שערי עזרה רכח

הקודמת דבא לחייב עצמו בדבר שאינו חייב ולשון השטר גריע דיש לפרשו שהוא סיפו"ד ממה שעבר לכן פסק דיד בעה"ש עה"ת. ואחר כותבי תי' זה ראיתי שיש לעמוד בזה מדברי ה' מגן גבורים סיכ"ד וכ"ה דשם בנדונו הוא שהחיוב על דמי סחורות ואינו חיוב חדש שמחייב עצמו בדבר שאינו חייב ועכ"ז שם בסיכ"ד כמוהריש"א ז"ל בטל השטר מכח שהלשון מורה שהוא הודאה ע"מ שעבר והוי סיפו"ד וגם דכתיב וקנינא וכו' נגרר אחר ההודאה וכמ"ש מוהרשד"ם וסמך ראשו ע"ד ההג"א בפז"ב דכתבו דאם אמר בסתמא הנני מודה לך בקנין בפ"ע שאני חייב לך ק"ד בעלמא הוא. והמ"ג ז"ל שם בסיכ"ה קיים השטר ודחה ס' מוהרשד"ם דס' ההג"א וריב"ן וכו' היא ס' יחידאה. ועוד דכיון שכתוב בשטר שיהיו נפרעים לזמן פ' ובסוף כתוב וקנינא וכו' הנה נטלו קנין על ההודאה שיפרעו לזמן פ' וגם ההג"א מודה בזה דלא הוי ק"ד ע"ש. ואם איתא לתירוצנו בחילוק הנ"ל מה הראיה שמביא כמוהריש"א ז"ל לבטל השטר ממוהרשד"ם דסיכ"ט דשנא ושנא הוא דנדון מוהרשד"ם התם מחייב עצמו בדבר שאינו חייב וכיון דהלשון גריע דהוא לשון עבר לכן אין לו לקנין ע"מ לחול לכן בטל השטר הגם דכתיב וקנינא וכו'. משא"כ בנדונו דהחיוב הוא בא על דמי סחורה א"כ גם דהוי לשון עבר מהני כיון דהוא מודה שהוא חייב לו עדיין א"ו דס"ל דל"ש דכל דהוי לשון עבר אינו מועיל. וגם המ"ג ז"ל שחלק עליו לא מטע"ז חלק אלא מטע"א דמשמע דגם הוא סל"ה בדעת מוהרשד"ם דל"ש. מעתה לפי"ז התי' הנ"ל חלף הלך לו וחזרה הקו' לדוכתה. ולפי"ד המ"ג ז"ל בסיכ"ה יש לתרץ לדברי מוהרשד"ם מסיכ"ט לסי"ל דבסי"ל מכיון ששם כתוב זמן קביעות לפרעון. (וגם הם דמי סחורה וזה לצאת י"ח דברי מוהרש"ג ז"ל בס' מ"י סי"ט ע"ש.) לזה קיים השטר הז"ל. אבל בסיכ"ט דליכא זמן קביעות פרעון דמה שכתוב חיוב האלף כבר שדי בה נרגא הז"ל ממ"ש ואז וכו' לזה בטל השטר ההוא. ברם לא ידענא מה יענו שפתי מוהריש"א ז"ל בישוב השתי תשו' הנ"ל מאחר דהוא לא חילק בהכי. ויש ראיה לחילוק זה מדברי המשפ"ץ ז"ל ח"ב סיל"ו דהק' על ס' הריב"ן וכתב ואיני מבין דב"ז בדברי הריב"ן ומ"ג דלא יועיל אף אם יטעון שפרע ואם בעבור שלא קבע זמן לפרעון אולי יהיה הדין כי יפרע אחר ל"י כמו שהוא הדין בהלואה סתם וכו' ע"ש. נר' מדבריו דאם קבע זמן לפרעון גם הריב"ן ס"ל דחייב גם שהוא לשון עבר מכח קביעות הזמן לפרעון. ודוקא הוא ז"ל מקשה על הריב"ן דאף שלא קב"ז לפרעון למה לא יתחייב כסתם הלואה וכו' ודאי דהחילוק זה הוא מוכרח ויצא להם מכח דברי ההגהות שכתבו דאינו מתחייב כ"א כשקנו מידו לתת חובו לזמן פ'

