שערי עזרה רמג

והוא המוחזק ידו עה"ע ושכנגדם ידם עה"ת דהמע"ה וכנז"ל. האיר וזרח והופיע עלינו כתיה"ק מע' ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו וראינו אר"ש רחבת ידים שהאריך הרחיב בד"ז ולא הניח פינה וזוית שלא דרך בה והלך בה לאורכה ולרחבה כמדתו הטובה ועלה בהסכמ"ה לזכות לבני החצר הקט' בחזקתם וארוכה עלתה להם בחזקה ההיא ושלוח שלח כתבו הנז' לנו אנן צעירי הצאן לעמוד על דעתינו הקלה אם נסכים עמו בזה והגם כי לאו למודע"י הוא צריך כי ר"ג ור"ח מ"מ במקום שמצינו גדולתו וכו' לא נצרכה אלא לאפושי גברי ומה גם שידיעה היתה לו שדעתינו הוא שהדין עם בני החצר הג' שהם זוכים בטענותיהם וע"כ שרטט וכתב דעתו ושלח אלינו אולי בראות דב"ק נבוא בהסכמה עמו ובסו"ד אסיפא דמילתא נתן בקולו קול עוז שיהיה לנו לב טהור עמו בלתי שום פניה ושנאה ולא אהבת הניצוח כי היא צריכה רבה. וכל לגבי דידן אמינא כי אל אלד'ים יודע ול"ו נגלו כל תעלומות שאין אנחנו מאנשיה וכל באי שער עירנו יעידון יגידון ע"ז וכל מגמתינו הוא לעמוד על האמת לדעת שירת הדין להיכן נוטה ולא לקנטר ח"ו אי לזאת באנו להשתעשע באמרותיו הטהורות ולעמוד על פרטיו בקיצור נמרץ במקום שאמרו לקצר וכו'. הנה פתח דבריו יאיר כתוב לאמר דמרן ז"ל בב' ק"מ סי"ז הביא מ"ש הנ"י שהאח' ז"ל לא הסכימו לפי' רשב"ם ז"ל וכו'. עיין בספרו פני יצחק ח"ב מדצ"ב ע"ג עדצ"ה ע"ד שהובאו דב"ק בפס"ד הנז' ומה שהשבנו אנן בעניותין על דב"ק ע"כ דבור ודבור שיצא מפיו הובאו שם בס"ה הנ"ל מדצ"ה ע"ד עד דף צ"ט ע"א. ושלחנו את שני הפסקים הנז' לעיה"ק ירוש' תובב"א להרה"ג כמוהר"א עזריאל נר"ו בעל ס' כפי אהרן והסכימה דעתו ד"ע עמנו כאשר נדפ"מ דב"ק בס' כפי אהרן ח"ב סי' ה' אי"צ להעתיקם לך נא ראה ושלח לנו את פסקו הנז' מ"ש הוא על דברינו וע"ד הר' כמוהרי"א יצ"ו ומה שהסכימה דעתו כאשר כ"ז הובא בדפוס בספרו הנז' ובהסכמת מרן מלכא ראש"ל ה"ה כמוהר"ר אברהם אשכנזי יצ"ו ואלה דב"ק ממש. אנכי הרואה נדון השאלה הנז' ואשר עמדו עליה חו"ר עי"ת דמשק יע"א מנגחים זא"ז בהלכה וגם ראיתי אשר עמד ע"כ דבריהם חד מינן ה' המופ' ראש ואב"ד מקו' כמוהרר"א עזריאל יצ"ו עמד וימודד אר"ש והכריע ככל אשר פסקו שלשת השריגים הרבנים בדה"ץ דשם העי"א. וקמי שמיא גליא כי חפץ הייתי להשתעשע באמרותיהם כי נעמו אך יום או יומים ואולם חולשת מזגי וטבעי לא נתנני הפק רצוני. ורק לעשות רצון ידידינו וגבירנו השר המפואר ובישר' יתפאר סי' אלעזר אנגיל נר"י לגלות דעתי על הדין ועל האמת דחקתי את עצמי וכמעט שעברתי ע"כ דבריהם קריתי ושניתי והאמת יסוד בנין כי שורת הדין נוטה כאשר העלו הרבנים במותב תלתא יצ"ו הנז"ל ולית דין צריך בושש. ועד"א ח"ש פעיה"ק ירושלים תוב"א בש"א אדר ב' מש' התרל"ה ליצירה נאום המצפה לאל עוזי ומעוזי הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט. וגם חתום בחותמו הגדול. ויען שאחר זמן ה"ה כמוהרי"א יצ"ו השיב על כל דברינו ודברי ה"ה כמוהר"א עזריאל יצ"ו וחזר לחזק דבריו ובא בארוכה כאשר כ"ז הובא ונדפס בס"ה פני יצחק ח"ב שם מדצ"ט ע"ד קי"ב ע"ד כיעו"ש ודעתו ד"ע עדין לזכות בני החצר הקט' בחזקתם לשאוב מים מהחצר הג' וכשנדפס ונתפרסם הס' הנז' כבר הרבנים הנ"ל עלו לשכון כבוד בשמים וחלי"ש והרואה יראה שיש להשיב ע"כ אמרותיו ודב"ק ועלה בדעתי לעשות כן גם אנכי לבוא בארוכה להשיב ע"כ דבריו כדי שלא