שערי עזרה רמב

סימן י"ח

השאלה כבר נדפסה בס' כפי אהרן ח"ב חח"מ סי' ה' ובס' פני יצחק ח"ב דצ"ב ע"ג ועם שכתובה שם בקיצור מעט ואיזה שינוי יען דלנ"מ כ"כ לדינא לכן לא חזרנו להעתיקה פעם ג' לך נא ראה וגם שהיא מובנת מתוך הדברים שבאו בתשו'. ובדין זה למדנו בו בס' הפוס' שלשתינו יחד אני הדל ועמיתי בתורה כמוהר"ן חבובא הי"ו ולהבדיל בין החיים ובין המתים כמוהר"ר בכור יאודה מהרב ז"ל וזהו מה שעלתה מצודתינו בס"ד

תשו' כל לגבי דידן ידיעה אית לן שאין בנו לא דעת ולא תבונה לכוין אימר"א וכ"ש לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ובפרט מילתא כדנא אשר ספריהם ש"ץ ראשונים ואח' הם מלאים מזה ולא הניחו פינה וזוית ואין כל חדש וספרין פתיחו וכותלי ביה"מ יוכיחו ומה לתבן את הבר לדבר דבר וחצי דבר. האמנם זאת היתה לנו לגשת בארשת להציב ציונים ע"ס ש"ן ז"ל למען ירוץ הקורא בו. והוא כי נודע מאי דאיפליגו רשב"ם והרי"ף והרמב"ם ז"ל בפי' הסוגייא בש"ס פ' ח"ה דכ"ט בההיא עובדא ההוא דאמ"ל לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמ"ל מינך זבינתה אמ"ל אנא בשכוני גוואי הואי אמ"ל ר"נ זיל ברור אכילתך ועיין בפי' רשב"ם ומ"ש הרי"ף והרמב"ם ז"ל. והאריכו הפוס' אי הם פליגי על רשב"ם דוקא בפירוש הסוגייא אבל לדינא מודו לו או גם לעיקר הדין פליגי. כי מוהרש"ך ח"ב ס"ו ומוהרימ"ט חו"מ סיכ"ט ומוהרמ"א סיצ"ד ומוהרח"ש סיצ"ד וצ"ה וקי"ד והדב"מ סיל"א והרב"ד סימ"ד ומ"ה כולהו ס"ל דל"פ הרי"ף והרמב"ם על רשב"ם אלא בפי' הסוגייא לבד אבל לענין דינא מודו ליה. ויש פוס' דס"ל כי הם פליגי עליו מן הקצה אל הקצה. ויש פוס' דס"ל דלא פליגי עליו כ"א בעיקר דינו דהיינו העברת דרך לבד בזה הוא דפליגי אבל אם הם משתמשים יחד מודו דלא עלתה לו חזקה כלל. וסו"ד אסיקו רבני האח' ז"ל דסו"ס מידי פלוגתא ל"נ והמע"ה ע"ע. האמנם כל לגבי דידן דאנן בתריה דמרן גרירן ע"כ אשר יאמר כה"ז צריכים אנחנו לברר וללבן דעתו ז"ל ד"ע להיכן נוטה אי ס"ל כהפוס' דס"ל דהרי"ף והרמב"ם פליגי עם רשב"ם גם לענין דינא והוא פסק כוותיהו. או ס"ל דלא פליגי עליו כ"א בפי' הסוגייא לבד. או דס"ל כהרבה מהפוס' דס"ל דמאי דפליגי עליה ה"ד בעיקר דינו אכן היכא דמשתמשים יחד כ"ע מודו דלא עלתה לו חזקה למחזיק. והנה מרן ז"ל בב"י סיק"מ הביא לנו בשם הנ"י ז"ל שהאח' לא הסכימו לפי' רשב"ם ז"ל אבל הרא"ש הסכים לפי'. ובשה"ט סיקמ"ו פסק הדין היוצא כפי פי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל ודין היוצא כפי פי' רשב"ם והרא"ש והטור ז"ל השמיטו משה"ט ולא העלהו לא בסיק"מ ולא במ"א וא"כ היה עולה על הדעת לומר לכאורה דמדהשמיט הדין היוצא כפי פי' רשב"ם ודעי' דס"ל דפליגי הרי"ף והרמב"ם עליו גם בעיקר הדין לא בפי' הסוגייא לבד וא"כ יוצא לנ"ד שהיו בעלי החצר הגדולה שבתנה בריכת המים גם הם משתמשים יחד עם בעלי החגר הקטנה עכ"ז לפי דעת מרן עלתה חזקה לבני החצר וכמו שכנ"ר לכאורה מדברי הסמ"ע סיק"מ סקי"ח וכנה"ג הגב"י אוי"ח דס"ל דמרן ז"ל ס"ל דהרי"ף והרמב"ם הם פליגי עליו גם לענין הדין וא"כ מאחר שפסק כוותייהו נר' דס"ל דעלתה להו חזקה לבני החצר הקט'. ברם המעיין היטב יראה דעדיין יש זכות גדול לבני החצר הג' והוא דמאחר דמצאנו ראינו כמה להקת הפוס' דס"ל דהרי"ף והרמב"ם פליגי על רשב"ם ודעי' הוא בעיקר דינו דוקא דהיינו שלא יש למערער כ"א העברת דרך לבד על המחזיק בזה דוקא הוא דפליגי עליו וס"ל דעלתה לו חזקה. משא"כ כששניהם משתמשים ביחד המערער והמחזיק אזי בזה גם הם אזלי ומודו דלא עלתה לו למחזיק חזקתו וכמו שכ"כ מוהרמ"א ומוהרש"ך ומוהרימ"ט והרב"ד והרד"מ וה' מטה אשר סי' יו"ד ומוהרימ"ט שם הוכיח כן מדברי הרמב"ן ז"ל שנחלק על רשב"ם ז"ל בדינו ומוכח מדבריו דס"ל שאם היו משתמשים ביתד עמו בבית מודה הוא דלא עלתה לו חזקה עש"ב ומוהרמ"א הוכיח זה מדיוק דברי הרמב"ם בפי"ב מה"ט שכתב היה מעמיד בהמה בחצר חבירו במקום מסויים וכו' ואחריו נגררו מרבני האח' ז"ל וכמו שיובא לקמן בס"ד. א"כ אף אנן נמי נימא דגם מרן סל"ה בדעת הרי"ף והרמב"ם דמאי דפליגי עליה דרשב"ם ה"ד בעיקר דינו היינו בהעברת דרך לבד אבל כשמשתמשים שניהם יחד אזלי ומודו דלא על"ח כלל ומאי דהשמיט מרן האי דינא דרשב"ם הוא משום דסמך אמ"ש בסט"ו היה מעמיד בהמה בחצר חבירו במקום מסויים וכו' כמ"ש מוהרמ"א ודעי' בדעת הרמב"ם דמודה היכא שהם משתמשים יחד דלזה דייק וכתב היה מעמיד בהמה וכו' במקום מסוים וכו' כן אנו נאמר בדעת מרן ז"ל דמודה היכא שמשתמשים יחד דלא על"ח למחזיק וסמך עמ"ש היה מעמיד בהמה במקום מסויים וכו' וכמו שכ"כ ה' פרי הארץ ח"ב חו"מ סי' ז' בשם מוהרי"ז שכתב ע"ד הרמב"ם ומוהרמ"א ז"ל וז"ל ובשה"ט מרן ז"ל העתיק דברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש והיינו לומר דמרן ז"ל כן ס"ל לדינא דהיכא דמשתמשים יחד לא על"ח וסמך בזה עמ"ש בסט"ו וכ"כ הצו"מ נר"ו בדע"ד וכ"כ הרב הגדול תנא ירוש' כמוהר"א עזריאל יצ"ו בס"ה הנד"מ כפי אהרן ח"א דקל"ב וכנ"ר מדברי ה' משכה"ר מער' ח' או"ב דלהחולקים וס"ל דמאי דפליגי הרי"ף והרמב"ם על רשב"ם ה"ד בעיקר דינו משא"כ כששניהם משתמשים יחד מודו דלא על"ח גם בדעת מרן נאמר כן דסל"ה ע"ש שהאריך לעמוד בדעת מרן היאך ס"ל ובתחי' רצה לומר דמדהשמיט דין זה נר' דס"ל להלכה נגד רשב"ם ברם אח"כ כשהביא להקת הפוס' דס"ל דל"פ הרי"ף והרמב"ם על רשב"ם היכא דמשתמשים יתד דכולהו ס"ל דלא על"ח פסק לדינא דלא על"ח עד דמחוי שטרא עש"ב. דמאחר דרוב הפוס' סל"ה דל"פ הרי"ף והרמב"ם וכו' א"כ בודאי גם דעת מרן כן הוא ולכן במקומו דגרירי בתריה דמרן פסק לדינו דלא על"ח. ומעתה יוצא לנ"ד דבעלי החצר הנ' שהם מ"ק והם מוחזקים בהבריכה ידם עה"ע ויד בעלי החצר הקט' עה"ת ולא עלתה להם חזקה כלל

