שערי עזרה רכה

וכבר הרגיש עליו החק"ל ז"ל שם יע"ש

סוף דבר לא מצאתי שום מענה לצדד בעד היתומים לטעון בעד היתומים פרעתי או החזרתי או חלקת השות' כנגד הנאמנות הכתוב בשטר דנ"ד. ומ"ש רו"מ מדברי המשכה"ר וה' זה כת"י לדעתי ליכא שום סיעתא לנ"ד דלא איירי הרבנים הנז' אלא כשהוא בחיים וטוען חלקנו

(טז) ולא לגבי יתומים וגם לא דברו בדאיכא נאמנות בשטר השות' כי הך דנ"ד. אלא שראיתי בס' זה כת"י דכתב בסוסי"ב וז"ל ואם יש לבע"ד לחלוק ולומר דהרי כתוב בשטר דנ"ד דכל זמן ששט"ז קיים חייבים בכל הנז' וכיון שכן אם נכתוב לו שטר אחר ויגבה בו ושוב יוציא השטר הא' ויתבע ממנו הריוח וכל תנאי השטר מכח האי תנאה דכתיב בשטר. גם אתה אמור לו דהאי דמחייבים אותו מכח האי תנאה דשטרא ה"ד אם השותף מודה דעדין קרן השות' קיים ורוצה לשנות איזה תנאים או חיוב מחיובי השטר משום דנגמר זמן השות' בזה מחייבים אותו בכל חיובי ותנאי השטר מכח מ"ש וכל זמן ששט"ז קיים. אכן אם טען השות' דחלקנו השות' וכו' לא מחייבי' ליה מכח האי תנאה וז"פ עכ"ל

(יז) ולפקע"ד לא זכיתי להבין אמרי בינה מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר דאי מעיקרא סבר דכיון דכתוב בשטר השות' שיתנהג זמן השות' שנה אחת וכ"ז ששטז"ק וסבר למימר דאם יכתבו לו שטר אחר ויגבה בו ושוב יוציא השטר הא' ויגבה פ"ב מכח מ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק והרי הוא קיים. אם זו היא כונתו מאי תירץ דמ"ש בשטר וכ"ז ששטז"ק היינו על התנאים והחיובים ולא על טענת חלקנו. והדבר ק' אם בתוך השנה של זמן הוה ס"ל דל"מ טעין חלקנו הוה ס"ד לומר דגם לאח"ז השות' לא היה יכול לומר חלקנו מכח שכתוב וכ"ז ששטז"ק. אבל מאחר דכבר אסיק לעיל דגם תו"ז השות' מצי טעין חלקנו א"כ כ"ש לאח"ז השות' דמצי טעין הכי ומאי קאמר מר. ואם כונתו לומר דכיון דכתיב בשטר השות' וכ"ז ששטז"ק דהכונה דכל זמן שהשטר קיים לא יוכלו שום אחד להכחיש בשות' וע"ז חשש שמא יגבה פ"ב וכו'. א"כ מאי תי' שנ"ה ופיר"ש דמ"ש בשטר השות' וכ"ז ששטז"ק הוא על התנאים ולא על עיקר השות'. והדבר ק' מהיכא פשיט"ל אימא דזו היתה כונתם שהתנו בפי' שימשך השות' זמן מה וכ"ז ששטז"ק יהיה נמשך השות' ולא יוכ"ל שום אחד מהם חלקנו כ"ז ששטר השות' קיים וכמ"ש ה' יכין ובועז בסי' י"ג שאם התנו כן בפי' התנאי קיים ולא יוכלו לבטל השות' עד שיקרעו השטר. וממילא דלא יוכל לטעון חלקנו. מינה לנ"ד שכתוב בפי' ובכלות זמן הנז' כן תמשך השות' הנז' משנה לשנה עפ"י כל הנז' כ"ז ששטז"ק מוכח שהתנו בפי' שתמשך השות' לכ"ז ששטז"ק עד שיקרענו הא לא"ה השות' קיימת

ומה שנסתפקו רו"מ כת"ר כיון שהאחד מתעסק לבדו הו"ל כעסק לדעת הרמב"ם ז"ל וכו' לא ידעתי מאי מספ"ל לרבנן כיון דנד"ד כבר פסק לו שכ"ט עשרה גרוש ובכה"ג הדבר מבואר ליכא שום חשש כמ"ש ה' שבט בנימין בסימ"ט והכ"ע בסיל"א האריך בזה **(מפורש על הפרעון כיון דכל עיקר טעמו הוא, מכח דברי מוהרמ"א ז"ל ודברי מוהרמ"א הם בדליכא נאמנות מפורש. משא"כ היכא דאיכא נאמנות אזי מהני ומהני וכמ"ש בסיע"ד דבהכי איירי כיעו"ש. גם דברי ה' בע"ח ז"ל הרואה יראה שם דנדונו שם הוא בשות' וע"ז האריך שם וכתב החילוק הנ"ל ודון מינה ואו"ב ופשוט. ועינא דשפיר חזי דכ"ש הוא לנ"ד דאפי' שם בנדונו דהוא שות' בכ"י עכ"ז מאריך בענין הנאמנות וכתב דבנאמנות מפורש כ"ע מודים דל"מ טעין פרעתי מכ"ש בשטר גמור בנאמנות כנ"ד