יבוא הקורא בספרו לחשוב שגם אנחנו הסכמנו לדבריו הנ"ל הנוגע לדינא ע"ד שאמרו שתיקה כהודאה דמיא וכדי להודיע שלא כן הוא היה מהצורך עוד הפעם להשיב ע"כ דבור ודבור שיצא מפיו להודיע האמת באשר הוא אמת במה שנוגע לענין דינא שהדין הוא עם בני החצר הג' כאשר העלינו אנן בעניותין וכהסכמת הרבנים הג' הנ"ל נ"ע. אבל יען שחשב אותנו דלמודינו הוא לשם פניה ולקנטר חס ושלום ע"כ זחלתי ואירא שלא יצא ק"ן קולמוסא חוץ למחיצתו ולכן עמד ק'ן קולמוסא במקומו וסמכתי על הקורא כי הוא ישפוט בצדק וראה יראה שזהו דרך הישר והאמת שבני החצר הג' הם הנקראים מ"ק והן המה המוחזקים וידם עה"ע לומר קי"ל ושכנגדם בני החצר הקט' הבאים לשאוב מאצלם ולהוציא מתחת ידם עליהם להביא ראיה ככל אשר כתבנו והעלינו מקדמת דנא ותול"מ וצוי"מ וימ"ן לשוני ע"ט ס"ט

וראה זה חדש שאחז"ר מצאנו ראינו בכתבי ידה"ק ממש של מארי דאתרין הרה"ג כמוהר"ר משה גאלאנטי ז"ל וז"ל נשאלתי בראובן שמזה זמן מה קנה חצר ובתים ויש בחצר באר מ"ח וסמוך לחצר הלז חצר אחרת פתוחה לה. ומיום שקנה ראובן אנשי החצר השנית ממלאים מים מן הבאר ההוא ואין פוצה פה וכעת נפלו דברי ריבות ביניהם ועמד ראובן הנז' וטען כי הבאר שלו הוא ואינו מניח אותם למלאות עוד ואם יש לכם זכות בבאר הוציאו זכותכם בב"ד כי אני שמעתי מבעלי הבית שמכרו לי שאין לכם זכות כלל בבאר ובתורת חסד מה שמניחים אתכם למלאות. והשכנים טוענים כי אנחנו יורשים ואין בידינו שום שטר ומיום עומדנו על דעתינו ידענו שמורישנו ממלאין מן הבאר ההוא ואין עלינו שום בירור. ונלע"ד דלא צדקו היורשים בטענתם זו וצריכים דוקא להביא בירור שקנו להם מורישיהם זכות וחלק בבאר ואם אין בידם בירור זה לא טעני"ל כדטעני' בעלמא ליורש מדכתב מוהר"מ אלשיך ז"ל בסיצ"ד וז"ל ועוד שע"כ לא אמרו שהמשתמש בחצר חבירו יכו"ל אתה מכרתו לי או נתתו לי אלא היכא דיש מקום מיוחד בחצר חבירו שאין חבירו משתמש בו אלא זה דמש"ה יכו"ל אתה מכרתו לי אבל אם עיקר תשמישו לבעל החצר אלא שמשתמש ג"כ שכינו לאו חזקה היא לטעון מכרתו לי וכו' ע"כ. ה"נ בנ"ד כיון שעיקר תשמישו של הבאר לבעלי הבית וגם השכנים משתמשים בו לא הויא חזקה. עיין בתשו' הב"ח ז"ל סי"ז דהוא תנא דמסייע לן צריך ללמוד תשובתו היטב. גם מטע"א שכתב וז"ל ועוד דע"כ לא אמרי' דטעני' ללוקח אלא כשהלוקח מחזיק בקרקע והמערער בחוץ ובא בעל הקרקע ואמ"ל מאי בעית בהאי ארעא. אבל כה"ג שהמערער דר בבית ואחר בא מבחוץ ואומר אני רוצה להחזיק בביתך שאתה דר בו מכח שקניתיו מפ' שראיתיו משתמש בביתך ג"ש שמא הוא קנאו ממך וב"ה אומר, לא מכרתי ולא נתתי ודאי דאלים ודאו של ב"ה מהשמא של הבא מבחוץ וכו' ע"כ. בנ"ד נמי אם ב"ה הא' המוכרים או' שאין לשכנים זכות בבאר לא עדיף שמא של השכנים מודאם של ב"ה. וגם מן האחר שכתב וז"ל ועוד שבה"ג אין ש' או' שקרובו של ראובן מכר לו תשמיש הגג וכו' ע"ש בנ"ד נמי אין או' היורשים שמורישיהם הורישום חלק בבאר הזה אלא שהורישום חצירם ואומרים שרוצים לשאוב מן הבאר כמו שהיו שואבים מורישיהם בהא לא טעני' ליורש והגם הלום שנר' שמ"ז מוהרמ"ג ז"ל בתשו' סיל"ה חולק על טעם הראשון הנז' פה מ"מ כיון דפלוגתא דרבוותא היא יכול המוחזק לומר קי"ל וגם בשני הטעמים האחרים אינו חולק. ועוד נלע"ד בנ"ד כ"ע מודו דלא הוייא חזקה האי חזקה ואף אם היו הבעלים הא' קיימים וטוענים שקנינו זכות בבאר והרי החזקנו ג"ש. דלא