שערי עזרה רמז

בידינו וכמ"ש הז"ל. וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו לפי"ד ז"ל אין אנחנו צריכים לכ"ז בנ"ד דמאחר דהלוקח הזה האח' לוי שהקרקע בידו הוא קנה בדמים את החצר מיורשי פ' היורש וכתוב בשטר והעד עדים וישב בה זה כ"ש בלתי שום מחאה והוא לא יר"ב דבתורת מקח בא לידו בודאי הגמור דאין להם דין ודברים עמו כלל כ"א על הקודמים אליו והם אינם בעולם

ועיין עו"ש בדנ"ח שהביא בשם הפרמ"א ח"א סיכ"ו דהוכיח מדברי הרשב"א דטעני' ליתמי מילתא דלא שכיחא ממ"ש בתשו' שהביא מרן סיק"מ מ"ח דטען בעד היתו' טענת עביד איניש וכו' אע"ג דהוי מילתא דל"ש ע"ש. דמזה יש להביא סיוע ג"כ למ"ש בתחי' דטעני' ששמעון לא קנה המקו' הנז' מאיתם כ"א שמכרו אותם לנפתלי בתחי' ואח"ז קנה שמעון מנפתלי ולא הוי יור"ב והאי מילתא היא שכיחא טובא ובודאי דמכ"ש טעני"ל ליתמי ובנ"ד תרוייהו איתנהו יורש ולוקח ובמעט הסתכלות נר' דדברי הז"ל הם מבוארים בדברי מרן ומור"ם ז"ל בש"ע ח"מ סיקנ"ב כל אלו שאמרנו איל"ח בניהם יל"ח שאם אכלה הבן ג"ש וטוען שהבעלים מכרוה או נתנוה לו יל"ח. אבל אם טוען שהיא ירושה לו מאביו שאכלה ש"ח איל"ח. וכ' מור"ם בהגהה וכן בן הבן אם טוען שירשה מאבי אביו וכן עד עולם אבל אם טען בן הבן שירשה מאביו יל"ח ע"כ. והבאה"ט סק"ב הביא בשם הסמ"ע מכרוה. ז"ל הטור ואפי' אם מודה שבאה ליד אביו בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אלא שטוען אח"כ יל"ח. עו"ש בסק"ד כתב וז"ל מאביו. דטוענין ליורש כל מאי דמצי אבוהון למיטען ואילו היה אביו קיים היה נאמן לומר שקנאה כיון דלא הוה גזלן והחזיק בה ג"ש או דר בה יום אחד ובנו העומד במקומו דר בה ג"ש וכמ"ש בסיקט"ו ולזה כיוין גם המחבר במ"ש וכן בן הגזלן אפי' בא וכו' ע"ש

ועיין בס' ויוסף אברהם סי' י"ט דהביא בשם ה' פני אהרן סי' י"ג דכתב לפי מ"ש מוהרשד"ם סירמ"ט דהא דיור"ב איל"ח היינו כשלא נשתהא כ"כ זמן בידו אבל אם נשתהא ט"ש שאין רגילות להשהות כ"כ הוי חזקה ושכ"כ מוהרי"ה ז"ל בסיכ"ח ושכ"כ התוס' בהשותפין גם מרן בב"י סיקנ"ז סי"ג הביא שההג"א כתבו דבנשתהא זמ"ר יותר מכדי רגילות שות' קפדי ויל"ח זע"ז ומתוך דברי מרן הרואה יראה שבפרט זה כל הפוס' שוים ע"ש וא"כ לפי"ד הז"ל כי מרן הכי סבר מי יבוא אחר המלך וגם כי הסמ"ע הוכיח דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דשות' לא קפדי אהדדי אפי' שהא זמ"ר ביד א' מהן הג"ת הסכים דדעתם ז"ל ס"ל דבנשתהא זמ"ר יותר מכדי רגילות יכול לומר לקוח הוא בידי ושגם הש"ך סי' קע"ט כתב דלכולי עלמא אם שהא יותר מכדי רגילות הוי חזקה. ולכן שב ואלת"ע וארעא היכא דקיימא תיקום ע"ש. א"כ ראובן זה שחזקה זו היא בידו מזמ"ר יכו"ל לקוחה היא בידי מזט"ה ע"כ יעוש"ב. גם המשכה"ר במע' מ' אורי"ג האריך בהא דיור"ב אי יל"ח וכתב דאנן דגרירנא בתר מרן בש"ע הרי בסיק"ן הביא דעת האומר דיור"ב יל"ח באחרונה ומסורת בידינו די"א בתרא עיקר כמ"ש הכנה"ג והש"ג והי"מ וכל האח' נמשכו אחריהם וכ"ש אם כנים אנחנו בדעת הרמב"ם ז"ל ואחריו נמשך הש"ע בסיק"ט וכתב וכנ"ל עיקר היינו משום דטעם לאו בר מחוי הוא כדמפרש ואזיל ע"ש ובודאי דמרן הש"ע לא חש לדברי הריב"ש ז"ל שהרי העתיק דבריו בביתו בסיקמ"ט ולא גילה סוד זה בשולחנו הטהור דודאי כל כי האי מילתא הו"ל לאודועי וכו'. וכ"ש בנ"ד שאפי' נחזיק אותו כדין גזלן הרי מתו הגזלן ובן הגזלן והרי הם באים לדון עם בן בן הגזלן וק"י דבן בן הגזלן בא בטענה שקנאה אביו יל"ח ואנן טעני' להו הכי כדאיתא וכו' ובטוש"ע סיקנ"ב. ואעפ"י שירד בנו בבית בזמן שהיה סמוך עש"א ובההיא שעתא איל"ח כמ"ש בלח"ר סיקס"א וקס"ו הא לאו מילתא היא דכל עיקר דינו של הז"ל לא סמיך אלא ממילתא דהריב"ש כמו שמבואר שם וכבר כתבתי דנר' דמרן לא חייש להאי מסורת דכתב הריב"ש וכו' עש"ב. וצריך לי לעיין בדבריו במ"ש במער' ח' אוכ"ה דנר' שם במ"ש בהשקלא וטרייא שהם נגד דבריו שכתב באורי"ג הנ"ל אבל כעת אין הפנאי מסכים. ולענין דינא הרי לך דס"ל בדעת מרן דיור"ב יל"ח וגם עיניך תראינה דבמקצת מה שכתבתי לעיל כיונתי לדעתו ד"ע וא"כ נמצא דמצד זה אין לערער בנ"ד כלל ותול"מ

