שערי עזרה רנ

דין זה צל"ע כי מדברי הש"ע לקמן משמע דמחזיקין בשל קהל ובתשו' מוהרא"ש צידד לומר בזה"ז דעושין טובי העיר בצורכי עיר כרצונם ואין בני עיר אחרת מעכבין ע"י הוי חזקה כנ"ל והדבר מסור לב"ד ע"כ ע"ש. ויש לי לעמוד בדבריו דמה שחילק בין מחי' למכירה מדברי רש"י בפל"י מבואר דאין חילוק שכן פי' שם עמ"ש בגמ' אבל רבים מאן פייס ומאן שביק מאן פייס מי היה רשאי לקבל מעות ומאן שביק מי הוא שבידו למחול ולסלוח וכו' דמזה נר' דשוין הם וליכא הפרש ביניהם והיכא דאמרי' דמכירה מהנייא גם המחי' מהנייא דמסתמא לא מחלי אלא בדאית להו הנאה מיניה. גם מ"ש וברור דס"ל לטור דאף בש"ר הוי חזקה ולכן יליף ליה האגודה מהך דר"ג. דבריו אלה לא זכיתי להבינם דנר' דאדרבא איפכא מסתברא. ראיתי בנתיבות משפט במשה"א בסקט"ו שהאריך בדבריו ולא העיר עליו מהנ"ל. ושם בסו"ד הביא מ"ש רמ"א דדין קהל כדין הקדש דהיינו אם יש גזברים שי"ל חלק כלו' שהן פורעי המס הוי חזקה דלקוח מגזברים ל"ל קלא אבל בדליכא גזברין וצריכין ליקח מכל הזט"ה אי"נ כיון דל"ל קלא. וסיים דדוקא בימיהם דהזט"ה היו צריכין למכור במעמד אנש"ה אמרי' דקלא הו"ל. משא"כ לפמ"ש הש"ך ביו"ד סירכ"ח סקפ"ט דעכשיו נשתנו המנהגים והכל נעשה ע"פ רוב המנהיגין כגזברין דמי ויל"ח וכ"פ מוהרא"ש ע"ש. ומוהרשד"ם ז"ל חח"מ סיר"ך פסק דהק"ק הם המוחזקים וכל המערער הוא היורש עליו להביא ראיה וכל עוד שלא יביא ראיה או עדים ברורים שהחזקה היא שלו ה"ה בחזקת הק"ק ומה שאומר שירש מאביו וגם הוא ואביו החזיקו זה כמה שנים טענת חזקה אי"כ ואפי' אם לא טענו הק"ק אלו הנמצאים בזה"ז אנן ב"ד טעני"ל כי היכי דטעני' ליורשים ולקוחות כי אנחנו הנמצאים בזה"ז כיורשי ע"נ אנחנו. והאריך לזכות הק"ק כמו שפסק כמוהרר"ע ז"ל דלא כמוהר"א סיראלוו ז"ל שמזכה את היורש עש"ב. גם הלח"ר סיט"ז כ"כ והאריך ובנה ציון ע"ד רבו ז"ל שפסק שאין מחזיקין בנכסי הקדש כלל גם ביורש שטוען כן ירשתי מאבי שלא כדברי האומר שרצה לחלק בין יורש ולוקח למחזיק עצמו והכריח כן מהתחלפות הסוגייאות וכו' דלא יהיו הלוקח והיורש גדולים ממי שבאו מחמתו וכו' עש"ב. ומוהרימ"ט ז"ל חח"מ סיקל"ב הוכיח דדוקא לגבי מחזיק בעצמו מחייבינן ליה לברר שקנה מזט"ה וכו' דמילתא דפרהסייא כי האי ידעי ביה רבים וקלא הו"ל למילתא וכו' מיהו היכא דא"א לברר כגון שעברו שנים רבות ומת כל הדור ההוא לא היינו מצריכים להביא עדים א"נ אם מת המוחזק שהיה יודע מי ומי נמצאו בוועד המושב ההוא להביאן יתמי לאו בני אתויי ראיה נינהו ופטירי. וכי תימא מי איכא מידי דטענינן ליתמי מאי דלא מצי אבוהון למיטען. יש לנו כיוצא בה דאתמר אחד מן האחים שהיה נ"ונ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו וכו' למדנו לנ"ד דטעני' ליתמי שאביהם לקח מזט"ה ויתמי לאו בני אתויי ראיה נינהו. ועוד הביא דברי הרשב"א בדין חזקה בהקדש ומאי דפסק מרן בש"ע סיקמ"ט סל"א והאריך בהם ע"ש גם שם בסיק"א כתב אע"ג דקי"ל אי"מ בש"ר במקום שיש גזברים מיוחדים ע"כ דברי ההקדש דמו לבעלים ומחזיקים בהם ויש בזה שקלא וטרייא בדברי הראשו' ז"ל אי"כ מקום להאריך ע"כ. ושם בסו"ס כ"ו בענין טעני' ללוקח כתב בנ"ד אין אנו צריכין לזה שזבולון זה שלקחה מראובן חזר ומכרה ללוי ולוי ליאודה ובהא ודאי טעני' ללוקחים האח' שלקחה הלוקח הראשון גם מראובן כל חלק וזכות שהי"ל בה וכו' אע"ג שזה האחרון מודה שתחילת קנייתה של בית זו באה משמעון אחיו של ראובן ואיל"ח טעני"ל שאח"כ קנאה גם מראובן וראיה מפ' הנזיקין הלוקח מסקריקון וכו' טוענין ליורש וללוקח שהראשון קנאה מאת הבעלים. ועוד ראיה מדאמרי' בפ' חזקת בנו של גזלן איל"ח בן בנו של גזלן יל"ח דטוען מאבי ירשתי והוא היה יכול לטעון מינך זבנתי ה"נ לוקח מלוקח דשותף אע"ג דלוקח קמא חשיב שאין עמו טענה לוקח בתרא זכה וטעני"ל ע"כ ע"ש

