שערי עזרה רטז

ת"ה ז"ל סיקס"ב דכתב שיש כח לב"ד לעשות פשרה בנכסי יתו"ק וכו' ע"ש. גם מוהריב"ל ז"ל ח"א סיצ"ה סל"ה. ולעילא מכל הרשב"א ז"ל בתשו' סי' אלף ט"ו סל"ה הבי"ד מב"י ז"ל בסיר"ץ ס"ה והמבי"ט ז"ל נסתייע ג"כ מדברי מוהרי"א סיקס"ב ולא זכר לדברי הרשב"א והר"ן ז"ל וכבר העיר עליו בזה המשכה"ר מער' יו"ד אוכ"ד וגם מוהריב"ל ז"ל חיליה מתשו' מוהרי"א ומההיא דרב נחמן מהנהו דבנו אפדנא אקלקלתא דיתמי וכו' ואולם מוהרלנ"ח ז"ל בסיצ"ה חולק על הרשב"א וכתב דד"ז הוא דבר חדש ואין להכריח להאפוטרופוס זולת אם הם ירצו וכו' וה' פני משה ח"א סי"ס כתב הגם דהיתומים הם מוחזקים כבר למדנו מוהרשד"ם ז"ל בתשו' סיקצ"ו דבהאי דינא דאין נזקקין וכו' אין ליתומים לומר קי"ל וכו' והגם דגם בזה ראיתי רבים חולקים עליו וס"ל דיכולים היתומים לומר קי"ל על הכל בהצטרפות כל הני טעמי נלע"ד דנזקקין וכו'. ומדברי הפ"מ הנ"ל נר' דס"ל דיכו"ל קי"ל כחד לגבי תרי דהרי התם קאמר דבנדונו דאיכא עוד טעמים אחרים להכי נזקקין הלא"ה יכולים היתומים לומר קי"ל כמוהרלנ"ח דלא כהרשב"א והמבי"ט ז"ל דקיימי בס' חדא וזהו נגד דברי החש"ש ז"ל בסיכ"ה אוי"ט דציין על הפ"מ בח"ב סי' י"ד דס"ל דאי"ל קי"ל כחד לגבי תרי ע"ש. ומההיא דסי' י"ד לע"ד אין ראיה משם דשם בתחילה עלה בדעתו ז"ל דליורש איכא ג"ד קי"ל לכשיזכה ושוב כתב גם במ"ש שצ"ל קי"ל כמוהרשד"ם וכמוהראנ"ח ודנא כמוהרש"ח הא ליתא כיון דמוהרש"ח יחיד בסברתו זאת לגבי מוהרש"דם ומוהראנ"ח א"כ נדחו דבריו מפני דבריהם ואפי' בסוג קי"ל לא נכנסו ע"ש. וא"כ י"ל דדוקא בנדונו דהיורשים הם מוחזקים ואיכא תרי תנאי המסייעים להם נגד היחיד קאמר הז"ל דאינו נכנס בסוג קי"ל. משא"כ בעלמא היכא דמסייע למוחזק יחיד נגד תרי י"ל דס"ל שזה נכנס בסוג הקי"ל ויכו"ל קי"ל כוותייהו. ולפי קט שכלי מדבריו שם מוכח שכן ס"ל דיכו"ל כחד לגבי תרי דכתב שם וז"ל ולפום ריהטא מתלת טעמי או שיאמר קי"ל דכתחז"ל מתקן לכל שטרא כמוהרש"ח וכו' אך אי מהך טעמא ליתא דהרי כתבנו דבנ"ד דהקנה בתוך השטר דשא"ק אף מוהרש"ח יודה ע"כ. הרי מבואר דאי לאו מטעם דהקנה בתוה"ש דשא"ק שמוהרש"ח בעצמו יודה כתב בתחי' בפי' דהמקבל יכו"ל קי"ל כוותיה דכתחז"ל מתקן לכל השטר אף דתרי אשלי רברבי פליגי עליו אלא דשוב חזר בו מכח דשכנגדו הוא המוחזק ע"ש. ומה שציין ג"כ החש"ש ז"ל ע"ד שבסיפ"ז אחהמ"ר לא היא דהתם קאמר דאין דבריו של אחד במקום ג' ע"ש ואיכ"ל דס"ל דחד לגבי תרי יכו"ל קי"ל כוותיה וכנ"ל ודבריו צ"י

