שערי עזרה כג

בג' מקומות כתב וז"ל יצא לנו מכ"ז תשו' שאלתך הראשונה שזה וזה פסולים נינהו דהיינו או שנגע גוף היו"ד בוא"ו דאל'ף או שנגע בשני מקומות פסולים ואינו די לגוררם ולהפרידם אלא צריך לגרור מה שנעשה בפיסול או עד שיבטל צורתם. וכיון שהם פסולים ודאי שיוכל לגרור אפי' אלפין שבשם ואינו נקרא מוחק את ה' וכמ"ש ביו"ד סי' רע"ו. איברא שבאותיות ה' צריך ליזהר לגרור היו"ד מראשה ולא ממקום דבוקה שאם יגרור ממקום דבוקה תיכף שיפריד ויעמוד כצורתה משם ואילך יהיה חייב משום מוחק אם יגרור יותר וכמ"ש הרמ"ע ז"ל על גרירת ה' שבשם ממטה למעלה וז"פ עכ"ל

גם אחז"ר ראיתי בס' עולת שמואל סי' ט"ו דהביא שם שאלה באל"ף של תפילין שהיא דבוקה בצד שמאל שלה כחוט השערה עד שכמה אנשים לא היו רואים הדבוק כ"א ע"י בקיאות רב אי שרי לתקנו או גם בזה הוי שלכ"ס ופסול. וכן השי"ן שהיא ג"כ דבוקה השני ראשין שלה כחוט השערה אי שרי לגררה מאחר שהאות ניכרת לתינוק דל"ח ול"ט. או גם בזה הוי שלכ"ס. והשיב שם דמותר להפריד ואין בזה משום ח"ת עש"ב. גם ה' זרע אמת ח"ב סו"ס קכ"א הבי"ד ה' בית מנוחה בד' קס"ט ע"א בדין פיסול אות באות אות כ"ז כתב שי'ן שהיודי'ן שלה נדבקו אחר הכתיבה זב"ז כחוט השערה מותר לתקנה בגרירה דאין זה תחת סוג חק תוכות כיון דצורתה עליה אלא דאינה מוקפת גויל וא"כ שרי לגוררה להקיפה גויל ואפי' אם נדבקו היודי'ן הנ"ל בתחילת הכתיבה שרי לתקנן בגרירה ע"כ. ברם הרב קול אליהו חא"ח סי' ח"י ס"ל דאיכא בזה משום ח"ת דשם בנדונו במעשה שהיה ביום ש"ק בשחרית מצא החזן שי"ן שני ראשיה דבוקים והראה לאחר עמו והוציאו ס"ת אחר. ובו ביום חזרו לראות פיסול זה ומצאו שאות השי'ן כתקנה ותלוי שע"י משמוש היד בס"ת יצא הדיו וכו' והוציאו הס"ת במנחה והוא ז"ל גער בהחזן שהוציאו כי הוא פסול לקרות בו וכו' דאסור ליהנות מאותה מלאכה דהוצאת הדיו בו ביום כדין מבשל בשבת דבשוגג מותר למו"ש וכו' ותו דכיון דאיתחזק איסורא כל שהוציא הדיו ביד הו"ל חק תוכות וצריך תיקון עכ"ל. הרי דס"ל דיש בזה משום ח"ת. וגם החיד"א ז"ל נראה דמודה בזה שהרי בס"ה ח"ש סי' ע"ד אות ן' כתב ע"ד דאין הנדון דומה לראיה דהכא נעשה הדבר ממילא דלא היה בדעת שום אדם להוציא הדיו ולא דמי למבשל שכיוין לבשל אלא שהיה שוגג דאז קנסוהו רבנן. אבל הכא דיו שיפקיר את עצמו בלי כונת אדם להוציאו אפי' בשוגג ומכל שכן במזיד דאחד הרואה וממשש בידו הוא דבר כאינו מתכוין ולא פסיק רישיה וכו' ע"ש. ומדהשיב עליו על דברותיו הראשונים ולא על דבריו האח' במה שנ"ט עוד לאסור משום דהו"ל ח"ת נר' דמודה בזה דהוי ח"ת. ועיין בס' בית מנוחה במנחת שבת או"ג דהביא דבריהם וגם שם באו"ד הביא מ"ש הקו"א על אותו נדון בסי' שאחריו דבחור אחד אחר שהתפלל שחרית הלך לביהכ"נ ההיא ותולין כי ממנו וכו' ומ"ש החיד"א ז"ל גם ע"ז יע"ש ואנכי לא ידעתי מדוע הבית מנוחה בד' קס"ט כשהביא דברי הז"א ז"ל דלית בזה משום ח"ת לא העיר מדברי הקו"א ז"ל דס"ל דהו"ל ח"ת וגם נראה דהחיד"א ז"ל מודה בזה וכנ"ל אלא הביא דברי הז"א ז"ל בסתמות כאילו הם מוסכמים בלתי שום חולק. עוק"ל דמאחר דנדון הקו"א ז"ל דהדיו המחבר ראשי השי"ן הוא בא מחמת המגיה הס"ת בער"ש וכמ"ש הוא ז"ל בפי' ובשעת הכתיבה היתה כתובה כתקנה א"כ אם אח"כ נפל דיו עליהם וחיברם לא נפסלה בזה וכמ"ש הר' כתנ"י סי' ב' והבי"ד ה' ב"מ בדיני נקב קרע אות ח"י וגם הבאה"מ כן ס"ל והכריע כן לדינא מדברי מרן בש"ע בסי' ל"ב סי"ו והבאתיו דבריו במקום אחר וגם בכאן לעיל וא"כ אעיקרא בנדון הקו"א ז"ל שהיתה כתובה מתחילה כתקנה ושוב אח"כ ע"י המגיה נפל הדיו עליה ליכא פיסול. ומאחר שה' ב"מ ז"ל כבר בדיני נקב הביא דברי הכתנ"י ז"ל דאחר הכתי' שרות שוב אם נפל דיו אין להורידו ולהוציא אחר וכנז"ל איך אח"כ בדיני מנח"ש כשהביא דברי הקו"א והחיד"א ז"ל הנ"ל לא העיר מזה כלל דמדבריהם נראה דסבירא ליה דגם אחר כתיבה בכשרות אם אירע בו איזה פיסול יש להורידו ולהוציא אחר שכן עשו בנדונו שהורידוהו והוציאו אחר דלע"ד הוא מהצורך לעמוד בזה וליישב דבריהם ז"ל

