שערי עזרה כד

והמש"ל ז"ל בהא דמלל"ן דוקא בדיעבד אבל לכתחי' לא גם חילוק הרז"ה דדוקא במידי דאורייתא וכו' עיין בס' שורש"ה שם דקכ"ד וקכ"ה במ"ש וציין על דברי הפוס' בזה. ועיין בס' ספר חיים סי' ח"י או"ג דהביא דברי הקו"א ז"ל וציין ע"ז יעו"ש: סימן יוד

הנה בכתב ע"ג כתב בדיני שבת פסק הרמב"ם ז"ל בה' שבת פי"א דין י"א דפטור ובדין ט"ז שם פסק המעביר דיו ע"ג סקרא חייב שתים א' משום כותב וא' משום מוחק העביר דיו ע"ג דיו וסקרא ע"ג סקרא או סקרא ע"ג דיו פטור. וכ' הה"מ ז"ל ע"ז ע"ג דיו סקרא וכו' פ' המביא תניין ד' י"ט בגיטין אתמר המעביר דיו ע"ג סקרא בשבת ר"י ור"ל דאמרי חייב ב' א' משום כותב וא' משום מוחק דיו ע"ג דיו סקרא ע"ג סקרא פטור סקרא ע"ג דיו א"ל חייב מוחק הוא וא"ל פטור מקלקל הוא ע"כ. ופסק רבינו כלישנא בתרא שלא לחייבו ופי' דיו על גבי דיו וסקרא ע"ג סקרא כתב ע"ג כתב הנז' למעלה וכן מפו' בירוש' ופשוט הוא ע"כ

ובדין הגט כתב הרמב"ם בה' גרושין פ"ג דין ד' כל גט שכתבו של"ש אעפ"י שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט. וכתב הה"מ ז"ל שם ע"ז פ' המביא תניין ד' כ' ואפי' לר"י דאמר גבי כתיבת השם מעביר עליו קולמוס ומקדשו הכא כריתות בעינן וליכא ע"כ. וכתוב שם הגה"ה על דבריו החילוק הזה סברא דנפשיה דלפי הסוגיא אין ר"י מודה והרמב"ם ז"ל פסק כחכמים דפליגי עליה. וכ"כ הרא"ש וכ' הר"ן דהל' כחכמים וכ"ד הרמב"ם בפ"ג ע"כ ההגהה וכדברי ההגהה זאת כן הק' ה' ב"ש בסי' קל"א סק"ה ע"ש. ולא ידענא מדוע מרן ז"ל שם בכ"מ כשהביא דברי הסוגיא מ"ש רב חסדא דכוותיה סובר רבינו דלרבנן לא הוי גיטא אע"ג דרב אחא ב"י דחי לה ומ"ש הרשב"א בשם ר"ח דחיישינן ליה ואיהו סבר כוותיה דחוששין לו. וגם מאי דנ"ט לדברי הרמב"ם שהוזקק לומר כן כיע"ש. איך לא העיר על הה"מ ז"ל בזה ובטור אה"ע סי' קל"א בב"י שם הביא ע"ד הטור דפסק דאם העביר קולמוס לשמה דלא מהני הביא דברי ר"ח בש"ס ומאי דדחי ליה ראב"י ומ"ש הרא"ש דהלכה כחכמים וגם מ"ש הר"ן דכרבנן קי"ל ושכן דעת הרמב"ם וגם הביא שם דברי הרשב"א וכו' כיע"ש ואיך בכאן בכ"מ לא העיר ע"ד הה"מ ז"ל מדברי הרא"ש והר"ן ז"ל שכתבו דכרבנן קי"ל וכקו' ההגה"ה והב"ש ז"ל ועיין בס' יד אהרן הגב"י אות י"ב שהביא בשם ה' בני יעקב דקט"ו שהק' כהב"ש ותי' דמצא בשי' מקו' גירסא אחרת וכו' וזו היא הגירסא שהיתה להה"מ ז"ל וכו' יע"ש

וראיתי לה' אמרות טהורות שם בסי' קל"א דהביא מא"ז דהקשה על הה"מ ז"ל ומ"ש ה' בנ"י דגי' אחרת מצא בשי' כ"י ואיהו רצה לישב מדידיה דברי הה"מ ז"ל גם לפי גירסתנו דכונת הסוגיא היא דממחלוקת רבנן ור"י יוצא לענין הגט דלכ"ע לא מהני העברת קולמוס משום דכתב הראשון דכתבו של"ש לא נכתב לשם כריתות ואפי' לר"י פסול ומכ"ש לרבנן דפסול ולא צריכנא לטעמא דלא נכתב לשם כריתות ודחי ראב"י דדילמא ע"כ ל"ק רבנן התם אלא משום דבעינן זה אלי ואנוהו אבל הכא אי לאו מטעמא שאין זה כריתות הוה אמינא דלרבנן כשר אלא ע"כ גם לרבנן פסול מטעמא דאין זה כריתות ונמצא דבין לר"י ובין לרבנן פסול ובהכי מתורצות הקושיות שהק' התוס' בד' י"ט ע"א ד"ה דיו ע"ג דיו וכו' דלדרכנו ניחא דלעולם דיו ע"ג דיו לא הוי כתב ומ"ש באנו למח' ר"י ורבנן ר"ל דלר"י אינו כתב הכתב העליון מאתר שכבר נכתב הגט בכתב תחתון של"ש וגם רב אחא מסיק דלרבנן נמי פסול זת"ד יע"ש