והגם דיש כמה מהפוס' דפליגי על סברת הפוס' הנ"ל וס"ל דהרי"ף והרמב"ם פליגי על רשב"ם מן הקצה אל הקצה וא"כ יוצא לדעתם דמרן ז"ל דאזיל בסברת הרמב"ם ס"ל לדינא דגם אם משתמשים ביחד אפי"ה עלתה לו חזקה למחזיק. מ"מ מאן ספין ומאן רקיע להוציא מתח"י המוחזק והוא נקרא מ"ק ג"כ מאחר דאיכא מערכה לקראת מערכה ומרן ז"ל לא גילה דעתו בפי' בזה ונוכל ליחס סברתו ז"ל כדעת רוב הפוס' דס"ל דאם משתמשים יחד דלא על"ח ומאי דהשמיט דינא דרשב"ם הוא משום שסמך אמ"ש בסט"ו כמ"ש כן הפוס' וכנז"ל א"כ לית דין צריך בושש דהמע"ה והמוחזק יוכ"ל קי"ל ובנ"ד דהמוחזק הם בני החצר הג' והם מ"ק אליבא דכ"ע מצו"ל קי"ל ובני החצר הקט' הבאים לזכות ולהוציא עליהם להביא ראיה ותול"מ

ואחר שלמדנו ועייננו באורך בספרי הפוס' ז"ל המדברים בדי"ז ועמדנו בכל פרטיהן ומצאנו ראינו תכליתן של דברים דסו"ס מידי פלוגתא ל"נ ובודאי דבנ"ד שמ"ק