שערי עזרה רמא

אין אנו מקפידים כלל וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל וכנז"ל. והן אמת דהדבר ק"ט דאדרבא הסברא נותנת דהאידנא דשכיחי גשושאי ורמאי וגנבי היה הדין נותן להקפיד בזה לאשכוחי גברא מהימנא דאישתכח ביה כל הנהו תנאי שנאמרו בש"ס ובפוס' ז"ל ויותר מהמה כדי להלוותו מעות היתו' ובפרט דרבו השברונות כידוע. אמנם מה נענה דכבר העד העיד בנו מוהרשד"ם ז"ל דבזה"ז אין אנו מקפידים כ"כ וכנ"ל ובודאי דה"ט משום דאם באנו להקפיד ע"ז לא ימצא אחד מעיר ישנים ממשפחה דאית ביה כל הנך תנאי הנז'. ואם המצא ימצא כזה אפשר שלא ירצה ללוות מאחרים כלל וא"כ ישארו מעותיהם של יתו' בטלים לגמרי ושוב כלייא קרנא דיאכלוהו קמא קמא וישארו נקיים מנכסיהם. אי לזאת ה"ט שלא חשו עוד להקפיד לתור ולחפש בתר גברא מהימנא דאית ביה כל התנאים הנז' בש"ס ובפוס' ז"ל לטובת ולתועלת היתו' זה נ"ל להליץ בעד מנהגם של ישר' שלא נהגו להקפיד כ"כ ע"ז וכעדות מוהרשד"ם ז"ל וכמדובר. באופן שמכל האמור ומדובר תורה יוצאה בהינומא דמצד טענה הראשו' שטענו על האפוט' הנ"ל דפושע הוי וכנז"ל הרי הוא פטיר יעטיר מחיוב התש' כלל דלאו פושע מיקרי וככל אשר למדנו מתו' של הראשו' ז"ל וכמדובר. ועוד עיין לה' אוהל יצחק סי"ס ומ"ט יעש"ב ובנו"ב ח"ב סיל"ד

אתאן לטענתם השנית על האפוט' הנ"ל שטענו עליו שפשע במה שנתרשל מלגבות החוב הנז' מהסוחר הלוה הנז' עד שמטה ידו של הלוה ונאבד החוב לגמרי קו"פ מכ"כ שנים רבות שהניחם אצלו בלא תביעה כלל כנז' בשאלה. הנה על טענה זאת איפליגו בה רבוותא קמאי ובתראי אי ההתרשלות פשיעה הוי או לא וכבר האריכו בזה המוהרמ"ג ז"ל בסיכ"ד בס' בירך משה וה' מים שאל ח"מ דמ"ה ומ"ו והג' מוהריט"א ז"ל בהסכמתו שם ובס"ה קדושת יו"ט סי' ד' וגם אני בעניותי הארכתי בזה בסה"ק פנ"י ח"א סיכ"ד ובתשו' אחרת כ"י אשר לי בדין מלוה על המשכון שט"ח על המלכות שיכול היה לגבותם או למוכרם והוא לא עשה כן שנתרשל ולא גבאם ולא מכרם ואדביני ביני ירדו לטמיון ע"ז הארכתי בעניותי אי הוייא פשיעה או לא ואספתי באומרי"ם כל ס' הפוס' ז"ל הם המדברים בפרט זה וסו"ד ראיתי דמידי פלוגתא ל"נ והמוחזק מצי"ל קי"ל יעש"ב ומשם באר"ה. וגם עתה ראיתי לה' מנחת זכרון מער' ד' בדט"ו שעמד בזה ואייתי בידיה תשו' מוהרמ"ג ומים שאל ע"ש. ובכן גם בנ"ד אפי' נניח במונח גמור דאפוט' זה בנ"ד נתרשל ולא תבעו ללוה כלל ואילו היה תובעו היה בידו להציל ממנו קו"פ. מ"מ כיון דפשיעתו זאת אינה אלא בשואת"ע ולא בקו"ע וגם לא בריא הזיקא גמור הוייא דאפשר דברוב הימים יפרע זה הלוה חובו להק' קו"פ. וכל כה"ג דהאפוט"ז הוא מוחזק בשלו גדול כחו לטעון קי"ל כס' מוהריט"ץ ז"ל סיקל"ה ומגיד מראשית ומוהרי"א ומכתם לדוד ז"ל ולעילא מינהון הרמב"ן ז"ל ודעי' בדין הערב שהתרה במלוה לגבות חובו מהלוה ונתרשל ולא גבה דאינו נפטר הערב בכך וכמ"ש מוהרמ"ג ז"ל בסי' הנז' ובתשובתי כ"י הנז'. באופן דאיכא כו"כ פוס' ז"ל דמסייעי ופטרי יתיה לאפוט' דנ"ד הגם דנתרשל לגמרי וגדול כח המוחזק והממע"ה הנלע"ד כתבתי וצו"י י"מ וימ"ן. ועיין להפרמ"א ז"ל בח"ב סיע"ג שנשאל גם הוא ז"ל על נדון הגב"ע ז"ל שבסיכ"ו ובתוך התשו' כתב שראה מי שפטרו להגזבר אפי' שנחשוב אותו לפושע מכח מה שנחלקו הראשו' ז"ל בדין אפוט' שפשע ובכן הגזבר פטור וכו' והפרמ"א ז"ל דחה ראיה זו כמ"ש הטור בסיצ"ה דאין משביעין על ההק' ה"ד הק' גמור לב"ה אבל הק' בזה"ז דין הדיוט י"ל וחייב בפשיעה ושבו' ולכך לא למדו מוהרשד"ם סיקמ"ד ומוהרש"ך ח"א סיקמ"ה דין גזבר הפושע מדין אפוט' שדין שומר י"ל ולא דין אפוט' יע"ש. ולדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל אי"צ לכ"ז דאפי' נאמר דהגזבר והממונה על ההק' דין אפוט' י"ל וכדס"ל להפוסק דאייתי הפרמ"א ז"ל וכן דעת הגב"ע ז"ל בסיכ"ו דדמי לאפוט' שמינהו אבי יתו' ועדיף מיניה כיעו"ש. מ"מ כבר פסק מרן ז"ל דאפוט' שפשע חייב בין מינוהו ב"ד בין מינהו אבי יתו' יעו"ש. ומה גם כיון דזה הממונה על ההק' דנ"ד הוא נוטל ד' לק' מכל הריוח שיתהוה ממעות ההק' כידוע לכ"ע חייב לישבע אפי' מינהו אבי יתו' כדפסק מרן ז"ל להדייא בסיר"ץ. ומינה נמי דחייב בפשיעה דהא בהא תלייא וכמ"ש הגב"ע בסיכ"ו והפוסק שהבי"ד הפרמ"א ז"ל וכמ"ש אוהל יצחק בסי"ס יעו"ש. מיהו כ"ז אי הוי האי אפוט' דנ"ד פושע במה שהלוה מעות ההק' לזה הלוה דנ"ד בלתי ערב ובלא שום בטחון כלל אמנם אחר האמת אי"כ שום פשיעה כלל וכמ"ש זאת לפנים הארש ומשם באר"ה