ודברים הנקנים באגב ראיתי לכתוב כאן מש"ר לה' מוהר"י מאיו ז"ל בס' שורשי הים בהשמטות על דף קכ"ה דהביא דברי החיד"א ז"ל הנ"ל וכתב דלפי דבריו נר"ו נראה דאזיל ומודה שאם הזיד לתקן הס' בשבת אסור לקרות בו באותו שבת. ולא כן אנכי עמדי דדוקא בדבר דאיכא הנאה מאותה מלאכה הוא דאסרו חז"ל אפ"ל קריאת ס"ת בציבור דהוא דבר מצוה מצות לאו ליהנות ניתנו ומה מקום לאסור. ובפ' לולב הגזול דל"ב שנינו היו ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביו"ט. ואמרי' בגמ' דאין ממעטין משום דהו"ל כמתקן מנא ואפי"ה אם עבר ומיעטן כשר ועיין בש"ע או"ח סי' תרמ"ו ס"ב ומ"א שם עכ"ל. וסלח נא אנכי מבקש דהקו"א ז"ל כבר קדמה לו ידיעה ונרגש מזה דכתב וז"ל ואפי' אם נעשה בשוגג אסור ליהנות מאותה מלאכה בו ביום מיהא ואע"ג דקי"ל מצות לאו ל"נ. כבר כתב מוהר"ם ד"ב ז"ל בתשו' והמ"ל בפ"ה מה' אישות דה"ד בדיעבד אבל לכתחי' לא וסוגיא דפ' ראוהו ב"ד הכי משמע דלא כהכנה"ג ז"ל. ומה גם לדעת הרז"ה ז"ל בפ' ראוהו ב"ד שכתב דדוקא במצות דאורייתא הוא דאמרי' מלל"ן אבל לא במצות דרבנן יעו"ש דלפי"ז קריאת התו' בציבור כיון דאינו אלא מצוה דרבנן אסור. ועיין בתשו' הרשב"א סי' תשמ"ו מתבאר היפך דעת מוהר"ם ד"ב והמש"ל וגם נראה דפליג על ס' הרז"ה. גם בסו"ף כיסוי הדם אמרי' דמותר לכסות בעפר עיר הנדחת משום דמלל"ן פסקו הרמב"ם סוף ה' שחיטה. ותו דכיון דאיתחזק איסורא כל שהוציא הדיו ביד הו"ל חק תוכות וצריך תיקון עכ"ל, ועם דהלשון שם אינו מתוקן היטב דמאחר שהביא דמתשו' הרשב"א מתבאר דס"ל היפך דעת מוהרמד"ב והמ"ל וגם נר' דפליג על הרז"ה וגם בסו"פ כ"ה אמרו דמותר וכו' א"כ לפי"ז תו ליכא איסור מטע"ז איך יבוא הלשון אח"כ לומר ותו כיון דאיתחזק איסורא וכו' עכ"ז י"ל דס"ל הגם דאיכא חולקים יש לחוש לדעת המחמירים דלכתחילה לא וכו' ותו וכו'. מ"מ הרי הקו"א ז"ל כבר נרגש מזה דמלל"ן ויישבה ולכן החיד"א ז"ל אזיל ומודה באם הזיד לתקן הס' דאסור. ואני אומר דודאי מוהרי"מ ז"ל לא ראה דברי הקו"א ז"ל בשורשן כ"א ראתה עינו דברי החיד"א ז"ל בח"ש ואילו ראה דברי הקו"א ז"ל לא היה כותב כן ומאי דהביא מדינא דהדס דאם עבר ומיעטן כשר. אחהמ"ר נלע"ד כעת בהשקפה דלאו שמה מתייא דהתם ליכא כ"א איסורא דרבנן בעלמא דהו"ל כמתקן מנא ולכן אם מיעטן כשר. משא"כ בהא דגרירת הדיו דהוייא איסורא דאוריתא וגם מתקן. ועיין בס' מחצית השקל בסי' תרמ"ו או"ב דהביא בשם התוס' דכתבו דאפילו החולקים על הערוך וס"ל דפ"ר דלא ניח"ל אסור מ"מ לצורך מצוה שרי דאפי' להחולקים על הערוך מודים דליכא כ"א איסור דרבנן דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ולכן מותר לצורך מצוה וכו' יע"ש. ויש לראות בס' אמל"י במשפט הב' בפיסול שנגעה אות באות בסעיף ט' במה שהקשה על הב"ח ז"ל ע"ש וכעת אין הפנאי מסכים. ובמאי דחילק מוהר"מ ד"ב