ברם זאת היא שק"ל על הפ"מ ז"ל דמאחר דסברת המבי"ט ז"ל דס"ל דהיכא דאיכא רווחא ליתו"ק נזקקין סמוכות שלו מדברי מוהרי"א ז"ל וכמש"כ בפי' בסירי"ד ורכ"ו ע"ש. וא"כ הוו מוט'ב תלתא רבנן תקיפי דסל"ה דהיכא דאיכא רווחא ליתו"ק דנזקקין ומוהרלנ"ח ז"ל דס"ל דאין נזקקין יחיד לגבייהו ואין דבריו של א' במקום ג' כמ"ש בסיפ"ז ואיך בסי"ס כתב דיכו"ל קי"ל כמוהרלנ"ח אי לאו מטעמים אחרים וכנז"ל. ועוד דכסברת שלשת הרועים כן ס"ל למוהריב"ל ז"ל וחיליה מתשובת מוהרי"א ומההיא דר"ן בהנהו דבנו אפדנא וכו' והפ"מ ז"ל בעצמו בסיס"ט הביא דבריו והק' עליו דמאי ראיה מייתי מהם דהנהו דוקא מכח תורת ב"ד דוקא ואין ללמוד מהם לאפוט' שיהיה בידו ג"כ כח לפשר וכו' ושוב כתב אך לא מפני שאנו מדמים להק' על מוהריב"ל ז"ל נעשה שלא כדבריו כיון דאיהו בפי' אמרה למילתיה לענין אפוט' שהכח בידם לפשר ולמחול בממון היתו' וכו' מחי' קיימת וכו' ע"ש. הרי דאיהו ז"ל ידיעה היתה לו דגם מוהריב"ל ז"ל סל"ה והו"ל על ארבעת רבעיהם שס"ל כן מעתה ק"ל תרתי חדא דמאחר דמוהרלנ"ח היי יחיד לגבייהו איך כתב בסי"ס דיכו"ל קי"ל כוותיה נגד טורים ארבעה. ועוד שנית דאיהו ז"ל סבר וקביל ס' מוהריב"ל ז"ל בסיס"ט איך בסי"ס כתב דמצו לומר קי"ל. ולקושיא זאת עלה בדעתי לישב דשם בסיס"ט מאחר דנדונו הוא שכבר האשה שהיא כאפוט' עשתה מחילה להגויה והן עתה באים בטענה היתומים לומר שאין במחי' כלום כיון דהיו יתו"ק עז"א הז"ל דאין לערער דהמחי' קיימת כס' מוהריב"ל. משא"כ בסי"ס דהם באים להכריחם ליתו' ולאפוט' להיות נזקקין לפשר ולמחול עז"א הז"ל כיון דיש ס' מוהרלנ"ח דאין מכריחים האפוט' בזה אלא דוקא אם ירצו א"כ ג"כ בנ"ד יכולים היתומים לומר קי"ל כמוהרלנ"ח דאין נזקקין ליתו"ק כלל לכתחי' ואין מכריחין ע"ז. אבל ישוב זה הוא מהדוחק דבדבריו דבסי' ס"ט נר' דסבר וקביל לס' מוהריב"ל דקאמר דלא מפני שאנו מדמין להק' עליו נעשה שלא כדבריו וכו' ע"ש