גם מה שטען האפוט' הנז' דנ"ד שכל מה שהלוה לזה הלוה היה בידיעת ובהסכמת ה' מארי דאתרין האפוט' הראשון כנז' בשאלה גם בזה הדין עמו וצדק בטענתו זאת כמתבאר מדברי הג' נו"ב ח"ב סיל"ד דאם הב"ד נתנו רשות לאפוט' שילוה מעות היתו' לאדם אחד בלתי שום בטחון כלל לא הוי פושע כלל כיון דב"ד הרשוהו להלוותו כן דודאי ב"ד אביהם שי"ת והמה בחכמתם נר' להם שהוא איש נאמן וכדי שלא תכלה קרנם שי"ת הסכימו להלוותו בלא ערב ומשכון כלל והאפוט' פטיר ועטיר יעו"ש. גם בטענת ההתרשלות שטענו על האפוט' נלמד פיטור ברור להאפוט' דנ"ד מסוף תשו' הג' הנז' אפי' למ"ד דההתרשלות פשיעה הוי משום דמי יימר דאילו לא היה מתרשל מלתובעו היה גובה הימינו דשמא אפי' היה תובעו לא היה יכול לגבות הימינו כלום. והביא ראיה לד"ז מדין אפוט' דחייב לנתבע שבועה עפ"י טענתו דפטור מט' דמי יימר דמשתבע וכמ"ש מור"ם בסיר"ץ יע"ש. ומינה לנ"ד דפטור האפוט' מפשיעתו בהתרשלותו לכ"ע מט' הנז' דמי יימר וכו' וכנז"ל ואין אנחנו צריכים לזכותו מט' היותו מוחזק כ"א אם יתברר הדבר עפי"ע נאמנים דאם לא היה מתרשל מלתובעו היה יכול לגבות ממנו כל סך ההק' וכעת בהתרשלותו הפסיד ההק' אזי אנו מוכרחים לזכותו מט' שהוא מוחזק ומצי"ל קי"ל כמאן דפטרי יתיה מט' דלא פשע רק בשוא"ת ולאו בריא היזקא גמור וכמש"ל. ברם כעת עפי"ד הג' נו"ב ז"ל הנז"ל הנה הוא פטור לכ"ע משום דמי יימר וכו' וכמדובר והדברים ברורים. ומטע"ז ג"כ יש לפטור להמלוה חבירו על משכון ניירות ושטרות על המלכות יר"ה ונתרשל המלוה ולא גבה אותם מהמלכות ולא מכרם לזולת עד שירדו לאבדון ובא הלוה לחייבו מט' פשיעה שפשע בהתרשלותו הנז' שכתבתי אני ע"ז בתשו' אחרת כת"י דפטור המלוה מכח היותו תפוס ומוחזק בניירות ושטרות הנז' ומצי"ל קי"ל כנז"ל. דהשתא לפי"ד הג' נו"ב ז"ל ילפי' שפיר דהוא פטור לכ"ע מט' מי יימר דהיה יכול לגבותם או למוכרם וכנז"ל אם לא היכא דבריר לן עפ"י עדים נאמנים דהיה יכול לגבותם או למוכרם אילו היה רוצה אזי פטור מט' היותו מוחזק ומצי"ל קי"ל וכנז"ל וק"ל. ע"כ הגיעו ד"ק של ה"ה כמוהר"ר יצחק אב"א יצ"ו בתשו' הרמתה כ"י על ענין הנז"ל לפיטור האפוט' הנז':