שערי עזרה רכא

מלא קטטות וכו' (ד) ואולם בסיק"א הגה"ט או"ח כתב דה' מוהריב"ל חזר בו מכח תשו' הרא"ש ז"ל וכתב וז"ל ומסקנא דמילתא דאם יש שטר שות' א"י לומר נתפרדה החבילה וכו' יעוש"ב שתירץ ב' תי' לישב הסוגייאות וכו' באופן שלא ידעתי למה הביא הח"ץ ז"ל סברות ג"ר הנז"ל דפשיטא דלא הביא דבריהם לסתור מה שחילק הוא ז"ל בעד מוהריב"ל ז"ל. אלא ודאי בהכרח צריכים אנו לומר דמה שהביא ג' הסברות הנז' הוא דוקא להראות דמוהראנ"ח ומוהרימ"ט ז"ל ס"ל דמצי טעין אביהם בעודו חי בשותפות החזרתי אפי' תוה"ז אפי' אי נקיט שטרא בידיה דשותפות לא היי כהלואה לומר חזקה לא פרע גו"ז. אבל לא הביא דבריהם להסתייע לחילוקו שחילק בעד מוהריב"ל ז"ל. וכפי"ז פליגי מוהריב"ל ז"ל עם מוהראנ"ח ומוהרימ"ט ז"ל דלדעת מוהריב"ל כפי דברי הח"ץ ז"ל דבעד היתו' לא טעני' דהוי ט"ס ולדעת מוהראנ"ח ומוהרימ"ט טעני'

אבל אחר ההשקפה וההתבוננות ליכא שום פלוגתא כלל דמדברי מוהרימ"ט ליכא למישמע מינה כלל דהוא ז"ל איירי באופן דהמתעסק לית ליה שום הנאה כלל רק כל ההנאה לבעה"מ דהוי כעין פקדון ממש ולזה כתב כיון שאינו משועבד לו וכו' אי איתרמי ליה זוזי ולא ירצה ליטפל עוד אפשר שיחזירם לו יע"ש. נמצא דמדברי מוהרימ"ט ז"ל ליכא למישמע מידי. (נ"ב יא"ה כבר קדמו בזה ה' זה כת"י ע"ש) גם מ"ש הכנה"ג ז"ל כבר מילתי אמורה דכנר' שלא שלטו מאו"ע של הח"ץ ז"ל במ"ש בסיק"א דאסיק שחזר בו מוהריב"ל ז"ל מסברתו כנז'. (נ"ב יא"ה ליתא דלפי תירוצו הב' נפק"ל לדינא דטעני' נמי ליורשים ע"ש) רק מדברי מוהראנ"ח ז"ל משמע דפליג על מוהריב"ל ז"ל לפי חילוק הח"ץ ז"ל דלא חילק בין טענת האב בעודו חי לטענת הב"ד בעד היתומים. ואולי כיון דלא הוצרך לזה כיון דבנדונו כבר הודה המתעסק שמת שכל הסחורות הנמצאות הם מממון השותפות ואמטו"ל לא פי' דבריו מה שצריך לענין הזה

ותו ק' לענ"ד להח"ץ ז"ל מההיא דאיתא בפ' הגוזל ומאכיל דקי"ב ת"ר הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם הניח לפניהם גדולים חייבים קטנים פטורים. ואם אמרו גדולים אין אנו יודעים חשבונות שחשב אבינו עמך פטורים. והק' בגמ' משום דאמרי אין אנו יודעים פטורים. ומשני אמר רבא הכי קאמר גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי פטורים יע"ש. והשתא ק' כיון שאם טוענין ברי יודעים אנו וכו' טענה היא א"כ גם בטענת שמא יטענו הב"ד בעד היתומים שאביהם פרע להם דמי הגזילה ומאי קא מקשו בגמ' משום דאמרי אין אנו יודעים פטורים. לימא אין דאנן טעני' ליתמי אילו הוה אבוהון טעין הכי חזרתי ולקחתי ממך הגזילה היה נאמן וא"כ גם הב"ד יטענו הכי בטענת שמא. והרא"ש ז"ל שם בהלכותיו נרגש מזה ותירץ דהוי מילתא דלא שכיחא ומילתא דל"ש שקנה הגזילה מהנגזל ל"ט ליתמי יע"ש. והדבר ק' לפי דברי הח"ץ ז"ל דיש הפרש בין כשאביהם חי וטוען בריא להיכא דאנו טוענים ט"ס אחר שידענו שהגזילה הניח אביהם לפניהם בודאי אין ספק מוציא מידי ודאי ובפרט שהרא"ש ז"ל הוא ניהו מאריה דהאי חילוקא לדעת הח"ץ ז"ל א"כ אמאי הוצרך הרא"ש ז"ל לתת טעם דהוי מילתא **(לטעון נחלק השות' וחזר בו מדברי הרא"ש ע"ז האריך אם חזרתו הוייא חזרה או לא ותול"מ

