שערי עזרה רכז

דאסיק להלכה ולמעשה לזכות היתומים כתב וז"ל ואולם כל כי הא צריך לאודועי דאם יראה בעיני הגבירים וכו' לבוא בפשר דבר וכו' ועם שאין הדין כן הוראת שעה היא והזמן בוגד מחייב כך ובאמת אמרו עביד איניש דזבין דיניה וכו' וזה כח ב"ד יפה לגזור בקיומו של דבר וכו' שכך יפה לנו וכו' יעש"ב

והדברים ק"ו אם אמרה הז"ל להוציא מן היתומים אפי' שזכו בדין ותנאי הטיל שתהא הפשרה בהטייה לטובה לצד היתום. אבל כשאני לעצמי אמינא שיהיו נוטים בהטייה לטובה לצד בעה"מ הא ודאי במכ"ש אמרינן דראוי לפשר ביניהם כדי לצאת ידי ספק שכבר נכנסו פארו"מ לבית הספק הא ודאי לא על מגן באו לידי מידה זאת. ואם בשביל להשקיט מריב לשונות פסק התה"ד בפו"כ סיקס"ב והרשד"ם בח"מ סיש"ל דיפה כח האפוט' לעשות פשרה ובפי' כתב מוהרשד"ם ז"ל דאינן צריכים האפוט' לימלך בב"ד ע"ש. את זה נלע"ד המעט הוא לתת גמ"ט בענין ולפשר ביניהם (יט) פשרה קרובה להטיה לצד הבעה"מ וצויי"מ וימ"ן לעובדו באמת ובתמים לעשות הטוב והישר: הצעיר יש"א ברכה ס"ט **(שכ"כ בח"א סיט"ל וצריך הייתי לעמוד היטב בישוב זה אם יוכשר וכעת אין לי פנאי

(טז) נ"ב הרואה יראה נדון המשכה"ר ז"ל שכבר מת השות' והעלה דטעני' ליורשים יע"ש

עט"י המדברה דהמשכה"ר ז"ל הוא אזיל בסברתו דגם הטענה בעד היתומים היא טענת בריא וכו' ואינו כפי החילוק דיש הפרש בין אם אביהם חי וטוען לאם טוענין בעד היתומים דחשיב טענת ס' ואין ס' מוציא מידי ודאי וכנז"ל. וגם לא דבר הז"ל בדאיכא נאמנות מפורש בשטר השות' כנ"ד

(יז) נ"ב גם ה' זה כת"י שבסו"ס י"ב הם פשוטים דר"ל דבשטר שות' אפי' דכתיב ביה כ"ז ששז"ק וכו' אפי"ה לא מעלה ולא מוריד כלל דכיון דטעין חלקנו השות' א"כ עקריה לשטרא דשות' לגמרי איהו וכל תנאי דאית ביה וק"ל ע"כ

עט"י המדברה לא ירדתי לעומק כונת תירוצו במה שהק' עליו מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר וכו' דמהו זה שתי' דמ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק היינו על התנאים והחיובים ולא על טענת חלקנו. דקשה מאחר דכבר אסיק דאפי' בתוה"ז מצ"ל חלקנו מכ"ש לאח"ז דמצ"ל חלקנו. ואנכי הדל נ"ל לפרש כונת ודברי הר' זה כתב ידי במ"ש ולא על טענת חלקנו היינו לומר דטענה זו אפי' בתוה"ז יוכל לטעון זה מכ"ש דיוכל לטעון טענה זו לאחה"ז וא"כ בודאי דמ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק אינו על טענה זו דחלקנו אלא על התנאים והחיובים וא"כ לא חיישינן שיגבה פ"ב זה נ"ל כעת שאין ספר זה כת"י מצוי תח"י

(יח) נ"ב ולדידי אדרבא מצוה על הדיינים לטעון בעד היתומים וכדחזינן להמשכה"ר ז"ל דכתב כן להדיא דטעני' ליתמי שמא החזיר אביהם וגם מההיא דשט"כ היוצא על היתו' ופסקוה כל הפוס' ז"ל מוכח להדייא כן דטעני' ליתמי שמא החזיר אביהם ושטר שות' גריע וריע משט"כ כיון דקי"ל בשות' דאפי' תו"ז השות' מצ"ל החזרתי משא"כ בשט"כ א"כ הה"נ בדאיכא נאמנות אפי' מפורש על הפרעון אינו אלא בתו"ז וכנז"ל והדברים פשוטים ע"כ

