שערי עזרה רמד

אמרי' מכח החזקה מהימן לומר אתה מכרתו לי אלא בדר בבית חבירו או שדהו דקפדי שלא ידורו אחרים בביתו חנם ויאכלו פירות שדהו חנם ומדשתק אמרי' ודאי מחל. אבל במידי דלא קפדי בו אינשי אף אם ישתמשו בו אחרים ובתורת חסד עבידי אינשי דמחלי אהדדי בהא ודאי לא מהניא חזקתו דמאי דאמרי' דמדשתק ודאי מכר הא ליתא דהא עבידי אינשי דשתקי לגמול חסד. ובנ"ד הנה נא העיר הזאת רבים הם הממלאים אחרים מבארותיהם ואף שדורסים בחצריהם זה נכנס וזה יוצא ואין דובר להם דבר ומאחר שכן דרך בני העיר לא הויא חזקה וכ"ש דלא טעני' ליורש. ואף כי לעת כזאת לא ראיתי לרבני הפוס' ז"ל שזכרו לחילוק זה מ"מ נלע"ד דחילוק נכון הוא וכדאי לסמוך עליו וכ"ש בהצטרף הטעמים הנ"ל ומכל אלין נלע"ד שאין לשכנים זכות בבאר ההוא עד אשר יבררו בראיה שקנו מורישיהם זכות בו ודוק. ע"כ באו דב"ק ז"ל

ודון מינה ואוק"ב במכ"ש וק"ו בנ"ד דהשתא ומה בנדון הז"ל דחצר האחרת היא פתוחה לחצר השניה וגם שהם היו דולים מכמה שנים מהבאר מ"ח שבחצר השניה דיש בזה מעט קפידא לאינשי כשדולים מאצלם כנודע עכ"ז קאמר הז"ל דבעיר הזאת דרך בני העיר דרבים הם הממלאים אחרים מבארותיהם ואין דובר דבר ולא הוי חזקה וכ"ש דל"ט ליורש וכנ"ל. מכ"ש וק"ו בנ"ד דהחצר הקט' אין לה פתח על החצר הג' ולא עוד אלא שהיא רחוקה ממנה יותר מן' אמה שהחצר הג' היא באמצע המבוי וחצר הקט' בסוף המבוי דלית הוכחה כלל דיש לה שייכות עם החצר הג' כלל. ומה גם דמה שהיו לוקחים מים הם מבריכת מים הנגרים דכל בני העיר לא קפדי בהכי דבלא"ה המים הם הולכים מתחת לארץ לאיבוד ברבויים וכמה וכמה בני אדם שהם נכנסים לחצירות כאלו וממלאים מים מהסילון שנגרים המים בו ומהמים הקוים ועומדים בבריכה ובעלי המים לא קפדי עמהם בזה ובתורת חסד עושים עמהם זה בודאי הגמור דכגו"ד לית להו חזקה וכ"ש דל"ט להו ליורשים וכמ"ש הז"ל ותול"מ: סימן י"ט

