שערי עזרה רל

ז"ל כתב דמותר לאחרים שישומו אותו גם מותר למודדו דהוי חפצי שמים ודמי למדידת אזור לרפואה ומדידת מקוה ע"ש. והש"ך והטז"ל הקשו מהא דפ"ק דשבת דהדביק פת בתנור דאאל"ח כש"ח. וראיתי להמשכה"ר מער' שי"ן אונ"א דשכ"ה שהק' על הט"ז דאשתמיטתיה דברי התוס' שבת ועירובין וגיטין דתירצו הך דהדביק פת וכו' דפושע הוא אמטו"ל אאל"ח וכו' אבל היכא דלא פשע אמרי' שפיר ניח"ל לחבר וכו' ע"ש הרואה יראה בתוס' שבת דבתחי' תירצו דמאי דאמרי' ניח"ל לחבר וכו' הוא משום כדי שלא יאכל על ידו וכן תירצו בפשיטות בתוס' עירובין וכשהוק"ל ממי שחציו עבד וכו' תי' דמצות פו"ר מצוה רבה היא וכן תי' בפסחים דפ"ח. והתוס' בשבת עוד תי' דדוקא היכא דפשע קאמר וכי אאל"ח וכו' ושוב הוק"ל מההיא שפחה וכו' ותירצו וכ"כ בתוס' עירובין ע"ש. וא"כ כפי תי' הראשו' שתי' בשבת ובעירובין אתי קושיית הש"ך והט"ז ז"ל ולא ידעתי מדוע לא הוק"ל ג"כ ע"ד הש"ך ז"ל. עו"כ שם גם לפי מה שתי' התוס' שם דשאני הך דהדביק דכבר התחיל האיסור וממילא אתי לידי גמר בכל כהאי הוא דאמרי' אאל"ת והכא בנ"ד אכתי לא מטא ליה איסור השבועה דכוליה יומא זמניה הוא למפרעיה וכיון דלא התחיל האיסור אמרי' ניח"ל לחבר ע"כ. דברי הז"ל שגבו ממני דגם מ"ש התוס' כן הוא עפ"י מונח הראשון שכתבו דהא דאמרי' ניח"ל לחבר וכו' הוא כדי שלא יאכל ע"ה איסור ע"י משא"כ בההיא דהדביק שלא נעשה ע"י אאל"ח כש"ח. ואהא סיים ריב"א דאפי' להמדביק עצמו אין לפשוט להתיר שכבר נעשה האיסור וכו' וא"כ לגבי אחר אפי' דלא התחיל האיסור עדין אאל"ח כש"ח כיון דאינו נעשה האיסור אח"כ ע"י וכמו שכן מבואר בדברי התוס' וכנ"ל. וא"כ מהו זה שכתב הז"ל דלפי תירוצם הכא בנ"ד אכתי לא מטא זמן האיסור וכיון שכן וכו' ודבריו צ"י

עוד הק' שם המשכה"ר על המשפ"ץ ז"ל סוס"ח שהק' ע"ד הרשב"א ז"ל מדאמרי' לא היה דוד ראוי וכו' אלא שאם חטא וכו'. דהרואה יר' דהך מילתא לא שייכא כלל בהך דאאל"ח וכו' דאי איתמר הכי אית' אי בעי האי גברא למיתי לידי איסור ומצי לאפוקי מהאי איסור כי עביד אידך איסוז"ט דסד"א דטפי יכיל למיעבד האי איסוז"ט כי היכי דלא ליתי אידך לידי איס"ר קמ"ל דאאל"ח וכו' אבל במילתא דדוד הע"ה מאי שיאטיה דאאל"ח שהוא חוטא האידנא ולכי עביד תשו' מקבלה מיניה כי היכי דליגמור מיניה לכל יחיד כי עבר אמימרא דרח' והדר ביה מובטח לי דמקבלין מיניה עכ"ד. ובהורמנותיה דמר אמינא דאדרבא יגדל התימה דאפי' היכא דהוא רוצה לחטוא באיסז"ט כדי להציל א"ח מלעבור על איסו"ר ס"ל להרשב"א ז"ל דאאל"ח. מכ"ש היכא דהוא חוטא עכשיו ואין בזה הצלה לחבירו שלא לעבור על איסור כ"א דנלמד מהתשו' שיעשה אח"כ ומתקבלת דליגמור מינה ליחיד דכשחוטא ושב דמתקבלת תשובתו דודאי דהדעת נותן בזה יותר דאין לו לחטוא כדי להורות לאחרים דמועילה התשו' להם ועכ"ז אמרו דחטא דהע"ה וישר' כדי להורות וכו' הרי דחטאו כדי שיזכו דורות הבאים ודברים פשוטים הם

עו"כ שם דהרשב"א ז"ל גופיה הדר ביה וס"ל כהנך שינויי שכתבו התוס' ושכן מצא לו בחי' רפ"ק דשבת שם. ומעתה מ"ש מור"ם ז"ל באו"ח סי' שכ"ח לתשו' הרשב"א הלזו אחהמ"ר אינה משנה והרשב"א גופיה בסו"ד באותה תשו' כתב עד שיעמוד ויברר הדבר וכבר בחי' נתברר לו להסכים עם דברי התוס' עכ"ד. ואנכי הפעוט לא ירדתי לכונת דבריו וקל"ט דמ"ש דהרשב"א גופיה הדר ביה וכו' ושכן מצא לו בחי' רפ"ק דשבת. עיניך תראינה מישרים בחי' שם דלא הביא כ"א תי' ר"ת ז"ל שתי' דש"ה בחבר שע"י הוא נעשה וכו' וששוב הוק"ל מההיא דמי שחציו עבד וכו' ותי' דמצות פ"ו שאני דהוייא כמצוה דרבים וכו'. ואיהו ז"ל תי' מדידיה כיון דחציו ב"ח לית ביה משום לעב"ת משום צד חירות שבו. וההיא אמתא דהוו עבדי בה איסורא משום דרבים נכשלין בה התירו לו לשחררה וכפוהו. ותי' האחר דדוקא היכא דפשע אמרי' אאל"ח לא הביאו כלל דנר' דלא ס"ל האי חילוקא כלל ואינו מסכים עם התוס' בהא אלא אפי' דליכא פשיעה אין לו לחטוא כ"א שנעשה ע"י או מצוה דרבים וכו' ודבריו שבתשו' מוסכמים עם דבריו שבחי' הנ"ל. ומה שהק' ע"ד מור"ם ז"ל באו"ח סישכ"ח שהבי"ד התשו' דהרשב"א גופיה הדר וכו' ג"ז מהתימה דהנה מרן ב"י ז"ל בסיש"ו פליג אהרשב"א ואזיל בשי' התוס' דהיכא דליכא פשיעה מותר וכ"פ בש"ע ומבואר שם בב"י דהא דהתיר לחלל שבת וסמיך ע"ס התוס' ה"ד היכא דאיכא המרה דהוייא כל ימיה בחלול שבת מוטב לחלל שבת א' כדי שתשמור שבתות הרבה והוי זה איסוז"ט ע"ש ומור"ם ז"ל מסכים בזה. וא"כ היכא דאינם רוצים לאנוס כ"א על עבירה אחת אפי' שהיא גדולה ס"ל כהרשב"א ז"ל דאין מחללין השבת דאאל"ח וכו' ולזה נתכוון מור"ם ז"ל בסיש"ו דכתב וע"ל סישכ"ח דשם כתב דמי שרוצים לאונסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו השבת כדי להצילו. הרי דגם מרן ז"ל דפליג על הרשב"א ז"ל בההיא דהמרה בהא מודה לו ומרן ומור"ם ז"ל בסברא אחת קיימי ובאו דברי מור"ם שבסי' שכ"ח נכונים בטעמם. ועיין בהמג"א ז"ל בסי' ש"ו סקכ"ט מ"ש באורך מזה. ואנכי הדל במ"א בדרוש לשה"ג הבאתי לדברי המשפ"ץ ז"ל והארכתי על דבריו ובענין זה קחנו משם

וראיתי בס' שורשי הים ח"א דמ"ב דהביא לדברי הרשב"א ז"ל דס"ל דעבד שחציו עבד וחב"ח לית ביה עשה דלעב"ת. והק' עליו מג' גטין דל"ח גבי ההיא אמתא דהוה בפומבדיתא דאמר אביי אי לאו וכו' דהקשו ואביי משום איסורא לא והא אמר"ח מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחב"ח וכפו רבה ותי' הכי השתא התם לא לעבד חזייא וכו' הכא אפשר דמיחד לה לעבדיה. והשתא לדעת הרשב"א מאי קושיא מההיא דר"ח לדאביי דאביי לא מיירי בחצ"ש וחב"ח אלא בשפחה גמורה דאית בה לעב"ת וההיא דר"ח בחצ"ש דלית בה לעב"ת. א"ו דל"ש דבכולהו אית בהו עשה היפך דברי הרשב"א ז"ל. ותי' דאפש"ל דע"כ ל"ק הרשב"א דבחציו עבד ליכא עשה דלעב"ת אלא בעבד דוקא משום דלגבי דידיה איכא מצות פ"י דהאיש מצווה על פ"ו ובחציו עבד וחב"ת דא"א לישא שפחה ולא ב"ח ומתבטל מפ"ו קאמר דלית ביה עשה דלעב"ת. אבל גבי שפחה דאתתא למ"פ על מפ"ו וליכא בה ביטול מצוה אפי' בחצ"ש וחב"ח אית בה עשה דלעב"ת ע"כ. והגם דחילוק זה לא נרמז בדברי הרשב"א בחי' שבת ד"ד שם מ"מ דבר ה' בפיהו אמת להש"ה ז"ל ומ"ש בדרך אפשר בדעת הרשב"א עיניך תראינה דהרשב"א ז"ל בעצמו חילק כן דבחי' גטין על דמ"ב דעמ"ש נגחו יום ש"ר לרבו יום ש"ע לעצמו כתב שם וז"ל לכאורה משמע דנסיב לה אליבא דמשנה ראשו' דקתני עובד א"ר יום אחד וא"ע יום אחד וכו' אלא דאיכא לאוקומה אפי' למשא"ח ובעבד של קטן דלאו בר כפייה הוא וכו' א"נ בקטנה דליכא משום ישוב העולם דלא מיפקדא אפ"ו ע"כ. וברור דתיבת בקטנה היא ט"ס וכצ"ל בשפחה. הרי דהרשב"א ז"ל בעצמו חילק כן למשא"ח בין עבד לאמה דליכא גבה משום ישוב דלמ"פ אפ"ו