שערי עזרה רמו

ונוסח השטר שנמצא כתוב בכיה"ק מוהרמ"ג ז"ל יעיד על זה שאח"כ בתורת קניה קנה אותו וע"י סיבת מה שנתחדשה נכתב לו שטר גו"ש כדין ואבד השטר ההוא עוד בה לפי מ"ש הל"ל ז"ל בשם הריב"ש סיתל"ז דאם עוקר הנדר מעיקרו וטוען שמתחילה ירד בתורת מקח לכ"ע יל"ח ושכ"כ הלח"ר ז"ל בסיקס"א שכן דקדק ממ"ש הריב"ש בסישכ"ו דבכה"ג איל"ח כיון שע"כ יש להודות שנכנסו שעה אחת שלא בתורת מקח ע"כ דמשמע דדוקא היכא דמודה ששעה אחת נכנס ברשות ולא בתורת מקח אבל היכא שאומר שנכנס בתורת מקח או מתנה אע"ג דיצא מעל שולחן אביו וירד שם ודמי לירד ברשות יל"ח כיון דבתורת מקח או מתנה ירד לדבריי ובהא ודאי כל אפייא שוין דמועלת לו חזקתו וכו' בהא כ"ע מודו ולא מפשינן במח' ע"כ יעו"ש. א"כ גם הכא בנ"ד דליכא ברירה בדבר ואין מי שטוען טענת ברי נוכל לטעון בעד שמעון ולומר דהיחידים ורב העיר שוב מכרו החצר לנפתלי ונתנו לשמעון מעותיו ויצא מהחצר ושוב אח"כ קנה שמעון החצר מאת נפתלי דהו"ל ירד בתורת מקח דלכ"ע יל"ח דליכא בזה דין יורד ברשות כלל מאחר דליכא שטרות ולא ברורים בדבר נוכל לטעון בעד הלוקח והיורש טענה כזו ולא רחוקה היא. ומאי דנמצא שטר אחר דהיחידים קנו החדר והגינה שבמערב החצר מאת שמעון זה היה אחר שקנה את הכל מאת נפתלי. ובפרט דטענה זו דבתורת מקח בא לידו היא שייכא טובא לגבי לוי הלוקח הזה האחרון דקנה החצר בכספו ואונו ובתורת מקח בא לידו והחזיק בו כמה שנים ובנה ותיקן בו בנינים חדשים דלכ"ע חזקתו הוייא חזקה גמורה ולא יש להם עליו טענה כלל כי הוא לא ידע מכל זה מאומה ואדרבא יש להחזיק בידו ולאוקומי הקרקע בידו

ועיין בס' פרי הארץ ח"א סיו"ד דכתב דיורד ברשות הוא בתורת שכירות או משכונה והביא דברי הריב"ש שהבי"ד מרן ב"י סו"ס קמ"ט גם הביא דברי מוהרש"ך ח"א סימ"ו ומ"ש בסינ"ה דאיל"ח ליור"ב אפי' אחר כמה שנים ושכ"כ בח"ב סיע"ז ושכ"כ מוהראנ"ח סיפ"ד והמשפ"ץ ח"ב סיכ"ז ומהרימ"ט בשניות סי"מ נר' דסל"ה דאין חזקה ליור"ב וגם בשו"ת בני אהרן סיק"ט העלה לפסוק כס' הריב"ש ע"כ. ובודאי דמאי דכלל למוהרימ"ט עם כל הפוס' הנ"ל הוא לעיקר דינא דיור"ב איל"ח ולא לענין דשכירות ומשכנתא שוין דמיקרי יור"ב דהרי מוהרימ"ט ס"ל דבשכירות לא מיקרי יור"ב. וזהו דדייק בלישניה וקאמר ומוהרימ"ט בסי"מ נר' דסל"ה דאיל"ח ליור"ב. ולע"ד גם תיבת נר' אינה מדוייקת דה"ה כמבואר בדבריו

וכל לגבי דידן צריכים אנו לדעת מאי ס"ל למרן ז"ל דבתריה גרירן וראיתי בס' עזרת נשים בתשו' ב' למוהר"י כ'ולי ז"ל בדנ"ג שהביא הא דיור"ב וכתב ולענין הלכה הנה מרן פסק כהרשב"א דיור"ב יל"ח שהרי בס' הקצר הביא שתי הסברות בשם י"א וי"א ודעת הרשב"א הביא באחרונה וכלל גדול בידינו מהכנה"ג או"ח סושי"ח שדרכו של מרן לפסוק כי"א בתרא וכ"כ המ"ז בס' ג"פ גם מוהרשד"ם סירמ"ט פסק בפשיטות כהרשב"א והוכיח שם שכן דעת הרמב"ם וכו' גם דעת המבי"ט ח"א סיק"ץ מסכים לדברי הרשב"א ומרן הב"י ז"ל חתים עלה שם הן אמת שכמה תשו' להאח' שפסקו כהריב"ש מ"מ אנן בדידן טעני"ל ליורש קי"ל כהרשב"א וכמו שפסק מרן דעליה דידיה סמכינן וקבלנו הוראותיו לא נטה ממנו ימו"ש ומפיו אנו חיים, ואי"ל לאידך גיסא דכיון שההק' מוחזקים בבתים הם יאמרו קי"ל כהרמב"ן דיור"ב איל"ח. דכיון דמרן ז"ל פסק כוותיה דהרשב"א ואתריה דמר הוא מי יבוא אחריו הגם לכבוש את המלכה וכו' ועיין תשו' הרדב"ז סיקי"ו. זאת ועוד דרוב הפוס' המפורסמים ס"ל דיל"ח ה"ה הרמב"ם והרשב"א והרמ"ה וה"ר יונה והרי"ב וכמה פוס' אחרים הובאו בתשו' מוהרשד"ם גם מוהר"י הלוי סי"ס כתב די"א כוכבים קיימי בשי' זו ועיין פמ"א ח"א סיכ"ו. גם בתשו' הרשב"א שהביא מהב"י סיקע"ג כתב שמקצת רבותיו סוברים כן ושכן דעת בעהע"ט. וכיון דרובא דרבוותא רו"ב ורו"מ רובא דמינכר סל"ה פשיטא דנקטי' כוותייהו ולא שייך בכה"ג לומר קי"ל דכלל זה בידינו מתורת מוהריב"ל ז"ל בכמה דוכתי דאע"ג דאין הולכים בממון אחה"ר ומצי המוחזק לומר קי"ל מ"מ היכא דפליגי אי הוי חזקה או"ל כיון דבהא פליגי אזלינן בת"ר ולא שייך בהא לומר קי"ל עכ"ד. ובס' עול"ש סיט"ו הביא דבריו בקיצור ובדל"ו כתב הרי דהלכה פסוקה דהיור"ב יל"ח ואת"ל שהוא מחלוקת כבר כתבנו לעיל דמצי המוחזק לוי שהיא לוקח לומר קי"ל וכו' ע"ש

