שערי עזרה רלח

ידועים האנשים וחלק כ"א ידוע וע"ז הק' עליו דמה צורך שיהיו אנשים ידועים וכו' ולע"ד הפעוט דגם הה"מ ז"ל אזיל ומודה דאי"צ שיהיו גם האנשים ידועים ונקבו בשמותם ומ"ש שיהיו אנשים ידועים היינו שיהיו מיוחדים לעיר פ' וחלקו של כאו"א קצוב כך וכך לשבת לאפוקי אם הם לעניים סתם הגם שכל עני קצוב לו כו"כ לשבת מ"מ ממון שאיל"ת מיקרי וכמ"ש הב"ח ז"ל לעיל מזה דאם יש לכ"א מעניי העיר קצבתו ידועה הו"ל ממון שיל"ת דכ"א בא לתובעו לתת לו קצבתו. וכ"כ בפרישה בפי' וז"ל אבל אם יש לכ"א קצבתו וכו' פי' אז הוי שומר של עניים וחל עליו שם שומר שהרי כ"א יתבע שלו. משא"כ הקדש דאין לו מי שיתבע ממנו. ומיירי ג"כ שהמעות הם מיוחדים לעניי העיר הזאת מה שאין כן אם אינם מיוחדים אלא לעניי דעלמא דאף אם יהיה קצבה לכ"א ליתן דרך משל ו' גדולים בכל יום מ"מ ממון שאיל"ת מיקרי דיוכל לומר אתנם לאחרים וכן פי' המ"מ לדברי הרמב"ם פ"ה מהש"א ושכ"כ רש"י ע"ש עכ"ד. ומרן ז"ל בכ"מ הביא דברי הה"מ ז"ל ונ"ט לדבריו ושוב כתב דיותר נ"ל דעת רבינו אפי' לא קייץ להו נמי חייב ומ"ש והרי הוא קצוץ להם היינו שהוא מיוחד להם לגמרי שלא יהיה רשות ביד הגבאים לשנות צדקה זו כולה או"מ לצורך עניים אחרים ע"כ. והמש"ל ז"ל בהמלו"ל פ"ד הי"ד כתב שכדברי הה"מ כנ"ר מדברי הריב"ה בסיש"א דלא כמ"ש מרן בכ"מ. ונסתפק שם גבי הלוואות רבית בהק' עניים מיוחדים אי תרתי בעינן כמ"ש הה"מ ז"ל או"ד כל שהוא מיוחד להם אפי' שאין כ"א ידוע חלקו אסור. ורצה לחלק ולומר דאפי' לס' מרן ז"ל מודה הכא גבי רבית דתרתי בעינן וכתב דמדברי הרמב"ן ז"ל שלא כתב אלא עניים ידועים משמע דס"ל ברבית כס' מרן בפקדון ומדברי מוהרימ"ט ז"ל משמע דס"ל דגבי רבית תרתי בעינן בעלים ידועים ושיהיה קצוץ כאו"א ע"ש. וה' אור יקרות בדנ"ד הקשה לפי"ד הה"מ ז"ל דתרתי בעי' א"כ הו"ל לחלוקי בעניים ידועים בין קצוץ לשא"ק ושזה דחקו למרן לפרש בדרך אחרת ושאזיל לסברתו דבחדא סגי לחיוב ולכן בב"י סירצ"ב סי"ג כשכתב בשם הרשב"א דבזוזי דפדיון שבויים סתם הוה דאי לשבויים ידועים לא הוה מיפטר דהא תנן מותר שבוי לאותו שבוי. סיים שכנ"ר מדברי הרמב"ם בפ"ה מה"ש. ולשון זה שכתב וכנ"ר ולא כתב וכ"כ הרמב"ם שהרי בהדייא כתב הרמב"ם דבעי' עניים שאינם ידועים וכו' אלא דאזיל לסברתו ז"ל דכפי"ד הה"מ ז"ל חלוקים הם הרמב"ם והרשב"א דהרשב"א לא הזכיר תנאי של קציצה רק בידועים סגי ואילו הרמב"ם לפי"ד הצריך תרתי זה נר' כו' דבריו ז"ל. גם הק' שם ע"ד הה"מ במ"ש בתחילה וישב ע"ש. ולי אני הדל י"ל דבב"י לא אזיל בסברתו שכתב בכ"מ דאם גם בב"י אזיל כמ"ש בכ"מ א"כ ק' מדוע בסיש"א שהוא מקור הדין כשהביא שם בב"י דברי הה"מ שכתב דתרתי בעי' הביא דבריו בסתמא ולא כתב ע"ד כלום שנר' דכאן בב"י אזיל ומודה לדברי הה"מ ולכן לא כתב עליו כלום. ומה שבסירצ"ב כתב וכנ"ר מדברי הרמב"ם ולא כתב שכ"כ הרמב"ם אין מזה הכרח דאשכחן כן גם כי הוא מפורש ולעולם דגם שם בב"י סירצ"ב מודה לס' הה"מ ז"ל. והכנה"ג ז"ל שם בהגב"י אוי"ז עמ"ש מרן בב"י וכנ"ר מדברי הרמב"ם כתב ע"ז נ"ב וע"ש בהה"מ ע"כ. נר' דגם הוא ז"ל מבין דמרן ז"ל בב"י אזיל ומודה כס' הה"מ ולכן ציין עליו. ועם דלא אכחד דבדברי הכנה"ג ז"ל יל"פ איפכא ממה שפירשנו. האמנם יותר נר' לפרש כדכתיבנא כדי שלא יקשה לן מסיש"א שלא כתב בב"י ע"ד הה"מ כלום וכנ"ל. ומוהרשד"ם ז"ל בח"מ סירס"ו בשמעון ששכר בית הקדש הגברת לישיבה פ' וע"י שנשתמש