ועיין בס' באר המים סיקכ"ג דהביא דברי מהריב"ל ז"ל וכתב אעפ"י שהפ"מ סיס"ט פקפק על הוראתו ודחאה דע"כ לא שמענו מדברי מוהרא"י ז"ל אלא בב"ד וכו' וכ"ר למרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג סיר"ץ הגה"ט אוע"ח שפקפק ג"כ בזה. מ"מ לענין הדין הסכים שם מרן החבי"ב דהדין דין אמת כמ"ש מוהריב"ל דהאפוט' ג"כ יש בידו כח לעשות מחי' ופשרה וכו' בלא רשות ב"ד וכו' ע"ש. ויש ט"ס בדבריו וכצ"ל הסכים שם הפ"מ ז"ל דהדין דין אמת וכו' במקום תיבת מרן החבי"ב ומוכרת הוא כן יען דמרן החבי"ב שם לא הזכיר לענין הדין אם, דעתו מסכמת בכך כיעו"ש והפ"מ ז"ל לא עמד ונשאר בפקפוקו שלא לפסוק לענין דינא כמוהריב"ל אלא כתב בפי' שלא מפני שאנו מדמין להק' עליו נעשה שלא כדבריו וכו'

והנה כס' מוהרלנ"ח ז"ל כן ס"ל להת"י סי' ע"ז דכתב אין בידינו להוציא עפ"י ס' הרשב"א ז"ל כיון ששאר הפוס' לא הזכירו זה ע"ש. מעתה נר' כיון דאיכא תרי אשלי רברבי דפליגי על הרשב"א ז"ל אין לפשר ולהוציא מיד היתו"ק דיכולים לומר קי"ל. וכ"ר אח"כ בס' זכו"ל חח"מ באו"ג דהביא דברי מור"ם ז"ל וכתב ונ"ב מכ"י ר"א החר"ש יב"ם ז"ל ועי"ש בר"ן ובמוהריק"ש ז"ל שיש חולק ולפי"ז היה נר' דיכול המוחזק לומר קי"ל ועיין ח"ש סיכ"ה הגב"י אוכ"ו ול"ג וט"ל עכ"ל. ובס' בע"ח חח"מ ח"א סיע"ד האריך בזה אם יש רשות להאפוט' להתפשר עם המלוה ומסיק לדינא שכל שהוא נעשה הנחה מחובו נזקקין עש"ב. ויש להעיר קצת בדבריו דשם כייל למוהרלנ"ח בהדי פוס' שנמשכו אחר דברי הרשב"א וכתב דמוהרלנ"ח בסיצ"ח כתב דאין ב"ד כופין ע"כ אלא שיש רשות להאפוט' ליזקק אם ירצה ע"כ. וקשה דאדרבא מוהרלנ"ח פליג הוא על הרשב"א ואף דכתב שם דאין ב"ד כופין וכו' כמ"ש הבע"ח בשמו מ"מ סמוך ונראה ממש כתב שם וז"ל ואעפ"י שממ"ש למעלה אפשר ללמוד שאין כח בידם עכ"ז נלע"ד כי באפוט' כאלו שהם בקיאים בעניני הנגיד וכו' יכולים הם אם ירצו וכו' ע"ש. הרי לך דקרי בחיל דבעלמא מלבד דאין ב"ד כופין ע"כ עוד בה אף אם ירצו האפוט' להתפשר כתב דאפשר ללמוד דאין כח בידם ודוקא בנדונו דאיכא סיבות אחרות מלבד ההנחה דהם בקיאי וכו' לכן הסכים לעשות כן. משא"כ בעלמא דליכא סיבה אחרת כ"א דוקא ויתור מהחוב לפי סברתו ז"ל אף אם ירצו אין כח בידם וכ"ז הוא מבואר בדבריו. וכן יש להעיר על דבריו שבכנה"ג ח"מ ח"א סיק"ח הגב"י אומ"ג שכ"כ כיעו"ש. וא"כ מ"ש שהת"י שחולק על הרשב"א יחיד הוא וכו'