שערי עזרה רמח

היה עכ"ד. ואחהמ"ר קל"ט במה שפי' בדרך אפשר כן דמה נענה במ"ש הגמ' מקודם בצריכותא הראשונה א"נ אחולי אחול בני ר"ה גביה. דקאמרה הגמ' בפי' דטענת מחי' מהניא גם לגבי בני ר"ה. ובהכרח שנאמר דלא היתה בגירסתו א"נ אחולי אחול בני ר"ה. ולכן מרן הב"י לא נתעורר עליו בזה. ובהכי מתישב שפיר דאמאי הוצרך בתחילה להכריח דמחי' אנשי העיר הוייא מחי' מכח דברי הגמ' במה שאמרה בהצריכותא השניה דהו"ל להביא ראיה לזה ממ"ש הגמ' כן בפי' בצריכותא הראשונה. ובמ"ש דלא הוה גריס לה א"ש. גם הרי"ף והרמ"ה ז"ל בחי' על בתרא ל"ג לה. גם הרא"ש ז"ל בפסקיו לא גרים לה. ברם בקיצור פסקי הרא"ש בפל"י אוי"ט כתוב שם ואם לקחו כמו שהוא אפי' בתוך בי"ר ה"ה בחזקתו. טוענין ליורש וללוקח שהראשון עשאו ברשות לא שנא בעד רבים ול"ש כנגד יחיד ע"כ. משמע דס"ל דטענת מחי' מהנייא ברבים כמו ביחיד. וה' תורת חיים ז"ל בשי' לבתרא שם כתב דל"ג לה ושכן גרסי הרי"ף והרא"ש ז"ל ומפ"ב דמגילה דקאמר רבא מכרו זט"ה וכו' לאו ראיה דהתם אביהכנ"ס של כפרים קאי וכו' אבל הכא דרך ר"ה על דעת כל אנשי העולם נעשה ושל כל ישר' הוא והו"ל כבהכ"נ של רבים דקאמר התם דאסור למוכרו כלל כיון דמעלמא אתו לה ע"כ

ברם עדין ק"ל בדברי הרשב"א ז"ל שהביאם הרב"א ז"ל בשי' מקו' וז"ל ואי אשמועי' גבי יחיד אימור פיוסיה פייסיה ק"ל והא מתני' דהכא בין ביחיד בין ברבים היא וכו' וקתני אם לקחו אפי' בי"ר וכו', וי"ל דה"ק אי לאו דמתני' דזיזין הו"א דהא דקתני הכא אם לקחו אפי' בי"ר לאו ארישא דרישא קאי וכו' אלא גבי יחיד קאי דהיינו סיפא דרישא כלו' דקתני לא יעשה אדם שובך בתו"ש משום דביחיד איכ"ל דילמא פיוסיה פייסיה. קמ"ל מתני' דזיזין דאפי' גבי רבים אמרי' ומתני' דהכא דקתני אם לקחו אפי' בי"ר אפי' ארישא דרישא קאי עכ"ל. הרי נר' דס"ל דאפי' היכא דליכא טענה דכונס בתו"ש וכגון ההיא דשובך דלא שייכא טענה זו עכ"ז טעני' ללוקח לאוקומי בידיה מה שלקח. וזהו היפך מ"ש הרשב"א בתשו' בסוף בדרך אפשר דמ"ש בחי' הכי דבריו אלו הם מוסכמים עם מ"ש בתשו' בתחי'. דנר' דדעתו מסכמת כתי' הראשון וההיא בדרך אפשר אמרה ולאו בר קיימא. שו"ר בס' שמש צדקה חח"מ סיל"ו תשו' ארוכה מבן המחבר ז"ל בדינא דאין מחזיקין בשל רבים והביא דברי הרשב"א ז"ל בתשו' שהביאה מב"י ז"ל בסיתי"ז והאריך לומר דהרשב"א ז"ל ס"ל כתי' הב' דס"ל דאי"מ בש"ר כלל ול"ג א"נ אחולי וכו' והביא דברי הפוסק מוהרא"ה ז"ל והאריך בהם וגם הביא דברי הת"ח ז"ל בחי' בשיטתו הנ"ל עש"ב. ולא ראה דברי הרשב"א שהוב"ד בשי' מקו' הנ"ל דכתב בפי' דקמ"ל מהני' דזיזין דאפי' גבי רבים אמרי' ומתני' דהכא דקתני אם לקחו אפי' בי"ר אפי' ארישא דרישא קאי. דמדבריו אלו מוכח בבירור דס"ל כמ"ש בתי' הא' דטעני' ללוקח לאוקומי בידיה אפי' היכא דלא שייכא טענת כונס לתו"ש גם הטור בחו"מ סיקנ"ה סל"ג כתב ואם לקחו כמו שהוא אפי' הוא בתוך בי"ר ה"ה בחזקתו ואף אם יפול יכול לחזור ולבנותו שטוענין ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות ל"ש נגד רבים ל"ש נגד יחיד. וכ' מרן ב"י ל"ש נגד רבים וכו' מפורש שם בגמ' דבין נגד רבים בין נגד יחיד טוענין ללוקח או ליורש וכו' ע"ש. והאי דינא דאם נפל דחוזר ובונהו זה לא נתפרש שם בגמ' ואפשר שהוא נלמד מדין הזיזין וגזוז'. אחכ"ר בשיטה מקו' להרב"א ז"ל דהביא בשם הרשב"א ז"ל דכתב ואם לקחו וכו' בירוש' אמרו דאפי' נפל חוזר ובונהו ולומר דאין השובך חזקה לגופו בלבד אלא חזקה לעשיית שובכין שם לעולם וכו' ע"ש. ומרן ז"ל בש"ע סיקנ"ה סכ"ד כתב כלשון הטור ממש. והבאר הגולה ציין ע"ד שכתב ואף אם יפול וכו' טור סל"ב ומבואר בגמ' שם דכ"ג ע"א. ואחהמ"ר לא דק דהתם בגמ' לא נתבאר זה אלא או דנלמד מדין הזיזין או כמ"ש הרשב"א דכן אמרו בירוש' וכנ"ל ועיין בשי' יד רמה סו"פ ח"ה דלמדה מדין הזיזין והאריך בזה ע"ש והוא מפורש בירוש'. אחכ"ר במוהריב"ל ח"ג סיל"ד דהאריך בהתחלפות הסוגיות דפל"י ופח"ה ושהרי"ף והרא"ש ל"ג א"נ אחולי וכו' והביא דברי הטור דסיקנ"ה דטעני' ללקוחות ל"ש נגד רבים וכו' והק' עליו ממ"ש בסיתי"ז וכו' דדבריו הם סתראי וגם דבריו הם נגד דברי אביו הרא"ש וישב דבריו שמחילת בני המבוי אינו מספיק אבל זט"ה במעמד אנש"ה יכולין למחול ושכן מבין בדברי אביו וכו' ושלכן כתב מוהר"ם בתשו' שאלה בפח"ה דזט"ה יכולין למחול ולמכור ושגם רש"י בפח"ה כתב שב"ד טועני"ל שהא' כנס לתו"ש או נתפייס עם הרבים. וסוגיא דפל"י היא עיקר דהיא סתמא דתלמודא והרי"ף והרא"ש אפשר דס"ל נמי הכי וכו' ואפי' מדברי הרמב"ם בפי' המשנה נר' דל"ג א"נ אחולי וכו' הדעת נוטה שהוא סבור דטעני' ללקוחות טענת אחולי גביה ממ"ש בה' גניבה הדין דפל"י ולא פי' וכו' מדלא פי' משמע דתרוייהו טעני"ל ללקוחות וליורשים עש"ב. ולפי דבריו נמצא דהרמב"ם ומרן ז"ל קיימי בסברא חדא דגם לגבי רבים שייכא טענת מחי' הרמב"ם מדלא פי' כמ"ש מוהריב"ל ז"ל ומרן פסק בפי' כן בש"ע סיקנ"ה סכ"ד דטעני' ללוקח וכו' ל"ש נגד רבים וכו' וגם בב"י עמ"ש הטור ל"ש נגד רבים כ' שמפורש שם בגמ' דבין נגד רבים ובין נגד יחיד טוענין ללוקח או ליורש וכו' ע"ש

