שערי עזרה רלט

דצריך שיהיה ה"ט משום דהם מלוים אותם קרוב לשכר ורחוק להפסד דלגבי איניש דעלמא הו"ל הלואה ברבית ואסיר לזה הצריכו ביתומים שיהיה בב"ד כדי שיהיה מותר מטעם הפקר ב"ד הפקר. ומינה היכא דליכא צד רבית בהלואה כלל כ"א שהיא בדרך ההיתר אזי אי"צ שיהיה בב"ד. ואף לטעם הב' דמה שצריך בב"ד הוא כדי שיהיה אימת ב"ד עליו וא"כ י"ל כפי"ז בנ"ד הו"ל חסר תנאי זה. גם לזה אומר דמאחר דהריוח של ההקדש הזה בכל ו' חדשים נלקח מהלוה הנ"ל ע"י אחד מהת"ח והוא מתחלק לכל חו"ר העיר וכולם יש להם ידיעה מזה יען דכשהוא פורע הריוח בסוף הו' חדשים ממש הוא מתחלק להם הריוח לחו"ר העיר תיכף ומיד וכשהוא מתעכב מלפרוע הריוח איזה ימים וחדשים גם החלוקה היא מתעכבת וכל החו"ר יודעים בזה שמה שנתעכבה החלוקה הוא משום שהלוה הנ"ל נתעכב בפריעת הריוח. והלוה הנז' י"ל ידיעה בכל זה מעתה שפיר שייך טעם זה בנ"ד אימת ב"ד עליו הגם שבעת ההלואה ממש לא היתה בב"ד. ואף בסתמא אמרינן שהוא קרוב לודאי שהיה להם ידיעה בהלואה וכמ"ש הגב"ע ז"ל בסיכ"ו וז"ל אבל בנ"ד שהיחידים הם בעיר ומסתמא ידעו כשלקח הפשתן והכניסו במערה אי לא הוה ניח"ל שיהא פקדונם שם במערה הו"ל לתבוע פקדונם ע"כ ודון מינה במכ"ש לנ"ד. ומאי דחייב מוהריק"ו ז"ל בנדונו עיין בס' אוהל יצחק חח"מ סי"ס דכתב דדוקא שם חייבו משום דהיה חייב ממון רב יותר ממאי שיש לו דמשום שחסר א' שלא הי"ל ממון כשיעור ממה שהיא חייב לעולם חייבו להאפוט' ע"כ. דמזה אתה דן דגם אם הלוה לא יש לו ממון יותר מכדי החובות אשר עליו אלא דשוו בשיעורייהו עכ"ז האפוט' לא מיקרי פושע ופטור. מכ"ש וק"ו כנ"ד די"ל חובות על אחרים על חד עשר מאשר יש עליו בהלואה וגם יש לו הרבה קרקעות ומט'. ועיין עו"ל שם בסימ"ט דמלבד דלא עלה בזכור"ו לחייבי להאפוט' במעות של יתו' שהלוה אותם. עוד שתמצא רבותא יותר דיכול להציל לעצמו ממעותיו שהם מעורבים בהלואה עם מעות היתומים עש"ב. ועיין בס' פרמ"א ח"ב סיס"ח בענין רשות ב"ד שמועיל הרבה לדברים שאין רשות להאפוט' לעשותם. והביא בשם הריטב"א ז"ל בחי' גיטין וז"ל ודוקא בכל שעה כדי שיראו ב"ד באותה שעה שיש תועלת בדבר ואם יש תועלת יעשו ואם לאו לא יעשו אבל ליתן רשות בתחילתן שיעשו מה שירצו בזה אין רשות לב"ד ואם נתנו לא עשו כלום ע"ש. וזה נר' נגד דברי הגאון נו"ב ח"ב סיל"ד שהתם רשות ב"ד היה בתחילה ועכ"ז החשיבו הרב ז"ל כאילו היה נתינת הרשות בשעת המעשה עש"ב וי"ל. ועיין בס' מנחת שמואל בשו"ת סיל"ו בענין אפוט' שפשע או הזיק בידים ובס' זרע יעקב סי"כ ובס' יד המלך בחי' על ה' נחלות פי"א ומה שהקשה שם על המבי"ט ז"ל מדברי הר"ח כהן ז"ל דברור מללו דאפי' במנוהו ב"ד פטור וכו' עיניך תראינה דדבריו הם כלולים בדברי הכנה"ג ז"ל אלא שהם בהרחבה ממקום אחר יותר כיעו"ש. ועיין בס' נוה צדק בדכ"ז ואילך

וכל הדברים הם אמורים הוא אם גם בזה"ז מדקדקין שיהיה ממש כמ"ש בגמ' דחזינן איניש דמשפו נכסיה כו' האמנם כבר נודע מ"ש מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סישע"ז דהאידנא אין מדקדקין בזה ע"ש. ומה גם דהלואת הח"ן זהובים הנ"ל היא נעשית ג"כ ע"י אחד מהת"ח שנתמנה אח"כ לדיין עם אחר במקום רבנים הראשו' ובהשתדלותו נעשית ההלואה השנית והוא כתב שטר העיס' דהלוה הוא אמיד וכו' ומעתה הו"ל כדינא דגמרא ממש דכאן נמצאו וכאן היו כל התנאים הנז' ותול"מ