מעתה אובין ואדון מצד הב' דין חזקה בשל רבים אי מהניא. הנה עיקרא דהאי מילתא בסו"פ ח"ה אין מוציאין זיזין וגזוז' לר"ה אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא. לקח חצר ובה זיזין וגזוז' ה"ז בחזקתה ופי' רשב"ם ה"ז בחזקתה דטעני' ללוקח ואומרים אימור כונס לתוך שלו היה. אבל המוכרה לו שהוציא זיזין הוא היה צריך להביא עדים שכנס לתוך שלו או שיטעון שני חזקה החזרתי וכנסתי לתוך שלי דהו"ל חזקה שיש עמה טענה. אבל לוקח לא צריך למיטען מידי אלא כך לקחתיה ואי"צ לטעון היאך הוציא המוכר את הזיזין לחוץ לר"ה דטוענין ליורש וללוקח ע"כ. גם רש"י בהרי"ף כ"פ ה"ז בחזקתה דטוענין ללוקח דאימור אולי כונס לתוך שלו היה אעפ"י שהמוכר היה צריך להביא עדים כדבריו או ש"ח וכו' מ"מ הלוקח אי"צ לטעון דבר אלא כך לקחתיה ואנן טעני' ליורש וללוקח. וגם הנ"י ז"ל כ"פ ע"ש. ואין למידק מדבריהם דדוקא קאמרי דטעני' כן ונ"מ דהיכא דמוכח דליתא להאי טענה דכונס לתו"ש היה לא טעני' ללוקח טענת מחילה שמחלו לו. לא היא דהא בגמ' שם בפ"ב דכ"ג אמרו בפי' דטוענים ללוקח ג"כ טענת מחילה. דהכי איתא שם לא יעשה אדם שובך בתו"ש אא"כ הרחיק וכו' ואם לקחו אפי' בית רובע ה"ז בחזקתו. ואמר רב זביד זאת אומרת טוענין ללוקח וטוענין ליורש יורש תנינא הבא משום ירושה אי"צ טענה לוקח איצטריכא ליה לוקח נמי תנינא לקח חצר ובה זיזין וגזוז' ה"ז בחזקתה צריכא דאי אשמועי' התם גבי ר"ה דאימור כונס לתו"ש הוא א"נ אחולי אחול בני ר"ה גביה אבל הכא לא. ואי אשמועי' הכא דכיון דיחיד הוא אימא פיוסיה פייסיה א"נ אחולי אחיל גביה אבל רבים מאן פייס ומאן שביק אימא לא צריכא. ועיין ברש"י והתוס' שם בד"ה אחולי אחול וכו' דכתבו פי' זט"ה במעמד אנשי העיר שהרשות בידם כדאמרי' במגילה דכ"ו וכיון דליכא לכל חד בדרך אלא פורתא מחלי טפי מיחיד ע"כ. וא"כ נר' דרש"י ורשב"ם ונ"י ז"ל דכתבו שם דטעני' ללוקח דכונס לתו"ש היה חדא נקטי וה"ה דטעני' ללוקח טענת מחי'. וכן י"ל לפי' ר"ח דהביא מרן בב"י בטוח"מ סיתי"ז ע"ש דחדא נקט וה"ה אידך טענת מחי' דכן מוכח בפי' מדברי הש"ס. והוק"ל בדברי הרשב"א שהבי"ד מרן הב"י ז"ל שם דכתב בתחי' דמחילת אנשי העיר מועילה כדמשמע פשטא דפל"י גבי טוענין ליורש וללוקח דקאמר ואי אשמועי' הכא הו"א כיון דיחיד הוא אימא פייוסיה פייסיה אבל התם אימא לא צריכא כלו' דאף התם פיוסיה פייס לבני העיר ונתפייסו לו בפי' אלמא אם מחלו בפי' מחילתם מחי' וההיא דרב אמי במחילת שתיקה בלבד היא. אלא שאפשר לפרש אבל התם כיון דא"א לומר דפייס ואיפייסו ליה דבני ר"ה א"א להתפייס ולמחול שהדרך הוא מסור לכל העולם אימא דכי לקח חצר ובה זיזין וגזוז' לא תהא בחזקתה קמ"ל דאפי"ה אני אומר להקל עליו דכונס לתו"ש