(יא) נ"ב אחהמ"ר זה אינו דבודאי ה' יד"ד ז"ל מיירי אפי' בדאיכא נאמנות מפורש עליו ועב"כ כנ"ד דמאי שנא תו"ז השות' דעכ"ז מצ"ל חלקנו והחזרתי וא"כ ה"ה בנאמנות מפורש נמי הדין כן דדא ודא שוין בשיעורייהו ע"כ

עט"י המדברה מלבד דמדברי היד"ד ז"ל לא תברא לנ"ד די"ל דכונתו היא בדלא כתוב בה נאמנות מפורש כמ"ש הה"ג כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו כדי דלא לשויי לסברתו נגד שאר הפוס' שס"ל דבנאמנות מפורש תו לא מצ"ל החזרתי וכל מאי דמצי דלא לאפושי בפלוגתא לא מפשינן כנודע. עוד בה אף שנדחוק לומר כן דדבריו הם גם כי איכא נאמנות מפו' ממה שתפס שני החלוקות יחד נאמנות ותו"ז השות' דמזה יש צד לומר דגם בנאמנות מפו' דבר הז"ל וכמ"ש ה"ה כמוהרי"א יצ"ו עדיין נוכ"ל דלא תברא לנ"ד דאיהו ז"ל מדבר למקומותם התופסים דגל הקי"ל ויש מהפוס' דס"ל דגם בנאמנות מפו' עדין מצ"ל החזרתי לכן לא הוצרך הז"ל לבאר כל הסברות על תכונתם כיון דבלא"ה הדין יוצא לדידהו דהמוחזק מנ"ל קי"ל מאחר דיש מהפוס' דסל"ה או הי"א שהביא אותה מרן בש"ע סיק"ח או סברות אחרות. משא"כ לדידן דגררינן בתריה דמרן ז"ל וכבר ביארנו דהשות' דמייא לחלק הפקדון דבשט"כ וכמש"ל א"כ כיון דמרן ז"ל פסק בהסתם דבחלק הפקדון דבשט"כ אי אית ביה נאמנות בטלה לה טענת החזרתי גם לגבי היתומים א"כ ה"ה לגבי השות' אי איכא בשטר השות' נאמנות מפו' בטלה לה טענת החזרתי ותול"מ. ויש סעד לזה ממ"ש היד"ד ז"ל עיין להחק"ל ז"ל ח"מ סימ"ט שהביא שם מה' הפוס' שפסק כן ונסתייע ממוהר"ח מודעי ז"ל ועיין ג"כ מ"ש ה' המחבר שם וכו'. הרי דראה דברי הפוסק ומ"ש עליו החק"ל ז"ל דאין כאן מחלוקת לפי מ"ש הטור ומרן ז"ל בסיק"ח. וא"כ איך אפשר דבתכ"ד סותר א"ע דכתב באופן דהדבר פשוט יותר מביעתא בכו' דבשטר שות' מצ"ל פרעתי אף שיש בו נאמנות וכו' א"ו הדבר פשוט דמאחר דאיכא דס"ל דאף בנאמנות מצ"ל החזרתי הגם דפליגי ע"ז והם רבים מ"מ לדידהו התופסים דגל הקי"ל לא מעלה ול"מ דמצי המוחזק לומר קי"ל ולא הוצרך לבאר ולהאריך בדברים פשוטים. וממילא לדידן דגררינן בתריה דמרן ז"ל אי אית ביה בשטר השות' נאמנות מפו' תו לא מצ"ל החזרתי וכנז"ל. ולפי"ה מה שתמה מני"ר הה"ג יש"א ברכה יצ"ו על היד"ד ז"ל ממ"ש בכאן בפשיטות דבשטר השות' הגם שיש בו נאמנות מצ"ל החזרתי ממה שהוא עצמו הביא דברי הפרמ"א שבסיקט"ו והפרמ"א עצמו כתב דהיא בפלוגתא מתניא. ועוד הגדיל התימה עליו ממה שהביא הוא עצמו דברי החק"ל וכו' וישב דברי מוהרמ"א ז"ל ויצא לחלק בין היכא דאיכא נאמנות מפו' בשטר או לא דאיך היד"ד ז"ל פסיק ותני בסכינא חריפא דגם שיש נאמנות בשטר השות' מצ"ל החזרתי זת"ד, יצ"ו. אחהמ"ר אי"כ תימה וכנז"ל. וכמ"ש ה"ה כמוהרי"א יצ"ו ע"ז וז"ל (יב) נ"ב איני רואה שום תמיהא על היד"ד ז"ל דגם איהו ז"ל ידע שפיר דהאי מילתא פליגי בה רבוותא וכמ"ש הפרח"א והחק"ל והכנה"ג ז"ל ברם כיון שהמוחזק מצ"ל קי"ל משו"ה כתב היד"ד ז"ל בפשיטות דאפי' שיש נאמנות מצ"ל החזרתי וחלקתי השות' כיון דהטוען כן הוא המוחזק וק"ל. ועם שהחק"ל תריץ יתיב)**