עו"כ העז"ן שם בדנ"ו לא אמרו דיור"ב איל"ח ואינו נאמן לומר חזרתי ולקחתי אלא במחזיק גופיה אבל לאחר מותו טעני"ל ליורש וטעמא משום דכלל גדול בידינו דכל מה שתח"י האדם הוא שלו ל"ש מט' ל"ש מקרקעי וכו' וקי"ל אין אדם חוטא ולא לו וכו' ואמרו בגמ' דבש"מ כ"ע מודו דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש איא"ח ולא לו. וכיון שכן י"ל דאיש כי ימות ובן ה"ן לו או אח ואחות ולא ציוה מח"מ שהבתים שהיה מוחזק בהם בחייו אינם שלו כ"א בתורת שכירות או משכנתא היו אצלו אומדנא דמוכח הוא ורג"ל דשלו דאל"כ הי"ל לחוש לעצמו שלאחר מותו יחזיקו בהם יורשיו וכו' א"ו מדשתק ולא דבר מוכחא מילתא דשלו הם. ואפשר דמטע"ז אמרו הבא מחמת ירושה אי"צ טענה וטעני' ליתמי משום דאל"כ הי"ל לפרש דאיא"ח ולא לו. וכ"ש בנ"ד דיש שתי חזקות חדא דכל מה שתח"י האדם הוא שלו וזאת שנית דהמוריש החזיק בבתים שני חזקה טובא דודאי הי"ל לחוש שהיורשים יחזיקו ונמצא מכשילן לעת"ל ש"מ דשלו הם ובחזקתו בתורת מקח או מתנה. ועו"כ שם בנד"ז דכ"ז משנה שאי"צ שהרי אלמנתו החזיקה בבתים הנז' ש"ח אחרי מות קדושים המוריש הנז' עד יום מותה בלתי שום מחאה והיא לא ירדה ברשות ואין ספק דאם היתה קיימת הו"מ למיטען לקוחים הם בידי ע"כ יעוש"ב. דמדברי הז"ל יש סיוע לדברינו שכתבנו לעיל עפ"י מ"ש הל"ל בשם הריב"ש והלח"ר ז"ל וכו' דאנן טעני' דשמעון לא קנה הוא את החצר מאתם כ"א שמכרו אותו לנפתלי ונתנו מעותיו לשמעון ונסתלק ושוב אח"כ קנה שמעון אותם מאת נפתלי דהו"ל נפתלי בתורת מקח באו לידו דלכ"ע יל"ח וליכא דין יור"ב כלל והלוקח הזה האחרון יוכל לטעון כן וגם אי לא טעין איהו אנן טעני' בעדו דטעני' ליורש וללוקח. וכ"ש שכפי הבירור והאמת בנ"ד ראובן לא קנה החצר מאת שמעון אלא מיורשיו אחר שהיה שמעון מחזיק בו בחייו כמה שנים וגם בניו ואלמנתו אחרי מות שמעון החזיקו בו כמה שנים ושוב קנה ראובן אותו מהם דבודאי דאנן טעני' האי טענה הנ"ל בעד יורשי שמעון להחזיק הקרקע ביד הלוקח הזה האחרון לוי. וכ"ש וק"ו דכפי"ד הז"ל בנ"ד שיורשי שמעון ואלמנתו אחרי מותו החזיקו ש"ח תו לא חשיב יור"ב כלל דאע"ג דבא לידם מאביהם בתורת ירושה ואביהם יש צד לומר דבא לידו מחמת המשכנתא ודין יור"ב י"ל ואיכא דס"ל דאיל"ח. עכ"ז לא איכפת לן שהרי בנדון הז"ל שם שהאל' החזיקה בבתים אחר מיתת בעלה ש"ח וחשיב לה הז"ל שהיא לא ירד"ב וכו'. ודון מינה ואו"ב שיורשיו בניו ואלמנתו החזיקו בהם כמה שנים אחרי מות שמעון והם לא ירד"ב ואילו היו בחיים עדנה היו יכו"ל לקוחים הם