עט"י המדברה הן אמת דמצוה על הדיינים לטעון בעד היתומים ה"ד היכא דאיכא צד זכות להם משא"כ היכא דליכא צד זכות להם וכגוונא דנ"ד דטענת החזרתי ל"מ למיטען בעדם מאחר דאיכא נאמנות מפו' וכבר פ' מרן ז"ל בשט"ע דבדאי' נאמנות אף בחלק הפקדון ל"מ טעין החזרתי ואנן בתריה גררינן וכבר נתבאר דשטר השות' דאית ביה נאמנות שוי ממש לשט"ע דאית ביה נאמנית וכנ"ל א"כ היאך נטעון להם טע' שאינה עולה לפו"ד ולהכניסם בסוג גזל ח"ו (שיתקיים בהם יתמי דאכלי וכו' א"כ יש לנו להשתדל להצילם ממכשול עון וזהו הטוב והישר בעיני אלק'ים ואדם

(יט) כ"ז ניסא אי הוו נ"ד ביתומים גדולים אזי ודאי ראוי לפשר ביניהם. ברם אנן עסקינן בנ"ד ביתו"ק דלא מהני אפי' נאמנות מפו' עליו ועב"כ ואפי' כל תנאי שבעולם כידוע. א"כ היכי מצינן לפשר כעת ביניהם לחוב ליתו"ק א"כ מוכרח השותף החי להמתין עד אשר יגדלו היתו"ק ואזי תהיה הפשרה ביניהם בעז"ה ובישועתו ככל אשר הורה זקן הרב המופלא ראב"ד מקודש יש"א ברכה נר"ו ודברו אחור לא ישוב כלל וד"ב ע"כ

עט"י המדברה דברי התה"ד בפו"כ הנז' הם על יתו"ק כמו שכן מבואר בפי' שם בסיקס"ג שלא יוכלו היתו' לחלוק ולמחות לכשיגדלו ע"ש. וגם דברי מוהרשד"ם הם על יתו"ק והביא ראיה מהתה"ד ומקובץ תשובות שמסכים עם התה"ד דהאפוט' יכול לפשר וכו' ובתוך התשו' כתוב בפי' דנדונו ביתומה קטנה ע"ש. ותיבת אפוט' מורה ע"ז דאפוט' לדיקנני לא מוקמינן. וגם דברי ה' משאת משה בשניות סי' ו' הם בשות' וביתו"ק ואחר שזיכה להיתום כתב לבוא בפשר דבר ונסמך ע"ד התה"ד ומוהרשד"ם ז"ל ע"ש

ועיין במ"ש אנכי הדל לעיל בתשו' הקודמת ביתו"ק אם יש ריוח להם בהנחה מהחוב אי נזקקין לנכסיהם דהפוס' אח' ז"ל הסכימו כולם בזה דנזקקין עש"ב. וא"כ תו אין מקום למ"ש ה"ה כמוהרי"א יצ"ו וכל זה שכתב הה"ג כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו לפשר ביניהם ובהטייה לטובה לצד בעה"מ הוא משום דסבר שאנחנו שנינו יחד נכנסנו לבית הספק ובודאי שלא על מגן וכו' אבל האמת שאנכי הפעוט דעתי הוא שראובן בעה"מ זכאי בדינו מהטעמים שכתבתי בתשובתי והארכתי בזה כיד ה' הטובה עלי וליכא ספק כלל ותול"מ. לשוני ע"ט ס"ט: סימן י"ד

עיין במוהרשד"ם ז"ל חח"מ סיכ"ט בשטר שכתוב בו בפ"ע בא פ' והודה וכו' איך לכבוד בתו נתחייב מהיום וכו' ונתחייב בזמן נישואי בנה לתת לו במתנה גו"ש אלף לבנים וכו' ויהיו מעכשיו נתונים לו במתנה גו"ש וכו' וקנינא אג"ס קגו"ש מעכשיו וכו' דכתב לשון שט"ז גריע טובא שאינו אלא סיפור דברים ממה שעבר ויד בעה"ש עה"ת ול"ק ע"ש. ואנכי הדל הוק"ל מתשו' שאחריה בשטר שכתוב בו מודה אני פ' איך אני חייב לתת ולפרוע לפ' ס"פ והם דמי סחורה פ' וכו' דמסיק שם שהוא שטר כשר ע"ש דלמה לא אמרי' בזה שהוא סיפור דברים. ובאותו רגע אמרתי דזה ואינו מהתימה דמאחר שהיא הודאה שחייב הוא לו מדמי סחורה שלקח ממנו קודם לכן הוא חייב גם שהלשון של שטר הוא ממה שעבר כיון שמודה הוא עכשיו בפ"ע השלא פרע ועדיין הוא חייב לו לכן פסק הז"ל שחייב משא"כ בתשו')**