ועל הטענה השניה שטענו על האפוט' שלא השתדל לטרוח מקודם להציל מהלוה וכו' והוא השיב ע"ז שלא היה עולה בידו להציל ממנו מאומה וראיה לזה שהטוענים בעצמם הם ידועים בכל זה והם מתרשלים לתובעו מטעם האמור וכמובא בשאלה. הנה מלבד הטעם האמור בתחילת התשו' דנחשב זה ממון שאיל"ת ואינו מתחייב וכמו שהארכתי בזה בס"ד. עוד בה מחמת ההתרשלות אין להוציא ממנו וכמו שהאריכו בזה רבני האח' ז"ל עיין בס' בירך משה גאלנטי ז"ל בסיכ"ד וה' מים שאל בח"מ דמ"ה ומ"ו ובדברי מוהריט"א ז"ל שם ובס"ה קדושת יו"ט סי' ד' עש"ב באופן דגם מצד טענה השנית איני מתחייב כלל וכאמור. הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט

שוב אחז"ר נד"מ ס' ויען אברהם לה"ה כמוהר"א פאלאג"י יצ"ו ובחח"מ סי"ך נשאל בראו' אפוט' יתומים שנתן מעותיהם לשמעון קרובו בתורת מכו"ש והיתומים רוצים לגבות המעות מהאפוט' והוא יגבם מקרובו כי לא הי"ל לתת המעות לש' קרובו. והשיב דאם ש' הקרוב הוא איש כשר ונאמן וישר והגון וציית דינא בשעת נתינת המעות ומנהג בעיר לתת מעות יתו' לריוח היום בתורת מכו"ש אין כאן פשיעה כלל לחייבו להאפוט' שיפרע וראיה לזה ממ"ש מוהריק"ו ז"ל בשכ"ג בשמעון שלקח מעות מאל' אחת והלוה ללוי והיורש טוען שפשע שנתן המעות ללוי שלא היה הגון לתתם לו וש' משיב שבשעת נתינת המעות היה כשר והגון וכו' דפטור ש' יעו"ש ובב"י ח"מ סיר"ץ ובכנה"ג הגב"י אוצ"ב ציין למוהרשד"ם חח"מ סיק"ן וע"ע למוהרשד"ם סירכ"ב והבי"ד הכנה"ג שם בהגה"ט אוקל"ה דאם מסר הנכסים לאדם כשר ואמיד ולא הי"ל ב"ח אי"כ פשיעה. וכאן נמי בנ"ד אם ש' זה הוא אדם כשר ויכול לפרוע אלא דצריך טירחא יתירה אבל עכ"פ הענין הוא בריא וחזק שלא יש הפסד ואפי' אם היה בענין הפסד ממון עתה כל שבתחי' בשעת נתינת המעות היה הענין בריא וחזק שלא היה בו הפסד א"כ עתה שמטה ידו ואינו יכול אונסא דאתיליד הוא ומה פשיעה יש לאפוט' ועיין מוהר"מ גאלנטי סיכ"ה וחזינא למוהרח"ש ח"א סי' ז' בראובן שהיה מלוה לאחיו מעות אלמנה שהיה אמיד בנכסים והיה נפרע ממנו וחוזר ומלוהו ובהמשך הזמן העני אחיו ונאבדו המעות פטור ראובן ע"ש דון מינה ואו"ב וכו' ושוב מצאתי הנדון מפורש בה' נו"ב ח"ב סיל"ד ועיין לה' אהל יצחק חח"מ סי"ס דנ"ד ע"ג עכ"ד יצ"ו

ומע' ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו נשאל מקמיה דיקר אורייתיה טענת שני הצדדין וזאת היא תשובתו. נלע"ד ברור דפטור האפוט' מכל וכל ואין לחייבו משום פושע מכח שתים אלו שטענו עליו כלל. והנה מצד הטענה הא' פטיר ועטיר לגמרי לפו"ד לכל הפוס' ז"ל אכן על טענתם הב' עליו יש לפוטרו בדין מחיוב תשלומין מטעם היותו מוחזק וכאשר אבאר בס"ד. הנה על טענתם הא' נר' ברור דפטור לכ"ע דודאי יש לדמותו לאפוט' של יתו' דלא עדיף מיניה ולא גריע מיניה ובאפוט' של יתו' כבר פסקו כל הראשו' ז"ל ומרן ז"ל מכללם בשה"ט סיר"ץ ס"ח במעות של יתו' דאי"צ אפוט' אלא כיצד עושים בודקים מי שי"ל נכסים שי"ל אחריות ויהיו עדית ויהיה איש נאמן ושומע ד"ת ומעולם לא קבל עליו נדוי ונותנים איתם לו בב"ד קרוב לשכר וכו' ואם אין לו קרקע ונתן להם משכון זהב משובר שאין בו סי' נותנים לו המעות קרוב לשכר וכו' עכ"ל. והנה כל הני תנאי שכתב מרן ז"ל דצריך שיהיו במקבל המעות של יתו' כולהו ליתנהו בהאי גברא הלוה דנ"ד שי"ל קרקע עדית