שערי עזרה רלד

דהגם דקי"ל דיוכ"ל קי"ל כפו"פ אפי' כל חכמי ישר' חלוקים עליהם בדבר ממון וה"ה כדי להיפטר משבועה וכמ"ש במ"א מ"מ בנ"ד אחר דהגאונים כ"כ והרמב"ם והמשיגים לא השיגו עליו נר' דכן סברי וכו' נר' דישבע שמעון כל שראובן חושדו. ונאמר עוד דאפי' הרשב"א יודה בנ"ד וכו' עש"ב. והכנה"ג בהגב"י או"ח כתב דמרן בש"ע הביא ב' הסברות ולא הכריע אבל הרמ"ע מפאנו ז"ל בסינ"ג כתב ודברי הרמב"ם עיקר אבל הרש"ך ז"ל ח"א סיקס"ז והמשפ"ץ ח"א סיע"ג כתבו דמאחר דאיכא פלוגתא המע"ה ע"כ. ויש לעמוד ע"ד דהרי אדרבא המשפ"ץ ז"ל שם כתב דלא יוכ"ל קי"ל וכו' וחייב לישבע וכנז"ל. וה' תורת חיים ח"א ס"י הביא דברי מוהרש"ך דמצי"ל קי"ל כהרשב"א. והמט"ש בהגב"י או"ה כתב דמידי פלוגתא ל"נ כמ"ש הכנה"ג והמע"ה וציין ע"ד הת"ח ושוב כתב דהכנה"נ בתשו' ח"מ ח"ב עמד ע"ד מוהרש"ך במ"ש דמצי"ל קי"ל וצידד לומר דהרשב"א הוי יחיד ושוב כתב דכיון דהוכיח כן מדברי רש"י הו"ל תרי יעו"ש ע"כ. ולא ידעתי אמאי לא עמד ע"ד הכנה"ג וכנז"ל. עו"כ הכנה"ג שם בהגב"י או"ט בשם מוהרשד"ם ז"ל בסקי"ד דכתב דאפי' לדעת הרשב"א ז"ל היינו כשאין השליח בא להוציא אבל כאשר בא השליח להוציא מיד המשלח ישבע ע"כ. ואנכי לא ידעתי מה מחדש מוהרשד"ם ז"ל מדידיה שהרי הרשב"א עצמו בסי' תתקכ"ד כ"כ בפי' והבי"ד מרן בב"י. והכנה"ג לא הי"ל להביא זה ממוהרשד"ם כ"א מהרשב"א עצמו ומה גם שכבר הובא זה בב"י בפי' ומור"ם בהגה"ה הביאו ועיין בנה"מ במשה"א ביאורים או"ג ובמשה"כ חידושים או"ז ובסמ"ע סקי"א

ודע דאפי' לס' הרמב"ם ודעי' ז"ל ה"מ היכא דלא האמינו בתחי' בפי' אלא דנתן לו בסתמא משא"כ אם התנה עמו בתחי' להאמינו בל"ש אין חייב לישבע לא על טענת ודאי ולא על ט"ס כ"כ מוהרי"א ז"ל בסיר"ך והבי"ד הכנה"ג ח"מ ח"א סיצ"ג הגה"ט אוט"ז והבאה"ט סק"ח. וחיליה דמוהרי"א ז"ל ממ"ש במציעא מתנה שו"ח להיות פטור משבועה והשואל מלשלם ונושא שכר והשוכר משבועה ומלשלם ופסקה הרמב"ם ה' שכירות פ"ב מתנה ש"ח וכו' שכל תנאי בממון או בשבועות של ממון קיים ואי"צ קנין ולא עדים. הרי דמהני תנאה לפטור מהשבו' המחויבת לו מהתורה בממון אפי' בלא קנין כ"ש בשבועה דרבנן ובקנין וכו' וכן הדין למלוה שהתנה על הלוה שיהיה נאמן בכל עת שיאמר של"פ ה"ז נוטל בל"ש וכ"כ הרמב"ם פט"ו מהמלו"ל וכתב הה"מ לא מיבעיא במלוה בשטר דע"כ כי הימניה בל"ש הימניה דאי בשבועה לא היה צריך לנאמנותו. אלא אפי' במע"פ הדין שנוטל בל"ש וכ"כ הרמב"ן בתשו' וכנר' מדברי רבי' שאפי' במע"פ הדין כן וכן עיקר דסתם נאמנות בל"ש משמע וכן מוהר"י קארו נר"ו כתב בסיע"א בשם בעה"ת דאפי' במע"פ שהאמינו נוטל בל"ש וכולה שמעתין דפ' כ"ה במע"פ היא ולא מצריכינן ליה לאשתבועי כלל וכו' זולת חר"ס כמ"ש הפוס' דלא מהניא נאמנות לחר"ס ע"ש. ועיין עו"ל שם בסיצ"ג דגם בחר"ס כתב דדוקא בטענת שמא חשוב מחרמינן ח"ס אבל בטענת שמא גרוע כזה דאנן סהדי דכותים אנסים הם ומשקרי ודאי דלא מחרי' ח"ס ע"ש. הרי נתבאר דמאחר דמתחילה האמינו עפי"ד בל"ש אפי' דליכא קנין ולא עדים אינו חייב שבועה כ"א ח"ס דוקא

ולענין השכירות שרוצה לחזור בו ממה שהתנה עמו באומרו שהשכר מרובה. עיין בהריב"ש ז"ל סיתע"ו דכתב כל מה שאדם נודר בשכירות אפי' בע"פ ובלא שום קנין יש להשלים כל שהנשכר עשה מלאכתו ע"ש שהאריך להביא ראיות לזה שאין זה צריך קנין אלא בדברים בעלמא מתחייב במה שנדר לו. איצ"ל במה שאין בו חיוב אלא פיטור ומחי' מחיובו דאפי' לא היה משכיר יכול אדם למחול חובו בדבר לבד בל"ק כמו שהוכיחו כל המפר' ז"ל ואפי' באפי תרי לא בעי אלא כדי שלא יכפור דלא איברו סהדי אלא לשקרי ע"ש. ובודאי דכונת מ"ש הריב"ש ז"ל כל מה שאדם נודר בשכירות יש להשלים הוא אפי' שהוא מרובה מהראוי לינתן לו בשכרו חייב ליתן לו מאחר שכן נדר לו בתחי' דאי לאו הכי תיפוק לי דאפי' בלא נדר צריך ליתן לו שכרו ואפי' שעשה הפעולה מעצמו וכמ"ש מור"ם ז"ל בח"מ סי' רס"ד ס"ד בהגה"ה כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו הר"ן ז"ל פ' שני דיני גזירות. והרב"ד ז"ל בחח"מ סיל"ג הביא דברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל פ"ה סי"ב במי שהוציא הוצאות על החולה אם יש לו ליפרע מנכסי היתומים אחרי שלא ציוה החולה שיעשו אלו ההוצאות. וכתב דמה"ט לא יפסידו בשביל שלא ציוה שיעשו לו אלו ההוצאות וכו'. והאריך בביאור דבריו וגם הביא דברי מור"ם הנ"ל וכתב ומכאן נ"ל דמי שעמד ושרת את החולה בלא ציווי שחייב לשלם לו דאין לומר לשם מתנה איכיון דמסתמא אין אדם טורח לאחרים חנם ואין לחלק דההיא דכתבו הרשב"א והר"ן היינו במהנהו בנכסיו וכן האי דהרא"ש בהוצאות רפואה היינו בנכסיו אבל בטורח בגופו לא. הא ליתא דהא כתב מור"ם ז"ל כל שעושה עם חבירו פעולה וכו' ומציין בצדו הר"ן פ"ב ד"ג אלמא לא שני ליה בין בממונו לבגופו דאם איתא מאי מייתי מהר"ן דילמא ההיא דוקא בממונו א"ו ל"ש דטירחא ופעולה נמי נכסי איקרי. ואי"ל ג"כ שיהא פטור ויפסיד המשרת בשביל שלא ציוה כמ"ש הרא"ש ז"ל. גם אי"ל שבשביל שהוא חולה לשם ג"ח נתכוון כמ"ש הרב"י סיקכ"ח במפרנס יתום. ואפי' היה קרוב ששרת נר' דחייב לשלם דהכי נר' מתשו' הרא"ש הנז'. ומ"מ אם דרך קרובים לשרת לחולה חנם יראה דאיכא מההיא דהרת"ה ז"ל סישי"ז במפרנס חתנו יתר על הקצבה יעו"ש. ומבואר שם דמ"ש הרא"ש די"ל ליפרע ההוצאות וכו' היינו גם מנכסי יתו"ק. וגם מה שהביא הרב"ד דברי מור"ם ומינה למד למי ששרת את החולה שחייב לשלם לו נר' דאפי' היכא דהוצרך ליקח מנכסי יתו"ק קאמר כיעו"ש. וה' מזבח אדמה דמ"ג והכנה"ג הגה"ט אוח"י הביאו לדברי מור"ם ז"ל ועיין בס' נתה"מ במשה"א סק"ד וסק"ז ובמשה"כ שם ובמשכה"ר מער' פ' אול"ד וזכו"ל אלקלעי ז"ל בחח"מ אות שי"ן דשס"ד ע"ב וס' אזן אהרן ומזה יש ללמוד באפוטרופו' על יתו"ק שנעשה בעש"ג דמוכרח הוא לעמוד ולהתדיין עם הבע"ח בפני הערכאות ולבטל מעסקיו ולטרוח שכן הוא כפי הנימוס שלהם וא"א בלאי הכי כ"א שילך הוא בעצמו להתדיין עמהם והו"ל כאילו הצלתן מוטלת עליו דאפי' שלא נעשה תנאי בתחילה ליטול שט"ו בדבר קצוב בפני הב"ד יב"ץ עכ"ז הוא נוטל שכרו כפי הראוי ואי"צ להתנות. ועיין בהכנה"ג ח"מ סירס"ד הגה"ט א"ו דעמ"ש הטור או שהתנה כן בפני ב"ד וכו' כתב וז"ל נ"ב לא אמרי' שהי"ל להתנות בפני ב"ד אלא בדבר דלא שייך ביה איהו אבל בנד"ז שראובן שלח החרבות ליד שמעון ועשה אותו שליח הרי הצלתן מוטלת עליו ואי"צ להתנות וזה ברור הרדב"ז ח"א סיר"ד ע"כ. דמזה ג"כ יש להביא ראיה לדברינו הנ"ל וברור. ועיין בס' ראש דוד להחיד"א ז"ל בס' אחרי שתי' עפי"ד מור"ם הנ"ל מאי דקיבל דהע"ה מאביגיל המנחה שהביאה לו וכו' יעו"ש

הנלע"ד מהאמור דדברי הריב"ש ז"ל הם אפי' שנדר לתת לו יותר מהראוי בשכרו עכ"ז חייב