ואנא זעירא אחהמ"ר נ"ל שדבריו דחוקים דא"כ שם בד' י"ט כשבעא מניה ר"ל מר"י עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו להם בסקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב אמ"ל אינו אמ"ל והלא לימדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת אמ"ל וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. הי"ל להשיב דה"ט דאמרי לך כתב עליון אינו כתב הוא משום שכבר נכתב להם בסקרא והכתיבה בסקרא היא כשרה לכתיבת הגט ומאחר שכבר אנחנו כתיבת העדים כתבנו אותה ואינה מועילה לכן חתימת העדים שיחתמו אח"כ ע"ג הסקרא לא הוי כתיבה ופסול. דבעינן שעיקר החתימה תהיה בכתיבת העדים ולשמה דכפי"ז התי' יהיה הגט פסול מעיקר הדין מאחר שאנחנו בתחילה חתמנו בו בסקרא. ושוב אח"כ כשבאו העדים עצמם וחתמו כתיבה. ולא שיתרץ לו משום שאנו מדמין נעשה מעשה להקל דנראה מזה דמצד חומרא הוא דבא לפוסלו

וראיתי בס' מאמר מרדכי על דברי התוס' בד' י"ט שהביא בשם הרשב"א ז"ל דכתב דהכא איירי דמעיקרא נמי לשמו חתמו ע"כ. דכפי"ז מקום יש לישב מאי דלא השיב לו כן דהגט הוא פסול מעיקרא דדינא כדאמרן יען דמעיקרא נמי לשמו חתמו כדאמר הרשב"א ז"ל. האמנם כד דייקת שפיר אינו מן הישוב דהגם דנימא דמעיקרא נמי לשמה חתמו. עכ"ז אין בו מועיל מאחר דאינהו לא הוו עדים בדבר ואנן בעינן שהחתי' שבגט תהיה בחתי' העדים בעצמם ולשמה תרתי לטיבותא והכא כשכתבו להם בתחילה בסקרא בציר חדא מנייהו. ולכי תידוק שפיר קושיתנו זאת נופלת ע"ד הרשב"א ז"ל בעצמו דקאמר דמעיקרא נמי לשמו חתמו. דמה יושיענו זה דחתמו בו מעיקרא לשמו מאחר דאינהו לא הוו בו עדים וחתימתם לא מהנייא כשבאו אח"כ וחתמו בדיו עליהם הו"ל כגט שכתבו של"ש והעביר עליו הקולמוס לשמה דבאנו למח' ר"י ורבנן ולרב אתא אפי' רבנן מודו דכמו דהתם ס"ל דכיון שנתחדש בו כונה לשמה הוי כן הכא נמי הוי כתב מאחר דנתחדש בו חתימת העדים בעצמם מהראוי שיקרא כתב העליון כתב משום דבר שנתחדש בו דהיינו במה שחתמו בו העדים בעצמם ולמה אמר כתב העליון אינו כתב. שו"ר בדברי הרשב"א בשורשם ול"ק שם ע"ע חתי' העדים כ"א קושיתו היא מהא דאמרו גט שכתבו של"ש וכו' באנו למח' וכו' ודברי ראב"י וכו' על ההיא דאמרו לעיל דיו ע"ג דיו וסקרא ע"ג סקרא אינו כתב דמשמע דהיא לכ"ע וכו' ואפי' את"ל דלרבנן קאמרי מ"מ תיקשי לראב"י ותי' דהכא שמתחי' לא היה לשמה ועכשיו נתחדש בו כונת לשמה הוי כתב אבל לעיל דמעיקרא נמי לשמה כתביה השתא נמי מה אוסיף ביה כתב העליון דזה אינו כתב יע"ש. דכפי"ז לא ק' ולא מידי מאי דהקשינו עליו לעיל. ומהתימה על הרב מאמ"ר שכ' דהרשב"א כ' כן ע"ע חתי' העדים דאחהמ"ר ליתא וכיע"ש בדב"ק. ומוכרחים אנו לדברי מהרש"א ז"ל שכ' דהא דמבע"ל ר"ל מר"י גבי גט מהו וכו' היינו דלא כראב"י אלא כר"ח ס"ל ואליבא דרבנן כיע"ש

וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל על גיטין די"ט דכ' וז"ל ואי ק"ל ולראב"י דאמר לקמן דע"כ ל"א רבנן הכא אלא משום דבעי' זה אלי ואנוהו אבל בעלמא כתב עליון כתב מתני' דקתני דכתב ע"ג כתב פסול כמאן איכ"ל דאיהו מוקי לה בסקרא ע"ג דיו וכו' א"נ אפ"ל דאיהו סבר דהתם הוא משום לשמה אבל בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תו' כל שנכתב כבר לא חשיב ע"כ: