שערי עזרה רמ

והוא איש נאמן וציית דינא ומעולם לא קבל עליו נדוי כלל כידוע ומפורסם לכל באי שער עירו וכ"ע יעידון יגידון עליו כזאת וכזאת בלתי ס' כלל וא"כ זה האפוט' הב' שנתן לו מעות ההק' לריוח היום לאו פושע מיקרי כלל אפי' שלא לקח ממנו שום משכון זו"כ כלל דודאי לא עדיפי מעות ההק' ממעות יתומים וכמדובר. והגם דחזינא להגאון מוהריק"ו ז"ל בשוכ"ג והבי"ד מרן ז"ל בב"י סיר"ץ דכתב וז"ל ועי"ל כי הר"ב הנ"ל פשע במה שהלוה מעות היתו' להרר"ג ואם כי איש נכבד והגון הוא מ"מ גלוי וידוע הוא שהיה חייב ממו"ר והון עתק דו"ה ידות יותר ממה שהי"ל והרי החמירו רז"ל בהתעסקות מעות היתו' עד כי אמרו שלא להלוותן אלא למי שי"ל קרקעות מבלי היות עליו עסיקין כ"ש להלוותן למי שרבו הנושים בו וכו' עכ"ל יעוש"ב. הרי דבנדון הג' מוהריק"ו ז"ל הנז' הגם דהיה בלוה ההוא כל המדות טובות שמנו חכמים במקבל מעות היתו' קרוב לשכר עכ"ז כיון דהיה חסר מהאיש ההוא תנאי אחד מהם שרבו הנושים בו דן ידין הז"ל לאפוט' של היתו' שהלוה מעותיהם לאיש הנז' לפושע גמור כנז"ל וא"כ לכאורה נר' דה"ה והוא הטעם להחשיב לאפוט' זה דנ"ד פושע גמור כיון שגם זה הלוה דנ"ד רבו הנושים בו והוא חייב ממו"ר והון עתק לכו"כ בנ"א והקרקעות שי"ל לא יספיקו לשליש ולרביע לפרעון חובותיו והגם דאית ליה נמי שאר נכסי מט' וחובות שי"ל על הזולת כידוע מ"מ אנן לא משגחינן רק בקרקעות עידית דאית ליה דוקא כדמוכח הכי להדייא בש"ס ובפוס' ז"ל שפסקו לדינא דגמ' דחזינן ליה אי אית ליה ארעא משפו וכו' ולא משגחינן בשאר נכסי מט' ודהבא דאית ליה כלל וז"פ וא"כ לכאורה נר' שיש לחייבו בדין לאפוט' הב' דנ"ד דפושע הוי וכמ"ש הג' מוהריק"ו ז"ל. ברם בקושטא ליכא תברא לאפוט' הב' דנ"ד לחייבו מדברי הג' מוהריק"ו ז"ל הללו כלל דהחילוק ברור בין נ"ד לנדון הג' מוהריק"ו ז"ל הנז' משום דשאני התם שכבר היה גלוי וידוע לכל שהלוה היה חייב ממו"ר והון עתק ה' ידות יותר ממה שי"ל כמ"ש הג' הנז' בדבריו ז"ל הנז' כן להדיא. משא"כ בנ"ד דלא היה גלוי וידוע לשום אדם שהיה זה הלוה חייב לאחרים כלל כ"א בימים הרעים האלה נתגלה לכל יושבי העיר שהוא חייב ממו"ר לכו"כ בנ"א. ועוד דאפי' כעת שנתגלה כן לכל מ"מ אינו יותר ממה שי"ל אלא אדרבא פחות ממה שי"ל הרבה כידוע וא"כ לא דמי נ"ד לנדון הג' מוהריק"ו ז"ל הנז' אפי' כעוכלא לדנא כלל והכי חזינא למוהרשד"ם ז"ל בתשו' ח"מ סירכ"ב שפטר את ש' האפוט' דנ"ד מתו"ד מוהריק"ו הנז' וז"ל ולא מבעיא לר"ת ואחרים דסברי כוותיה דאפוט' פטור אפי' מפשיעה אלא אפי' לר"י והנמשכים אחריו שמחייבים לאפוט' בפשיעה וכמ"ש הריב"ה בח"מ סיר"ץ אפי' לדעתם בנ"ד היה שמעון פטור לגמרי דע"כ לא מיקרי פשיעה אלא כההיא שכתב מוהרי"ק ז"ל שכ"ג הנ"ל כי הר"ב פשע במה שהלוה מעות להרר"ג ואם כי איש נכבד והגון היה מ"מ גלוי וידוע היה וכו' הרי שכתב שמה שפשע היה לפי שהיה ידוע לכל שהיה חייב וכו' הא לא"ה לא מיקרי פושע אם היה אדם כשר ואמיד בנכסים וכו' עכ"ל ע"ש והוא ממש כדכתיבנא בעניותין וכמבואר. ותו חילוקא רבא אחריתי איכא מנ"ד לנדון הג' מוהריק"ו ז"ל דשאני נ"ד דכל החובות שחייב זה כעת לכו"כ בנ"א רובם או כולם נתהוו אחר שלוה כבר מזה האפוט' מעות ההק' הללו בזמן רב אלא שאח"כ לוה סכים רבים מכמה בנ"א וא"כ ל"ד כלל למ"ש הג' מוהריק"ו ז"ל וכמבואר וז"ב. ועוד דאעיקרא דדינא האי דינא דש"ס ופסקוהו כל הפוס' ז"ל דלא יהבינן מעות היתו' אלא לגברא דאית ליה ארעא משפו וכו' וכמש"ל בריש אמי'ר כבר כתב מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סישע"ז דבזה"ז אין אנו מקפידין כ"כ יע"ש. וא"כ לא חשיב זה האפוט' שהלוה מעות ההק' להסוחר הלוה דנ"ד פושע כלל לכ"ע מכל הני טעמי תריצי וכדבר האמור והדברים ברורים

אמנם אין מקום לפטור האפוט' דנ"ד הגם דנימא דפושע גמור הוי במה שהלוה לזה מעות ההק' בלתי משכון בטוח משא"כ האמת וכנז"ל אכן עם שנאמר דהוי פושע גמור עכ"ז הוא פטיר ועטיר מפשיעתו זאת מטעם דהוא אפוט' ע"נ ההקדש דנתמעטו מדין שמירה וכדאמרי' בש"ס בפ' הזהב גבי אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההק' ואמרי' בגמ' מנה"מ דת"ר כי יתן איש אל רעהו אמר קרא רעהו ולא של הק' וכתב הרא"ש בפסקיו שם שיש מח' בין הרי"ף והרמב"ם והראב"ד אם פשע אם חייב לשלם יעש"ב ומרן ב"י ז"ל בסיש"א כתב דכיון דהרי"ף והרמב"ן והרא"ש והרשב"א והר"ן מסכימים לדעת אחת הכי נקטי' יע"ש וכ"פ מרן ז"ל בשה"ט שם דאפי' אם פשע השומר בהק' פשיעה גמורה פטור מתש' וא"כ הה"נ בנ"ד דאפי' נימא דפשע במעות ההק' הללו אפוט' דנ"ד בהלוותו אותם ללוה דנ"ד עכ"ז הוא פטור מפשיעה ג"כ כיון דנכסי הק' נינהו וכנז"ל. אכן הא ודאי ליתא כלל דהא דאמעיטו נכסי הק' מדין שומרים דוקא הק' לב"ה משא"כ הק' דבזה"ז דדין חולין אית להו לכל הדינים כמ"ש הטור ומרן ז"ל בח"מ סירי"ב דהאידנא כל הק' י"ל דין חולין יע"ש וכבר בא מפורש כן בתשו' הגב"ע סיכ"ו בנדון כיוצא בזה יעש"ב ומשם באר"ה והדברים פשוטים

גם אין מקום לפוטרו מכח שגם הוא הלוה לי מכיסו וממינו סך מה בכלל נכסי ההק' דגם זה ליתא כלל דכבר כתבו גדולי הפוס' ז"ל מוהרשד"ם ח"מ סירט"ו ומוהר"י אדרבי סיקכ"ג שלא התירו לו אעשה בו כדרך שאני עושה בשלי אלא במקום דאיכא פסידא ליתמי כגון שכר דאיכא למיחש שמא יחמיץ אבל בדבר שאין בו צד חשש ודאי דאינו יכול והביאו ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל יעו"ש ומזה יליף הגב"ע ז"ל לנ"ד בסיכ"ד שהאפוט' של יתו' מכר ירדאן של זהב של היתו' בהמתנה ושוב נשתמד הלוקח ולא פרע כלום וע"ז כתב הז"ל דפושע גמור הוי במה שמכר לו בהקפה אפי' אם היו מקיפים לו אחרים ואף שהאפוט' עצמו ג"כ היה מקיף לו משלו אפי"ה חשיב פושע גמור בממון יתומים. ואייתיה בידיה דברי גדולי הפוס' ז"ל הנז' וכתב וז"ל א"כ נמצא דבנ"ד שלא היה שום ספק הפסד ליתומים וכו' דודאי שפשע האפוט' להביאו לבית הספק שכל אשראי ס' אתי ס' ל"א וכו' ע"כ יעוש"ב ודון מינייהו ואו"ב. באופן שאין שום מקום לפטור להאפוט' דנ"ד כ"א מטעמים דכתיבנא לעיל דוקא ותול"מ. וברור הדבר דלא דמי נ"ד לנדון הגב"ע ז"ל דבסיכ"ד הנז' דחייביה הז"ל להאפוט' מדין פושע דהרואה יראה דחילוק רב ועצום דאית בין דא לדא מכמה אנפי כמו שיראה המעיין ואי"צ להאריך בדברים פשוטים וברורים כשמלה. והעיקר הוא כמ"ש מוהרשד"ם בסישע"ז הנז' דבזה"ז אין אנו מקפידים כ"כ בהלואת מעות יתו' שיהיה בלוה כל התנאים הנז' בש"ס ובהרמב"ם ז"ל כנז"ל. ואם בזמן מוהרשד"ם ז"ל אמרי' הכי כ"ש וק"ו בזמנינו זה דודאי אין אנו מקפידים כ"כ דעינינו הרואות מעשים בכל יום דאפוט' של יתו' דמלוים מעותיהם של יתו' לריוח היום בלתי שום בטחון כלל ואפי' לקרובי היתו' שיש להם חלק בנחלה ועכ"ז בתר הכי הם פושטים את הרגל בשב'ר אשר הם שוברי'ם וילכו מעות היתו' לטמיון ולא מצינא לאשתעויי דינא בהדייהו דהאפוט' לחייבם מדין פושע כלל. והא ודאי משום דה"ט דבזה"ז