שערי עזרה רלה

ליתן לו הכל וכנ"ל. ועיין במוהר"י אדרבי ז"ל בסי' שצ"ו בראובן שאמר לשמעון שרוצה לקחת שכר סרסרותו ביותר ונתרצה שמעון והקדים לו מקצת השכירות ושוב אחר גמר המכר חזר בו שמעון שבמה שהקדים לו המה עולים יותר משכירותו. שהביא דברי הריב"ש הנ"ל וחייב שמעון לתת לו כל מה שנדר לו בשכר סרסרותו. גם על מה שטוען שמעון שבמה שנתן לו היה יותר ויותר משכרו ושואל ממנו המותר שנתן לו אין בטענתו ממש והביא מ"ש בהגוזל בתרא הרי שהיה בורח מבית האסורים וכו' דאמרו מ"ש רישא ומ"ש סיפא ואוקמוה בצייד השולה דגים דאמ"ל אפסדתני כוורי בזוזא וכו' באופן שיכול לומר ראובן אפסדתני ולכן חייב שמעון לתת לראובן כל הסך שנדר לו. וכ"ש שאינו יכול שמעון לתבוע ממנו שום דבר ממה שכבר נתן לראובן. וראיה לזה שכתב הרשב"א בתשו' הביאו מוהרי"ק ז"ל ח"מ סירס"ד שאפי' ברישא דברייתא דאמרי' אין לו אלא שכרו שיכול לומר משטה הייתי בך ה"ד בשלא הקדים לו אבל הקדים לו אינו יכול להוציא מידו ושכ"כ המרדכי בפ' החולץ. ואפי' במקום דליכא פסידא אם הוא רגילות לתת יותר מכדי טורחו חייב לתת מה שהתנה כמ"ש המרדכי בהגוזל בתרא שחייב לתת לשדכן כל מה שהתנה ליתן לו וכו' ע"ש. דון מינה ואוקי באתרין שחייב ליתן לו כל מה שהתנה לתת לו בשכירותו. וכ"ש הכא בנ"ד שכבר נתן לו כל מה שנדר לתת לו דלאו כ"כ לחזור בו ולהוציא ממנו ואפי' שלדעתו הוא מרובה יותר מהראוי ליתן לו הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט: סימן י"ז

שאלה ראובן ואשתו הקדישו נכסיהם הקדש גו"ש לפו"ד שלאחר פטירת שניהם יהיה כ"ן הק' לעולם ומה שיעלה ריוח מהם יתחלק להת"ח שיהיו בעת ההיא דרים בעי"ת דמשק יע"א וע"ז הדרך יהיה לדורות ומינו לרבני העיר פ' ופ' שהם יהיו אפוט' שישגיחו על ההקדש הנז' להלוותם ולקרב התועלת והריוח כאשר יראה בעיניהם. ובהיותם המקדישים בחיים הביאו ת"ח אחד לטרוח להטפל בהלוואת מעותיהם לריוח היום ולגבות מהלווים ולהביא לידם ונותנים לו שכרו. ואחר פטירת המקדישים לב"ע ראו הרבנים הנז' שטורח הוא עליהם להיותם מטפלים בההקדש הנז' לכן הניחו הת"ח הנז' שישאר במקומו בטיפול נכסי המקדישים הנז' להלוותם לריוח היום ולגבות הריוח לחלק למע' הת"ח ככל הנר' בעיניו וכן היה עושה הת"ח הנז'. ופעם אחת השתדלו הרבנים הממונים הנז' בהלואת ע"ה ליראס לסוחר אחד מיחידי ונכבדי העיר בלא שום בטחון ומשכון כלל יען שהוא אמיד טובא ויר"ש ורודף צדקות אוהב התורה ולומדיה ובטוחים בו הרבה. ונשארו הע"ה ליראס הנז' בהלואה אצלו איזה שנים וגם אחר שעלו שמים הרבנים הנז' הלוה לו הת"ח האפוט' הנז' עוד מנכסי ההקדש ח"ן ליראס ומנכסיו י"ז עד שנעשו בין הכל ק"ן ליראס וכתב עליו שטר עיס' כנהוג ונעשה זה בהשתדלות ת"ח א' יחד שנתמנה אח"כ לדיין בעיר עם אחר במקום רבנים הראשונים וכ"ז נעשה בלא שום בטחון ומשכון יען שהוא אמיד טובא וכו' כנ"ל. ונשארו הק"ן ליראס בהלואה אצלו עוד איזה שנים והוא פורע הריוח. ומתחלק להת"ח הנמצאים בעיר וכולם יש להם ידיעה בזה. והסוחר הנז' הי"ל ניירות סראג'י בהלואה אצל השררה יר"ה סך עצום מאוד ויען שלא באו לידי פרעון מטה ידו ולא נשאר בידו יכולת לפרוע ההלואות שעליו לא קרן ולא פירי כלל. וכעת התיצבו וקמו כמה מהת"ח ממקבלי פירי ההקדש הנז' לטעון על האפוט' הנז' שהוא פושע בתרתי א' שהלוה מעות ההק' בלתי בטחון ומשכון כלל. ב' שלא השתדל לטרוח לעמוד עם הלוה בדינא ודייני להציל ממנו עד שידו מגעת והניחם אצלו כ"כ שנים עד שמטה ידו לגמרי. והאפוט' משיב דבראותי שהרבנים הראשונים הם שהשתדלו בהלואת הע"ה ליראס בלא שום בטחון ומשכון יען שהוא איש אמיד וכו' גם אנכי הלויתי לו מנכסי ההק' ומנכסי עוד ע"ה ליראס ועשיתי עליו שטר עיס' בכל הק"ן ליראס ובזמן שטר השני היה עתיר בנכסין ואמיד וכו' יותר מהזמן הראשון והראיה שעל כן הלויתי לו מנכסי ג"כ. ולא עו"א שלא עשיתי זה אלא בהשתדלות ת"ח אחד שנתמנה אח"כ לדיין עם אחר במקו"ר הא' ועל ידו ובכתי' נעשה השטר של הק"ן ליראס והוא היה מביא הריוח מהלוה הנז' ומתחלק להת"ח ואנכי איני פושע בדבר כלל. וגם על טענה הב' שלא טרח להציל מקודם וכו' משיב ואומר שלא היה עולה בידי לעשות עמו שום דבר להציל ממנו לא ממון ההק' ולא ממוני וגם בדינא ודיינא יען כי הוא איש נכבד וא"ג ויקר מאוד והכל רוצים כבודו ורצונו ובפתאום מטה ידו ע"י ניירות הסראג'י ויודע כל שער עמי שאין עולה בידי ממנו מאומה. והראיה שהת"ח שטוענים עלי בזה הם יודעים בכל זה ושעל כן נתרשלו מלתובעו מקודם ולהעמידו בדין עמי והוא מטעם האמור. ע"כ הגיעו טענותיהם כי כן יש לדעת מה שורת הדין נותנת ושכמ"ה

תשו' הנה בש"ס קמא דצ"ג אמרו ההוא ארנקי דצדקה דאתא לפומבדיתא אפקדיה ר"י גבי ההוא גברא פשע ביה אתו גנבי גנבו חייביה ר"י אמ"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים אמ"ל עניי דפומ' מיקץ קייץ להו ולשמור הוא. ופירש"י ז"ל לשמור ולא לחלק כי יתן וכו' לשמור דהפקידו אצלו לשמור חייב בפשיעה ולא כשהפקידו אצלו ע"מ לאבד או ע"מ לחל"ע דלא קרינא ביה לשמור דכיון דאמ"ל חלקהו תו לאו דמפקיד נינהו ומאן קא תבע ועניים לא מצו תבעי דלכל חד וחד מצי אמ"ל לאו לדידך יהיבנא אלא לאחרים. עניי דפומ' קיין להו ממון כו"כ לשבת הו"ל ממון שי"ל תובעים וקרינא ביה לשמור ע"כ. גם בשי' מקו' הביא בשם הראב"ד והר' יהונתן והמאירי ז"ל שכן פי' מיקץ קייץ להו בכל שבת ושבת כו"כ ולא יפחות מזה השיעור ואשתכח דממון שיל"ת הוא. ועוד הביא בשם הר"מ ז"ל הפקיד אצלו חבירו מעות ש"ץ ע"מ לחלקם לעניי עולם ופשע פטור שאיל"ת וכן נמי אם אמ"ל לחלקם לעניי העיר היכא דלא קייץ להו מאי דיהבי להו. אבל אם קייץ להו לעניי העיר מאי מחלקו להו בכל יומא ויומא ואמ"ל ע"מ לחלקם לעניי העיר ופשע בשמירתם חייב דממון שיל"ת הן דכיון דקייץ להו כמאן דגבו להו דמי ע"כ. וכ"פ הטוש"ע ח"מ סיש"א מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיו"ש ופשע בהם ונגנבו פטור שנא' לשמור ולא לחל"ע וה"ה ממון שאיל"ת. וכ' הסמ"ע ז"ל פי' אעפ"י שאין לעניים דין הקדש כמ"ש הטור סו"ס צ"ה ובסי' ר"ב מ"מ פטור שנא' וכו' ר"ל דלא חייבה תו' כ"א כשבא לידו בתורת שמירה שישמרנו לזמן מה ואח"כ יחזירנו לידו משא"כ בממון זה דהנותנו בידו לשמור אינו רוצה שיחזירנו לידו אח"ז. וא"ת א"כ יהיה זה שומר של העניים שיחלק להם הממון עז"א שהוא ממון שאיל"ת וכו' ע"כ וכ"כ בפרישה. וכונתו מבוארת דאע"ג דלעניים דין הדיוט י"ל ולא אמעיטו מקרא דרעהו ולא של הקדש דדוקא הקדש לב"ה אמעיט והאידנא ליכא הקדש לב"ה וכמו שנתבאר שם בסיצ"ה ורי"ב מ"מ פטור מפשיעה מטעם אחר שנא' לשמור ולא לחל"ע וכו' והוא אזיל כפי ס' מרן וסי' ז"ל