שאלה חצר שהוא בעזרת ביהכנ"ס ופתח העזרה הוא בכותל מזרח ונכנסים בו ומהלכים בעזרה עד שמגיעים לפתח החצר שפתוח בחצי הכותל הנז' ונכנסים לחצר ובחצר יש בו בתים ודיורים וראובן קנה החצר והבתים שבתוכו משמעון בקנין ושטר כדין ודר בהם הוא ואחרים עמו כמה שנים בשכירות שמעלים לו וראובן נלב"ע והורישם לשני בניו וגם הם דרו בהם זמ"ר ושוב הבן האחד קנה חלק אחיו ואח"ז הוצרך ומכר ללוי חצי החצר והבתים שבתוכו וחציים נשארו לו וזה נעשה מזה זמן כ"ה שנים ובמשך הזמן בנו בהבתים ההם בניינים חדשים וכותלים ותקראות חדשים והוציאו ההוצאות מכיס שניהם לחצאין ואח"כ נלב"ע הבן ההוא והוריש חלקו לבנו ובנו ג"כ דר כמה שנים ואח"כ פגעה מדה"ד ג"כ בהבן ונלב"ע והניח החלק ההוא בירושה לבנו קטן ולאשתו וגם הם היו דרים כמה שנים בהחלק ההוא ואח"ז שרצתה אשתו לגבות כתובתה וגם היתום אין לו מה לאכול הוצרכו למכור החלק הנז' ומע' הב"ד עשו שומא והכרזה בכל העיר כראוי ואח"כ מכרו החלק ההוא ללוי ונעשה כל החצר והבתים ללוי והיה דר בהם ומשכיר לאחרים עמו זה כמה שנים. ועתה הוצרך לוי לסתור ולבנות בהבתים הנז' וגם רצה לקרב פתח החצר מעט יותר לפנים לצד הביהכנ"ס וע"ז קמו קצת יחידים וערערו עליו שעי"ז יהיה לו יותר הליכה וביאה בהעזרה בצאתו ובבואו עד הגיעו לפתח החצר ונתגלגל הדבר שרצו לחפש בשטרות הקודמות ונמצא ביד ב"כ של הבן הנז' שטר הקנייה מה שקנה ראובן משמעון אבל שטר קניית שמעון מהקודם לו לא נמצא כ"א שנמצא נוסח שטר בלתי חתימת עדים כלל כ"א בכ"י דוקא של ה"ה כמוהר"מ גאלנטי ז"ל שהיה הוא באו"ז הרב ומו"ץ בעיר וכ"י היא ניכרת ומפורסמת לבני העיר מכתיבותיו וחתי' ובתוכו מגיד לאמר שהחצר והבתים שבתוכו הנז' שמעון מזה זמן קדום הי"ל עליהם סך פ' בתורת משכנתא וגם על החדר הבנוי בצד מזרח העזרה והגינה שלפניו שגם הם שייכים לביהכנ"ס והמשכנתא הנז' מאת הרבנים והיחידים של העיר שהיו לפניו והוצרך שמעון במשך הזמן להוציא הוצאות על המקו' הנז' כפלים ויותר מסך המשכנתא הנז' לכן כמוהרמ"ג ז"ל והיחידים שבעיר החליטו והעבירו את החצר והבתים שבתוכו לשמעון בתנאי גו"ש שלא ימכור שמעון החצר הנז' לנכרי כ"א לישראל. גם נמצא שטר אחר שהיחידים הגבירים השרים פו"פ הם קנו מאת שמעון החדר והגינה שהם במערב העזרה בסך פ' ושיהיו להביהכנ"ס. וכיון שלא נמצא שטר קניית החצר לשמעון כדין עי"כ נתחזקו ביותר הקצת יחידים וערערו על לוי שרצונם לבטל פתח החצר ולסותמו ושיפתח פתח אחר לחצר מחוץ לעזרה או שיתנו ללוי את סך המשכנתא שהיה לש' וכפלים מהסך ולהוציאו חלק מכל החצר והבתים שבתוכו מאחר שלא נמצא שטר גו"ש בעדים על קניית החצר. ולוי משיב אני בכספי קניתי לי בתחילה חצי החצר בשוייו מזה כמה שנים מאת הקודם לי והוצאנו הוצאות ועשינו בנינים חדשים וגם אחר כמה שנים קניתי חצי החצר השני בפרסום גדול ע"י שומא והכרזת ב"ד ועוד הוצאתי ובניתי לי בנינים חדשים ודרתי בהם ולא נמצא ולא נשמע שום מערער בזה. והמוכר לי גם הוא קנה מהקודם לו וגם נפלו המקו' בירושה לבנים ולא נשמע שום פוצה פה ומצפצף ובודאי הגמור שהיה עשוי מכר כדין וכתחז"ל ובשטר גו"ש ביד שמעון ובאורך הזמן שזה לו יותר מק' שנה נאבד השטר ואני מה פשעי ומה חטאתי שיוציאוני חלק מנכסי לא מן השם הוא זה. ע"כ הגיעו טענות שני הצדדים וצריך לדעת הדין עם מי ושכמ"ה

תשו' דב"ז סובל אריכות הרבה משני דינים מצד דין יורד ברשות אי אית ליה חזקה או לא ומצד דין חזקה בשל רבים וכבר רבנים הראשו' והאח' ז"ל האריכו למעניתם בדינים אלו. ואנא בריה קלה קטן הערך מה מני יהלוך לגשת בארשת גברא דלא ידע לכוין אימרא ולאהדורי סברא. האמנם אמרתי אני אל לבי להציב לי ציונים בדרך קצרה להקל מעל הקורא לאיש אשר כמוני. הנה בתחילה אבאר ואכתוב בדין היורד ברשות אי אית ליה חזקה דהטור בח"מ סיק"ן כתב מי שירד לתוך שדה אחת בתורת משכונא אי"ל בה חזקה בד"א שידוע שבתורת משכונא ירד וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל היכא שידוע שירד בה בתורת משכונא אי"ל בה חזקה לעולם אפי' אם ידוע ששלמו ימי המשכונא והחזיק בה ג"ש אח"כ. והרמ"ה ז"ל כתב שאם אכלה ג"ש אחר שכלו ימי המשכונא יל"ח וכ"כ הרי"ף ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה כדברי הרמב"ן. ומרן ז"ל בב"י כתב שהרשב"א ז"ל חולק על הרמב"ן. ועמ"ש הטור דמדברי אביו הרא"ש יראה כדברי הרמב"ן מרן ז"ל ציין הדברים ולא כתב עליהם כלום. ובחי' ההגהות כתב ע"ז שחסרון המדפיסים הוא וכו' ע"ש. והד"מ ז"ל הביא בשם הריב"ש ז"ל סי' שכ"ז דכל שידעינן שירד בתחי' שלא בתורת מקח אעפ"י שהחזיק בו אח"כ ג"ש איל"ח מאחר שידוע שירד תחי'