ביה היכא דק"א תיקום דהביא ג"כ מ"ש מוהר"י כולי ז"ל בתשו' בס' עז"ן סי' ג' דגם מרן ז"ל דרך זו הלך בשי' רשב"ם שהרי בדין הז"ר שחלקו הראשו' אם יש חזקה להז"ר או לא פסק בסיקנ"ד ס"ו כמ"ד דיל"ח וכ' מוהרימ"ט ח"א סיקי"ד דלפי שראה הז"ל שבמח' הוא שנוי תפס סברא זו לסייע את המוחזק כאותה שאמרו ארעא היכא דקיימא תיקום ע"כ. והוא ז"ל דחה ראיה זו דאיברא שכ"כ מוהרימ"ט בתחי"ד ואולם באמצע תשו' חזר וכתב דמדאפליגו רבוותא בהז"ר דחלון ודנו בו לזכות המוחזק שיל"ח חזר הדבר להיות דין וכו' ולזה תפס מהרי"ק ז"ל ס"ז בסתם ע"כ. הרי דס"ל דטעמיה דמרן ז"ל לא משום דבפלוגתא דרבוותא מוקמינן ארעא היכא דקיימא רק דכבר נהגו כן כל בתי דינין וכו' חזר המנהג להיות דין ע"כ. אך אמנם אחרי הגלות נגלות דברי מרן שבאבק"ר הנ"ל תו לא מצי"ל כן בדעתו ז"ל דמשום שכבר נהגו וכו' אלא דס"ל כרשב"ם דהיכא דק"א תיקום וכנז"ל. עוד חזון הרבתי בס' נוכח השלחן סי' ט' דמ"א ע"ד דהביא דברי מרן שבאבק"ר הנ"ל והחריך וכתב דגם בספיקא דדינא ל"א אוק"א בחמ"ק אלא בחזקת מי שהיא תחת ידו והביא ראיה שכן ס"ל למרן בסי' שי"ב סי"ט בדין שתי עליות וכו' עש"ב

מעתה כפי כל האמור ומדובר לעיל בנדון שלפנינו לוי הנ"ל הוא זכאי בדינו ואין לפצות פה ולערער עליו בשום דבר ושום שינוי ותמורה כלל הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט: