שערי עזרה רכט

מה הפרש יש ביניהם דנר' דשקולים הם. גם הר' נתב"כ בח"א חח"מ סי' י"ז האריך בדברי מוהרשד"ם שבשני הסי' הנ"ל ולא העיר מזה. ובהכרח הוא שנאמר דתיבת וקנינא י"ל ולפרש דמהדר אסיפו"ד ואינו מהדוחק. משא"כ מ"ש הריני מחייב עצמי וכו' הוא מהדוחק הרבה לומר דמהדר אסיפו"ד הקודם כ"א דמשמעותו הוא דעכשיו הוא מתחייב ולכן קיים השטר ההוא. גם בס' נאמן שמואל סוק"י האריך בדברי מוהרשד"ם ע"ש

וראיתי בהדב"מ ז"ל שם דעל מה שהביא מוהרשד"ם בסיכ"ט סיעתא מדברי הג"א כתב ע"ז ואף שכבר חלקו על הג"א בזה מרן בס' בד"ה יעו"ש ובש"ך רסיט"ל מ"מ הרי מוהרשד"ם הביא ראיה מדבריו ואחריו נמשכו שאר האח' שרמז הכנה"ג וגם הסמ"ע רסיט"ל הבי"ד בסתם יעו"ש נמצא דמידי ס' ל"נ וכו' ע"כ. וקשה דהסמ"ע רסיט"ל אחר שהביא דברי ההג"א סיים וע"ל ר"ס מ'. ובודאי דכונתו בזה הוא לומר שי"ח עליו וס"ל דמהני גם בלשון זה מודה שאני חייב לך וכו' שכן ס"ל למרן ומור"ם ז"ל. ועיין ג"כ בסמ"ע ר"ס מ' במה שתמה על מרן ומורם דכתבו זה הדין האומר לעדים הוו ע"ע שאני חייב לפ' מנה דמהני בלי חולק מאחר דרבים חולקים בזה וסיים וכתב וע"ל רסט"ל מ"ש בסמ"ע בשם הג"א ע"ש. דנר' מזה דמ"ש הסמ"ע רסיט"ל וע"ל רס"מ היינו לומר דאיכא דפליגי עליו וציין על רס"מ ולא הביא דבריו בסתם כמ"ש הדב"מ ז"ל. ומהתימה שהבאמ"ח מוצירי ז"ל בח"ב ח"מ סי"א דכ"ג הביא דברי הדב"מ הנ"ל והק' עליו קושיות אחרות ואת זה לא העיר עליו ע"ש. גם הכנה"ג בסיט"ל הגב"י א"י כתב ואין מקנה לו שום דבר וכו' נ"ב וכ"כ בסמ"ע ואין דבריו נר' לי וכו' בד"ה ועיין בב"ח ע"כ. מ"ש וכ"כ בסמ"ע לע"ד אינם מובנים דאם כונתו היא לומר שכן ס"ל להסמ"ע כהג"א זה א"א וכנ"ל. ואם כונתו לומר דהסמ"ע ג"כ הבי"ד ההג"א אין דרכו זה בשאר מקומות לכתוב כן. והנה הגם שהבאמ"ח ז"ל דחה לדברי מוהרשד"ם מ"מ מידי פלוגתא ל"נ ויכול המוחזק לומר קי"ל כמ"ש המשפ"ץ ז"ל שציין עליו שם הבאמ"ח בסוף התשו' יעו"ש וכמ"ש הדב"מ ז"ל שם. וה"ד למקומות התופסים דגל קי"ל משא"כ למקומות דגררי בתר מרן ז"ל כמ"ש הבאמ"ח ז"ל גופיה שם ועיין באור"מ סיט"ל הגה"ט א"ו. ואחז"ר ראיתי במוהרשד"ם חיו"ד סיקפ"א דכתב שם אם כותב הרי אני חייב וכו' מהני ע"ש. ובזה יצאנו מידי ערעור מתשו' דסיכ"ט לתשו' שאחריה הנז"ל כיעו"ש. ועיין במשכה"ר מע' ה' אוי"ב דפ"ג דהביא לדברי מוהרשד"ם דסיכ"ט ובא לציו'ן דברי האח' ז"ל מ"ש בזה. ועיין בס' חוט המשולש סי"כ שם בספק הראשון מ"ש ע"ד מוהרשד"ם דסיכ"ט ותשו' אחרת. עוד היום ראיתי בס' מקור ישראל למוהר"י בורלא ז"ל בחאה"ע סיל"ו דהאריך בדברי מוהרשד"ם הנ"ל יעוש"ב