(ג) המעיין היטב בדברי הג' ח"ן ז"ל שגם הוא ז"ל אזיל ומודה דטעני' ליתמי שמא נתפרדה החבילה בחיי אביהם ולזה נסתייע אח"כ ממוהראנ"ח והכנה"ג ז"ל אלא דכונת הגאון ז"ל פשוטה עד מאוד דמוהריב"ל בתחי"ד נסתפק אי טעני' ליתמי הכי מכח תשו' הרא"ש ואולם בתר הכי כתב מוהריב"ל שי"ל דברי הרא"ש מההיא דשטר כיס היוצא על היתו' דמינה מוכח בפי' דטעני' ליתמי וא"כ איך יסביר הח"ץ ז"ל בדעת מוהריב"ל דלא טעני' ליתמי שמא החזיר היפך הסוגיא והדין דשטר כיס הא ודאי ליתא ע"כ

עט"י המדברה אחהמ"ר טרח לישב דברי הח"ץ ז"ל ולא עלתה בידו דודאי הוא כונת הח"ץ ז"ל בתחילת דבר היא פשוטה וברורה כמ"ש מני"ר ה"ה יש"א ברכה יצ"ו בכונת דבריו והם מבוארים בדברי הח"ץ ז"ל דדוקא אם הוא חי וטעין חלקתי היה נאמן משא"כ כשמת לא טעני' בעד היתו' הכי דהוי ט"ס ואין ספק מוציא מידי ודאי ברם במה שסיים שכ"כ הכנה"ג וכו' צריכים ישוב וע"ז טרח מני"ר יצ"ו להאריך כדי לישב דבריו. ומ"ש מני"ר מע' ה"ה יא"ה הי"ו בכונת הח"ץ ז"ל בדברי מוהריב"ל דבתחי"ד נסתפק וכו' כנז"ל. לא ירדתי להבין כונת דבריו הי"ו דאדרבה איפכא מיסתברא דמאחר שכתב מוהריב"ל דמאי דקשה ע"ד הרא"ש ז"ל דכתב דל"ט ליתמי דאין ס' מוציא מידי ודאי מההיא דשט"כ דמוכח מינה דטעני' היפך דבריו ע"ז כתב דיש בידו ישוב ותירוץ נכון וכעת אין להאריך ומבוארת כונתו דלא תיקשי להרא"ש מההיא דשט"כ דיש לישבה ישוב נכון ודברי הרא"ש הם אמת וצדק ואין להק' עליהם. מעתה הדעת נוטה לומר דמוהריב"ל ז"ל ס"ל כהרא"ש דלא טעני' ליתמי דאין ס' מוציא מידי ודאי ודוקא כשהוא חי וטעין הכי וכמ"ש הח"ץ ז"ל באופן שדבריו יצ"ו שגבו ממני

(ד) נ"ב גם בזה דבריו תמוהים דזה שכתב הכנה"ג דמוהריב"ל חזר בו וכו' ומסקנא דמילתא וכו' היינו בתחי' דבר. אמנם בתר הכי תריץ יתיב שני תי' לישב הסוגייאות וליתובי דעת הרא"ש ז"ל ולשני התי' שלו נ"מ בינייהו לדינו של מוהריב"ל וטעני' ליתמי שמא חלקו כיעו"ש וברור ע"כ

עט"י המדברה הנה המשפ"ץ ז"ל בסימ"ו כתב בפשיטות דמוהריב"ל ז"ל הודה אח"כ להרא"ש ז"ל וישב ההיא דשט"כ לדעת הרא"ש דבשלמא ההיא דשט"כ כיון דאין אותו ממון מהעסק בעין וכו' א"כ נטעון להיתו' וכו' משא"כ בנדון הרא"ש דמודה שהנכסים ההם היו בשות' ולא ידענו אם נתן לו חלקו בהא לא מהימנא והוי דומיא דהגוזל בתרא. ובסינ"ו בתירוץ השני הוא כמו שתי' בסימ"ו. ותי' הראשון הוא דהתם בשט"כ דין ההוא נאמר ביתומים ולא באלמנה אלו דבריו שבאו בקצ"ר אמיץ. ולע"ד דהתי' שתי' הכנה"ג בתי' השני הוא התי' הראשון שתי' המשפ"ץ ז"ל אלא שדברי הכנה"ג הם באו בביאור יותר והכונה אחת היא כיעו"ש. וגם מדברי הכנה"ג נר' שס"ל דמוהריב"ל חזר בו מסברתו שהיה סובר שאפי' יש שטר יוכ"ל שמא נתפרדה החבילה מכח תשו' הרא"ש וס"ל לדינא דאם יש שטר א"י לטעון כן. דקודם שיישב הסוגייאות לדעת הרא"ש כתב בפי' וז"ל מתוך דברי מוהריב"ל נר' ברור דמתוך דברי הרא"ש חזר מוהריב"ל ז"ל מסברתו וכו' ומסקנא דמילתא דאם יש שטר שות' א"י לומר שמא נתפרדה החבילה. וכ"ש אם השות' היה לזמן ומת הלוה תוה"ז וכ"כ המשפ"ץ בסימ"ו ויישב ההיא דשט"כ וכו' ע"ש ובסינ"ו. גם אחר שיישב הסוגיאות לדעת הרא"ש אחר תי' הב' כתב וז"ל ולפית"ז אם היה שטר שות' א"י לטעון נתפרד"ה לדעת הרא"ש ז"ל וכמו שנר' מסקנת מוהריב"ל וכמ"ש המשפ"ץ)**