וראיתי לה' באמ"ח מוצירי ז"ל בח"ב חח"מ סי"א דתמה ע"ד מוהרשד"ם דסיכ"ט דאיך הפה יכולה לדבר דהאי לישנא לשעבר משמע דהרי בחיוב הפרנסה כתוב איך לכבוד בתו מתחייב מהיום ולשון זה פועל בינוני ופי' מהיום מתחייב וז"פ ואי"כ ספק כלל. וא"כ דל מהכא דהוי מגו"ש חיוב הפרנסה מעתה גם חיוב האלף לבנים אעפ"י שכתוב נתחייב מה בכך הרי דתחילת השטר כתוב בל' שמתחייב עתה וכו' והכל היה במעכשיו וכו' ומה שפקפק על מה שהקדים זמן הנישואין וכו' אח"כ נסתייע הרב מתשו' הרשב"א וכו' לא ידעתי שכו'ל דברי הז"ל ועירוב פרשיות שנו כאן דהתחיל בהודה ודילג חיוב הפרנסה שכתוב מתחייב שהוא פז"ב לא עבר ופי' שעתה מתחייב ונקט חיוב המתנה שכתוב בה נתחייב ופי' שגם בפניהם נתחייב חיוב זה ועבד ק"ו וכ"ש מנדון הרשב"א לנ"ד וק"ו פריכא הוא זה ואיך הנדון דומה לראיה ע"כ. ודבריו אחהמ"ר הם מן המתמיהין דדבריו ותמיהותיו הם כפי מ"ש בשאלה בזה"ל מתחייב מהיום וכו' ואז בזמן הנישואין נתחייב לתת וכו'. ועיין שם דהוא ט"ס הניכר מ"ש בשאלה כן מתחייב מהיום: וכו' וצ"ל נתחייב מהיום וכו' וע"ז באה תשו' מוהרשד"ם כראוי. וזה מדוקדק בדבריו שכתב דאם עתה היה מתחייב כך הי"ל לכתוב בפ"ע בא פ' ואמ"ל אתם הוו עע"ג שאני מתחייב וכו'. גם בסוף כשהביא ראיה מדברי הרשב"א כתב והשתא התם וכו' בנ"ד שכתוב בא פ' והודה שנתחייב וכו' עאכ"ו שהוא סיפו"ד ממה שעבר וכו'. ודבריו הם ברורים דאילו היה כתוב בשטר בל' הזה מתחייב מהיום וכו' בודאי שהז"ל מודה שפיר שמהיום מתחייב והוא פועל בנוני כמ"ש הבאמ"ח ז"ל אכן דברי מוהרשד"ם הוא עפ"י המונח שכתוב בשטר נתחייב מהיום וכו' ועז"כ דהשטר חספא דסיפו"ד ממה שעבר וע"ז הוא שבאה ראיתו ועשה ק"ו מדברי הרשב"א וליכא עירוב פרשיות כלל. גם מ"ש שם בעמד ד"ה עו"כ וכו' כבר כתבנו דלשון מתחייב וכו' ע"ש כבר נתבאר בדברינו הנ"ל ואי"צ לכפול הדברים. ואנכי בעוניי כשהעתקתי דברי מוהרשד"ם כתבתי הדברים שבשאלה בזה"ל נתחייב מהיום וכו' שכן שפטתי בדעתי שהוא ט"ס מכח דבריו שבתשו' וכאשר דמיתי כן היה שאח"ז נזדמן לידי ס' משפ"ש ושם בסיל"ה שהובאה השאלה ההיא ממש ראיתי שכ"כ בפ"ע וכו' נתחייב מהיום וכו' ע"ש. הרי שט"ס נפל בשאלה שבמוהרשד"ם ותול"מ. גם אחכ"ר במשפ"ץ ח"ב סיל"ו שהעתיק דברי מוהרשד"ם נתחייב מהיום דפשיט"ל להז"ל דט"ס הם. ומהתימה מהבאמ"ח שראה דברי המשפ"ץ כמ"ש בסוף תשו' ולא העיר מזה לחזור ע"ד הראשונים. והגם דבסי"ל העתיקם בלשון מתחייב מ"מ בסיל"ו דשם שקיל וטרי והאריך בדבריו והיא העיקר העתיקם בל' נתחייב וכו' כיעו"ש. ועיין בס' באר המים סיצ"א דהובא שם תשו' מהר"מ גאטיניו ז"ל דנסתייע לנדונו מדברי מוהרשד"ם הנ"ל ומה שהשיב עליו ה' המחבר ז"ל ועיין בהשמטות מה שציין בנו ע"ז. גם בס' חו"ח לאג"ן הסהר ז"ל בסי"ד דכ"ה כתב דיש בשטר ריעותא דהוא בל' עבר ואינו אלא סיפו"ד ושטרא חספא בעלמא ואין בו מועיל והביא ראיה מדברי מוהרשד"ם הנ"ל ע"ש. ועיין בס' באמ"ח מוצירי ח"ב חאה"ע סי' יו"ד בתשו' ן' הר' המחבר בתחי' התשו' דשקיל וטרי בטענת היורש דכתוב בשטר המתנה נתחייבה לתת וכו' ואינו כתוב חייבת וכו' ע"ש מ"ש ע"ז. וכעת נר' דדברי מוהרשד"ם דס"ל דמכיון שכתוב נתחייב וכו' הוא סיפו"ד והגם שכתוב תיבת מהיום היא נגררת אחר תחילת הדברים וכו'. א"כ הדעת נותנת לפי"ד דגם בשטר ההוא של ן' הרב באמ"ח אין בו מועיל מאחר שכ"כ נתחייבה בחגומ"כ וכו'. ואנכי חסר דעה מדוע לא עמד שם ע"ז מכח דברי מוהרשד"ם הנ"ל

עוד יש לעמוד בדברי מוהרשד"ם דסיכ"ט ממ"ש בסינ"מ וז"ל ואפשר הי"ל ששט"ז היה בטל מחמת דבריו הראשו' שכתוב הוו עע"ג איך נתחייבתי שלשון זה מורה שלא נתחייב עתה וכו' אלא לשעבר נתחייב וכו' אבל לא ראיתי להאריך בזה כיון שחזר לבסוף ואמר הריני מחייב וכו' ע"ש. דבסיכ"ט כת' גם שכתוב בסוף וקנינא וכו' דמשמע דעכשיו נטל עכ"ז כיון דמעיקרא הוי סיפו"ד גם וקנינא מהדר אסיפו"ד לא אחיוב ויד בעה"ש עה"ת ע"ש. א"כ גם כאן בסמ"ה כיון דבתחילת השטר מורה שהוא מודה שכבר לשעבר נתחייב גם שכתוב אח"כ הריני מחייב עצמי וכו' נאמר דמהדר אסיפו"ד שעבר ושטר כטל כמ"ש בסוכ"ט ובסי' דב"מ ח"ב סיפ"א דצ"ג אחר שהביא דבריו שבסיכ"ט ציין וכתב שכ"כ בסינ"ה. ולא העיר מזה וכמה לא ידענא