ובדרך אגב אדברה נא במש"ר בבאר המים בסיצ"א דהביא שם סוגייא דפ' הנושא פלוגתא דר"י ור"ל באומר חייב אני לך מנה וכו' וכתב ועם שרש"י ותוס' פי' בהודאה הבא מחמת הלואה ל"ד דאורחא דמילתא נקטו ומשום רבותא דהא ממאי דשקיל וטרי תלמודא עלה בהך פלוגתא דר"י ור"ל וכו' מוכחא מילתא דל"ש ואף בהודאה שלא היה חייב הודאתו מחייבתו משום הודאת בע"ד וכו' וכן חזר ושנה כן ע"ש. ויש לי לעמוד ע"ד ממ"ש הטור ומרן ב"י ז"ל סי"מ דנר' מדבריהם שם דלרש"י ז"ל ס"ל דדוקא בהודאה הבאה מחמת הלואה של לשעבר אזי מהני משא"כ בהודאה שהיא להבא דהיינו הודאה בדבר שלא היה חייב אין הודאתו מחייבתו ועיין במט"ש שם בהגה"ט או"א שכן הביא ופי' שם בפי' דברי רש"י ז"ל. גם בס' זרע אברהם חח"מ סי"ו דע"ח כתב דמדברי מרן ב"י משמע דס"ל דלשי' רש"י ז"ל לא מהני בבא להתחייב בשום אופן ואפי' בשטר גמור וכן הבין דבריו מוהרש"י וכן תפס במושלם הג"ת דש"ן וגם מוהר"מ מלמד בשניות בכמה תשו' ושגם סברת ריא"ז ז"ל היא בפשיטות כן יעוש"ב. מעתה ק' עליו דתופס בפשיטות דרש"י ז"ל ס"ל דאף בהודאה שלא היה חייב הודאתו מחייבתו וכו' ולא זכר דברי כל הרבנים הנ"ל שפי' בהיפך בס' רש"י ומה גם ס' ריא"ז ז"ל שהיא יותר פשוטה מדברי רש"י שס"ל דלא מהני. גם מ"ש עו"ש בדפ"א דהיכא דכותבין השטר מפו' בלשון הודאה דהיינו מודה אני פב"פ הודאה גו"ש שנתתי וכו' בהא מודה הרי"ף להראב"ד ז"ל דאלימא מילתא דהודאה וכו' ע"ש. הן אמת דרבים הם שכתבו חילוק זה כמ"ש ה' יעקב ישראל ז"ל הוב"ד בס' חוקי חיים סימ"א דפ"ה וזיכה למקבל מתנה מטע"ז וגם האג"ן ז"ל כתב ע"ז בד"צ וז"ל והנה לכאורה היה נר' דצדקו דבריו בזה דחזינא לכמה מרבוותא דקיימי בהכי ה"ה בס' מטה יוסף ח"א סי"ה ומ"ג סינ"ו ומוהרש"ח סיל"ד והביא תשובה הרשב"א שהביא הב"י בסיס"ו שהמודה שהקנה לחבירו כו"כ הקנאה כתקנה משמע וכ"כ בתו"ח למוהרח"ש סי"ט יעו"ש הרי כל הני רבוותא דסברי מימר הכי דכל שכתוב בלשון הודאה הגם דכתיב ביה נתתי הוי הודאה גם לדעת הרי"ף ז"ל וא"כ היה נר' לומר דזכו בעלי המתנות יכו' האמנם אחר ההתבוננות נר' דלא זכו מקבלי המתנות מטע"ז וכו' עש"ב דביטל המתנה מכח דברי מוהרשד"ם דסיכ"ט. ברם עיין בס' דברי מרדכי קריספין ז"ל חח"מ סי"ד דנ"א שהק' ע"ד הז"א ז"ל בחילוק זה ודחה אותו וס"ל דלדעת הרי"ף וסי' גם שהוא בלשון הודאה שאומר מודה אני וכו' הקנאה הוי ול"מ ונסתייע מדברי מוהר"מ מלמד שהוב"ד בס' ז"א ד"פ דשקיל וטרי בדברי מוהרח"י עש"ב. וא"כ מעתה אף שהוא בל' הודאה היורשים יש להם אשלי רברבי ליסמך עליהם דהמתנה היא בטילה לדעתם הראשון אדם הוא מרן מלכא ז"ל לדעת הז"א ז"ל שכתב דלדעת מב"י ז"ל בדעת הרי"ף דס"ל דההודאה ל"מ כמ"ש בד"ס ע"ד וגם ה' דברי מרדכי סל"ה ומצא אילן גדול וסמך ראשו עליו ה"ה מוהר"מ מלמד ז"ל סינ"א ומה שישב מוהרח"י ז"ל לדברי מוהרמ"מ כבר ה' דברי מרדכי שם דחה אותם בשתי ידים עש"ב. ועם כמוהר"י ישראל ז"ל שהוב"ד בחוקי חיים שם בדפ"ו כתב דמוהרמ"ח ז"ל השיב ע"ד מוהרמא"י ז"ל דחלילה למרן ז"ל ליחס ס"ז להרי"ף דהודאה ל"מ נגד תלמוד ערוך והסכים ע"ד המ"ר בח"א סי"ב וגם מוהרמא"י ז"ל נר' דהדר ביה ממאי דלא השיב ע"ד מוהרמ"ח ז"ל ע"ש וגם האג"ן ז"ל שר המסכי"ם בזה ופסל את המתנה מכח דברי מוהרשד"ם ז"ל דוקא וכנז"ל. מ"מ עדיין הלב מהסס להוציא ממון מחזקתו דעוד היום המוחזק יוכ"ל קי"ל כמוהרא"י שכתב דדעת מרן בדעת הרי"ף ז"ל דההודאה לא מהנייא ולא חזר בו מוהרא"י כלל מאחר דלא מצינו דחזר בו בפי' ונוכל לומר דעדיין בסברתו עומד וקי"ל כוותיה במ"ש בדעה מרן אליביה דהרי"ף וגם כמ"ש ה' דברי מרדכי ז"ל וכנז"ל: סימן ט"ו

בטוש"ע סי' ע"ג ס"ז הנשבע לפרוע לחבירו ביום פ' ואירע אותו יום בשבת חייב לפורעו קודם אותו יום ואם לא פרעו קודם צריך ליתן באותו יום משכון וישומו אותו ויתננו לו בתורת פרעון והסמ"ע