ברם מה שיש לי לעמוד בזה דכפי האמור מדברי מרן בב"י שכתב ע"ד הטור שאמר ל"ש נגד רבים וכו' שהוא מפורש בגמ' דבין נג"ר ובין נג"י טוענין ללוקח וליורש וגם פסק כן בש"ע בפי' נר' דס"ל דטוענים ללוקח וליורש כן אף נגד בני ר"ה וכאמו"ל בדברי מוהריב"ל ז"ל. גם בתשו' מרן ז"ל באבק"ר סיק"י הביא סוגיית פל"י מרחיקין את השובך וכו' ופירש"י וכו' גם הביא סוגית פח"ה אין מוציאין זיזין וגזוז' לר"ה וכו' לקח חצר ובה זיזין וגזוז' ה"ז בחזקתה ופירש"י דטעני' ללוקח ואומרים אימור כונס לתו"ש היה וכו' לוקח אי"צ למיטען אלא כך לקחתיה ואי"צ לטעון היאך הוציא המוכר את הזיזין חוץ לר"ה דטוענין ליורש וטוענין ללוקח ע"כ הרי בהדיא דטוענין ללוקח לומר שהמוכר החזיק כדין אע"ג דאיהו לא ידע היאך זכה בה המוכר אנן טעני"ל וכו' ע"ש. דנר' פשטיות דבריו דס"ל דטוענין ללוקח ויורש אף נגד בני ר"ה טענת פיוס או מחילה. האמנם שה בתשו' סיקי"א כתב שם בפי' נגד זה וז"ל נר' שאם כותל ראובן שהוציאוה הוא בר"ה הדין עם שמעון לפי שכותל ראובן שהוציאוה לחוץ שלא כדין הוציאוה שאין אדם רשאי להוציא כותלו לר"ה. ואעפ"י שראובן זה לוקח הוא וקי"ל דטוענין ללוקח ובהדייא תנן סו"פ ח"ה לקה חצר וכו' התם שאני משום דא"ל לוקח הא' כונס לתו"ש הוה אבל הכא שהלוקח מודה שהמוכרה לו הוציאו לחוץ ודאי דלא טעני"ל שקרא. ואי"ל דאכתי מצי' למיטען ליה שמא המוכר לו קנה מקום ר"ה דאין זכות הרבים נמכר כדאיתא בסו"פ ח"ה בעובדא דר' אמי דידך לר"ה מפיק מאן מחיל גבך ואע"ג דאמרי' פליגי וצריכא דאי אשמועי' התם גבי ר"ה דאימור כונס לתו"ש הוה א"נ אחולי אחול בני ר"ה גבי וכתבו התוס' פי' זט"ה במעמד אנש"ה וכו' אלמא שאפשר למכור ר"ה י"ל דהרי"ף והרא"ש לא סל"ה שהרי השמיטו הא דא"נ אחולי וכו'