שערי עזרה רמט

משמע שלא היו גורסים כן. וא"נ שהיו גורסים אותה בבני מבוי והו"ל ר"ה משום דרבים נינהו אעפ"י שאין דינם שוה. א"נ הוו מפרשי לה בר"ה ממש וכדברי התוס' בדרך הו"א איתמר ולא קי"ל הכי אלא כי ההיא דאמרי' בסופח"ה דגבי ר"ה אמרי' מאן מחיל גבך דהלכה למעשה הוא וכן פירש"י שם אהא דאמרי' פל"י אבל רבים מאן פייס מי היה רשאי לקבל מעות ומאן שביק מי הוא שבידו למחול ולסלוח וכיון שכן בנ"ד אם כותל הנז' הוא בר"ה אי"צ שמעון לסלק היזק וכו' ואם היה כותל הנז' במבוי שאינו מפולש שטעני' לראובן זה שהמוכרה לו קנאה מבני המבוי שבני מבוי יכולים למכור זכותם צריך שמעון לסלק היזקו. ומיהו אם יתברר הדבר שלא מכרו בני המבוי זכותם למוכר ב"ז לראובן אי"צ לסלק היזקו דאע"ג דטעני' ללוקח היינו בדבר שאפשר להיות אבל שקרא ודאי ל"ט ליה ע"כ ע"ש. הרי כ' בפי' דאין טוענין ללוקח וליורש כ"א טענה כונס לתו"ש הוה לגבי בני ר"ה אבל טענת פיוס או מחי' לא דמאן פייס ומאן שביק ושכן הוא ההלכה. וכיון שכן מוכר"ל דגם בש"ע סיקנ"ה סכ"ד שכתב דטוענין לומר שהא' עשאו ברשות ל"ש נגד רבים היינו נגד בני מבוי שאינו מפולש וכמ"ש בתשו' שם. וכפי"ז גם בקיצור פסקי הרא"ש וגם מ"ש בטור ל"ש נגד רבים הם מתפרשין כן ותו ל"ק מה שהק' מוהריב"ל ז"ל על הטור דדבריו סתרא"י נינהו ממ"ש בסיתי"ז דכתב דבמבוי יכול להוציא, מדעת בני המבוי משא"כ בר"ה שאי"ל בעלים דכפי האמור לקול"מ היפך מ"ש מוהריב"ל ז"ל ממש. ומעתה לא רחוקה היא לומר דגם הרשב"א ז"ל סל"ה דאי"מ בש"ר כלל וכמ"ש בן השמ"ץ ז"ל ודבריו שהובאו בשי' מקו' יש להסכימם בזה דרבים היינו בני מבוי או שהסוגיא ההיא בדרך הו"א איתמר ולא קי"ל הכי כמ"ש מרן ז"ל ובזה הם מדוייקים דברי הסמ"ע ז"ל בסיתי"ז דעמ"ש מרן בס"ג לקח חצר ובה זיזין וגזוז' יוצאות לר"ה ה"ז בחזקתה כתב הסמ"ע והוב"ד בבאה"ט סק"ג דטוענין ללוקח ואומרי' דשמא המוכר לו או אבותיו כונס לתו"ש היה כמ"ש בס"ב ע"כ. דלא נקט אלא טענה זו דכונס לתו"ש ולא נקט טענת מחי'

ומאחר דמרן ז"ל בתשו' הנ"ל ביאר דעתו דלגבי ר"ה ליכא טענת פיוס או מחי' מוכר"ל בכונת דבריו שבב"י סיקמ"ט סי"ב דהביא מ"כ בשם האגודה יש רוצים להוכיח מהא דבר"ג דדבר שהוא של הקהל לא מחזיקין ולא מחזקינן בהו כי הם מוחזקים ע"כ וכ' ע"ז ולא נהירא ע"ש. דכונתו היא שבא לחלוק דוקא על דינא דאם הקהל החזיקו בשל יחיד דהם ס"ל דל"מ החזקה ואיהו ס"ל דמהניא אבל בההיא דלא מחזקינן בשל הקהל מודה. ואע"ג דמ"ש דדבר שהוא של הקהל לא מחזיקין הלשין אינו מדוייק כמו שיראה הרואה מוכרח הוא שכן פי' ומרן הוא חולק ע"ז דוקא. גם הב"ח ז"ל כ"כ דלא נחלק אלא ע"ז דלמה לא יועיל חזקה כיון שלא מיחה היחיד במנהיגי הקהל וכו' ע"ש. ומוהרא"ש ז"ל בסיקפ"ג הבין בדבריו דכונתי לחלוק דגם בשל רבים ס"ל דמהניא חזקה וכתב ע"ז דאין דבריהם שהרי לא כתב שום טעם לדחות דבריהם ע"ש. גם מוהראנ"ח ז"ל בח"א סיפ"ה דק"ל מפרש כן דכתב וז"ל עוד ט"א נמצא בס' משם האגודה שדקדק מההיא דבר"ג דדבר שהוא של הקהל לא מחזיקין בהו אלא שלא הזכירו במוסכם אלא בלשון יש רוצים לדקדק גם הרב"י כ"ע ולא נהירא ליה גם שעדין יש לחלק דכה"ג דנד"ז שהמחזיקין ג"כ רבים וחשיבי מוחזקים לא אלים כח הרבים לגבייהו ע"כ. הרי שגם הוא מפרש כן. והכנה"ג שם בהגב"י אוי"ג הבי"ד מוהרא"ש ושהסמ"ע כתב דהם ס"ל דל"ד דבר"ג ורבי' המחבר דחה זה מפני ס' הרא"ש שכתב דוקא דבר"ג שהיו מזרע המלוכה אבל בדורות הללו אם ישר' מצא חן בעיני המלך והשרים מחזיקין בנכסיו ומחזיק בנכסי אחר וה"ה לקהל דדמו לאלו ולא לדבר"ג. ושם בהגה"ט אול"ב על שאלת הרא"ש וכו' כתב נ"ב וכ"כ מוהריב"ל ס"א סיט"ו אבל המ"כ בשם האגודה נר' שחולק ע"ז וסובר דל"ד ר"ג אלא כל וכו' כמ"ש בהגב"י וכן מצאתי להסמ"ע ויראה שמ"ש בס' מורה צדק והריטב"א כתב דה"ה בעלי זרוע וקרובים למלכות ושהסכים ע"י רבו הרא"ה ז"ל חולק עם הרא"ש וס"ל כהאגודה ולענין הלכה כיון דאיכ"פ אוקי ארעא בחמ"ק ע"כ. והפרמ"א בח"ב סיקי"ג נסמך על דבריו וכתב דהאגודה חילק על הרא"ש ע"ש. ולי אני הדל אחהמ"ר אין הכרח לומר דהאגודה פליג עם הרא"ש בהא דישר' שמצא חן וכו' די"ל דלא פליג בהא כלל כ"א דבא לאשמועי' דיש שרוצים להוכיח דדבר של הקהל דינו כר"ג כי הם מוחזקים. ובהסמ"ע ליכא שום משמעות בדבריו שמבין בהאגודה דפליג אהרא"ש בהא אלא דעמ"ש מב"י ולא נהירא בלי שום טעם וראיה כתב דטעם מב"י ומור"ם וכו' דאין ללמדו מההיא דר"ג דש"ה דהיו מזרע המלוכה והטילו אימה יתירה כמ"ש הרא"ש ז"ל. ונר' מדבריו שגם הוא ז"ל מפרש במ"ש מב"י ולנ"ה כמו שפי' מוהר"ש ומוהראנ"ח ז"ל וגם הש"ך מפרש כן דבסקל"א ציין ע"ד הסמ"ע וכו' וכתב ומ"מ אין מחזיקין משום קדירה דב"ש ועיין בב"ח. ממ"ש ומ"מ נר' שמבין בדבריו כהסמ"ע אלא דלדינא קאמר דאין מחזיקין וכו' כהב"ח. וגם בסקל"ב קאמר לדינא דאם הם החזיקו בשל אחרים מהני כהב"ח. והקצה"ח הביא דברי הסמ"ע ומה שנ"ט להמב"י וכתב וז"ל ובתשו' מוהר"מ ב"ב ז"ל סימ"ו גבי מחזיק בישוב דלא הוי חזקה בשל קהל משום דקהל איקרו מוחזקים וכהאי דר"ג דלא מחזקי ולא מחזקינן בהו ע"כ והרי מדמה של קהל להנך דר"ג עכ"ל והכ"ע ז"ל בסי' א' הביא דברי מוהרא"ש ז"ל ודברי הב"ח ז"ל וכתב דנר' דהסכים עמו הש"ך וכו' ע"ש. ובודאי שכונתו היא דלענין דינא הסכים הש"ך כהב"ח וכנ"ל. והמשכה"ר בדמ"ח מער' בי"ת או"כ הביא דברי מ"כ בשם האגודה וכו' ולא הביא מ"ש מב"י ז"ל ולנ"ה והאריך בדברי המוכיחים לנדונו דהקהל שהחזיקו דלא עלתה להם חזקה וכו' עש"ב ולא העלה על דל שפתיו דברי מב"י ז"ל שכתב עליהם ולא נהירא ולא ידעתי למה דמהראוי הוא להביא דבריו דגררינן בתריה ונקיט' כוותיה ולהאריך בביאורם. וכבר נתבאר לעיל דמאחר דמרן ז"ל בתשו' גילה דעתו ד"ע דלגבי רבים ליכא טענת פיוס ומחי' א"כ מוכר"ל דכונת דבריו מ"ש בב"י ולנ"ה דכונתו היא שבא לחלוק דוקא על חלוקת הקהל אם החזיקו בשל יחיד דס"ל דמהנייא החזקה וכנ"ל והאו"ת עמ"ש מור"ם ז"ל בהגהה המחזיק בשל קהל וכו' האריך בדין טענת מחי' או קניה בש"ר וכתב דבפלוגתא מתניא דהרשב"א ורי"ו ז"ל ס"ל דל"מ אמנם הטור בסיקנ"א גבי מרחיקין השובך וכו' אם לקחו ה"ז בחזקתו ל"ש נג"ר ל"ש נג"י נר' דס"ל דאף נג"ר וחילק בין טענת מחי' דלא שייכא ברבים דמאן מחיל לטענת מכירה דשייכא דאולי היו זט"ה נצרכים למעות ומכרו ושגם הרי"ף והרא"ש ז"ל גורסים וכו' וליכא סתירה מהם להטור כמ"ש מוהריב"ל וכו' ושכן משמע ברש"י דכתב שהראשון כונס לתו"ש או נתפייס עם רבים ושכ"כ במרדכי דזט"ה יכולין למכור ולמחול דלא כרשב"א. וכיון דהמחבר לקמן בסיקנ"ה העתיק דברי הטור להלכה בלי חולק כלל וגם הרמ"א לא הגיה דבר א"כ פסק להדיא דלא כהרשב"א ויש חזקה בשל קהל וכו' וכו' וברור דס"ל לטור דאף בש"ר הוי חזקה ולכן יליף ליה האגודה מהך דבר"ג ולכן