בתנור ואפה בו יצאה דליקה ונשרף הבית כתב שהיה נר' לפוטרו מחמת שהבית הקדש וגרסי' לשמור ולא לחלק וכ"פ הפוס' במעות ש"ן פטור אפי' פשע בהם ומוהריק"ו ז"ל ש"ז האריך בזה וכו' אלא דאין ראיה דאפש"ל דהני בני הישיבה הם כעניי דפומ' מיקץ קייץ להו שיש להם קצבה לכ"א סכום כך מעות גם שמעות הללו מיוחדים לבני הישיבה הזאת שבסאלוניקי בשם הגברת ולא לאנשים אחרים ואפי' את"ל שאין בני הישיבה ידועים ששנה זו לומדים פו"פ והולכים אלו ובאים אחרים במקומם או נוספים עליהם ונר' דתרתי בעינן שיהיו אנשים ידועים וחלק כ"א ידוע כמ"ש הה"מ ז"ל מ"מ כבר אפש"ל שיש כאן תרתי שהרוב ידועים והכל כרוב. עוד טעם שני שלא נאמרו דברים הללו אלא במעות ש"ץ שהם מעצמם עומדים לחל"ע והוי ממון שאיל"ת וכו' אבל בנ"ד שהבית אינה עומדת ליחלק ובע"כ להשיב לראובן שהשכירה בהא ודאי דלאו לחלק הוא וכן פירש"י וכו' ואע"ג דנר' דיש חולקים בזה שהנה רבי' ירוחם כתב אפי' לא ניתנו בידו ע"ד לחלק לעניים מ"מ וכו' בנ"ד נר' דכ"ע מודו דלא מצינו זה אלא בדבר הראוי לחלק כמו מעות אבל בדבר הניתן לשמור כנ"ד נלע"ד דלכ"ע חייב ע"כ. נר' דעתו ז"ל דתרתי בעי' אנשים ידועים וחלק כ"א ידוע כדי שיהא חייב בפשיעה וכנ"ל, דמזה בגוונא דנ"ד דליכא תרתי וכמש"ל פטור מפשי' גם אם היה פושע, ומכ"ש דהאפוט' בנ"ד לא הוי פושע וכמו שהובאו טענותיו בהשאלה דהלוה הוא איש אמיד טובא וכו' ועיין במוהריק"ו ז"ל סיכ"ג באפוט' שהלוה מעות יתומים דכתב דהאפוט' פשע במה שהלוה מעות להרר"ג ועם כי איש נכבד והגון היה מ"מ גלוי וידוע הוא שהיה חייב ממון רב והון עתק דו"ה ידות יותר ממה שהיה לו ורבותינו החמירו הרבה בהתעסקות מעות היתומים עד כי אמרו שלא להלוותן אלא או למי שי"ל קרקעות מבלי היות עליו עסיקין כ"ש להלוותן למי שרבו הנושים בו וכו' ואמנם אם יביא ראיה האפוט' ראיה מספקת וכו' וגם יביא ראיה מספקת שלא פשע בהלואתן מעות היתו' להרר"ג אז לא יתחייב וכו' ע"ש. וה' גב"ע ז"ל סיכ"ד הביא ראיה מדבריו דמה שאמרו בגמ' אמ"ר אשי חזינן איניש דמשפו נכסי ומהימן ושמע דינא דאורי' ולא מקבל שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בב"ד היינו דצריך כל התנאים דהרי אע"ג שהי"ל להרר"ג כל התנאים שאמ"ר אשי אעפי"כ כיון שחסר א' מהם חייבו מוהריק"ו להאפוט' וכ"ש בנ"ד שלא נמצא א' מהם ללוקח שחייב האפוט' לשלם. והגם שהאפוט' עצמו היה נותן לו סחורותיו בהקפה עכ"ז אינו מועיל לו זה לפוטרו דדוקא בשלו הוא רשאי וכו' ע"ש. ולע"ד דזהו פשוט דצריך כל התנאים ואי"צ ראיה דאטו אם איש שי"ל קרקעות ומט' הרבה ואינו גברא מהימנא ולא שמע דינא מי הוא זה שיאמר שילוה לו ובודאי שדברי הש"ס הם בדיוק שצריך לכולהו תנאי שנאמרו שם וז"פ ומרן ז"ל בש"ע ח"מ סיר"ץ ס"ח פסק בדין הלואת מעות יתומים דצריך שי"ל אחריות נכסים וכו' וככל מ"ש בש"ס. ובנ"ד כולהו תנאי איתנהו באיש הלוה הזה כי הוא איש כשר ונאמן ויש לו הרבה נכסים קרקעות בלא ערעור חוואצי'ל וחניות שדות ובתים ושאר מט' והלוואות על הזולת ומה שהי"ל הפסד הוא בפתע פתאום מצד חובות שי"ל על השררה יר"ה כידוע לכל באי שער עירנו. ואם לחשך אדם לומר דעדיין תנאי אחד שצריך ג"כ שיתנו אותם לו בב"ד ובנ"ד נהי שחצי החוב הע"ה זהובים נעשו ע"י ב"ד וכמו שיש עדים שמעידים בזה ברם הח"ן זהובים הנשארים השייכים להקדש לא היו ע"י הרב ז"ל וכיון שחסר תנאי זה הו"ל האפוט' פושע וחייב. אף אתה אמור לו הא ל"מ דתנאי זה