ועיין בס' פני משה ח"ג סיל"ב תשו' ממוהר"י ן' יעיש ז"ל דשנא ביהכ"נ מהחצרות ובתים שהם של ביהכ"נ דאלו הם נמכרים וכו' יעוש"ב. וגם מוהרא"ש ז"ל שם בסיקפ"ג הבי"ד הרשב"א בתשו' שהובאה בב"י סיקמ"ט בענין הקדשות דאיכא עליהם גזברים וממונים דאית בהו חזקה. והאריך וכתב דדוקא בביהכ"נ או על גבה אבל בהקדשות ביהכ"נ יש חזקה ול"ד חברת קברים דה"ה הקדשות ביהכ"נ ע"ש. והפרמ"א ז"ל ח"ב סיקי"ג כתב דהקדשות שלנו כיון שיש להם גזברים מיוחדים ואלו הגזברים לא טרידי בכל צרכי צבור דין בעל הבית יש להם והם בעלים של הקדש וזכה המחזיק נגד הגזברים. וכ"ש לדברי הרשב"א דליכא לפלוגי בין פרנסים מיוחדים למשתנים ובכולם מהני חזקת המחזיק ע"ש ובשו"ת הון רב ח"ב סיל"ה הביא דברי מוהריב"ל ומוהרא"ש והפרמ"א ז"ל והאריך בהם ע"ש. ובס' מוצל מאש הנדפס בס' אש דת בסי' א' האריך בהא דחזקה בהקדשות ובש"ר והביא כמה חילוקים שכתבו הפוס' כדי להחזיק המחזיק בהם בחזקתו. וגם איהו ז"ל חילק ח"ג מדידיה דמאחר דאיכא חכם מרביץ תו' מיוחד לכל ענייני הק"ק וכו' עלתה ליה חזקה דהו"ל בעלים מיוחדים יעו"ש ושגם בס' בני משה סימ"ז ציין עליו שם דהסכים לדין. וראיתי שם דהסכים לדין אך לא נכנס בהא דאין מחזי' בהקדש ובש"ר ומרן בש"ע סיקמ"ט סל"א פסק לדהרשב"א ז"ל דאם יש גזברים ממונים יל"ח. ומור"ם ז"ל כתב דוקא שיש לגזברים חלק באותו הקדש ומסתמיות דבריהם נר' דס"ל דאין חילוק בין אם משתנים הגזברים מזמן לזמן או לא. ועיין בס' מכתם לדוד פארדו ז"ל בחח"מ סי' ג' פסק מרב אחד בענין ביהכ"נ דמזמן ק"ע שנה נתנו רשות להר"א לפתוח פתח בביתו שממנו יוכל לבוא לביהכ"נ של נשים והן היום ע"י מעשה רצו אנשי הק"ק לבטל הפתח. והשיב דזכה הלוקח ההוא בפתח דטעני' ליורש וללוקח והגם שהוא הקדש ואי"ח להקדש וכו' כבר ראינו במרן בשולחנו דאם יש גזברים ממונים עליו יל"ח ומור"ם כתב דוקא דיש לגזברים חלק באותו הקדש וטעמא דמתוך כך יתנו לב למחות. ובנד"ז בזמן הארוך הזה היו בכל עת ממונים ופרנסים בביהכ"נ הנ"ל ולכולם היה חלק בו ומעולם לא עלה בלבם למחות א"כ זכה ראובן המחזיק בחזקתו וכו'. ואע"ג דמוהרשד"ם חח"מ סירכ"ז חילק דה"מ בגזברים קבועים כ"א משתנים משנה לשנה חזרו להיות כשאר בני אדם. כבר כמוהר"א סאראלוו ז"ל חלק עליו והכנה"ג בהגב"י, סקכ"ד כתב בשם רבו ח"א סיקל"ב דמדברי הרשב"א ז"ל משמע כדברי מוהרא"ם ז"ל וא"כ יוכ"ל המוחזק קי"ל כהרשב"א ודעי'. גם הביא שם מ"ש הכנה"ג בסקכ"ה בשם רבו בעיר שיש בה קהלות הרבה אפי' מוהרשד"ם יודה דאפי' משתנים הגזברים משל"ש וכו' כ"ש שהחזקה היא בביהכ"נ של נשים ולא בביהכ"נ עצמו דמספק"ל להכנה"ג אם היא דמייא להק' קברים וכו' ומספיקא ל"מ מיד המוחזק. והאריך שם לבטל כל טענות הקק"י שהבל יפצה פיהם ואפי' בנזיקין ובש"ר הבא משום ירושה אנן טעני"ל וכ"ש היכא דתרתי איתנהו ביה יורש ואתי מכח לוקח וכו' וזכה ראובן בחזקתו וכל הרוצה לשנות ידו עה"ת ורו"ח אינ"ה עש"ב. ובסי' ד' פסק מהמחו"י ז"ל דאלימא כח חזקה וכ"ש כשהיא באה מכח טענה וק"ו כשהיא מחמת ירושה דליכא נגרי דפרזלא