שערי עזרה רטו

מודה הז"ל דלא פרגו"ז. ובזה תי' קושית המחנ"א ושאינה קיימת קושייתו כ"א ע"ד מוהרש"ך דנר' ברור דס"ל דאין לחלק כלל וכו' זת"ד ע"ש. ואנא אמינא דמדברי מוהרא"ש מוכח דגם איהו ס"ל דאין לחלק כמוהרש"ך ז"ל דבכל מין סחורה עביד איניש דפגו"ז וכמש"ל ההכרח מדבריו וממ"ש דר"ל מודה וכו' דנר' בבירור מדבריו דס"ל דבכל מין סחורה קאמר וכנז"ל

עור"ל דכתב דע"כ ל"כ הנהו רבוותא א"ד בנדונם דאיכא פרעון אלא דיש טענת סתרא"י אמרי' דודאי אמלוה בשטר הוא דפרע ליה אף שהוא תוה"ז הואיל והפרעון הוא מסחורה אי"כ חזקה וכל כה"ג עביד איניש דפגו"ז. אך כי לא אשכחנא בגווה שום הוכחת פרעון הא ודאי ל"ט ליתמי שמא אבוהון פרע סחורה גו"ז דכולי האי דמפסיד המלוה וכו' ל"ט להו וסמך עצמו בחילוק זה ע"ד הפ"מ שכ"כ ע"ש. וק' דא"כ מה הוק"ל מדברי הרא"ש והוצרך לחלק בין משכון לפרעון סחורה דלפי דבריו אלו ליכא קושיא כלל מדברי הרא"ש ז"ל ואי"צ לחלק. גם מה זה שכתב דגם ר"ל דקי"ל כוותיה מודה לדברי אביי ורבא דבסחורה עביד איניש דפגו"ז מה הודאה היא זו כיון דלא נאמר זה א"ד היכא דאיכא פרעון. א"ו נר' ברור דס"ל דבסחורה אעיקרא בטלה לה האי חזקה דלא עביד איניש דפגו"ז. וכל הישובים הנ"ל הם ישיבה שאין עמה סמיכה

שוב אחכ"ר לה' פנים במשפט בסיע"ח או"ט דהביא לקושית הש"ך על מוהרא"ש ומה שהק' עליו הב"א וכתב שכן הק' ה' בית ישחק דקכ"ז והוא ז"ל דחה דבריהם דהש"ך דייק מתחי' לשון הגה"א דכתבו בשם ר"ת דדוקא מלוה וכו' וכמש"ל בעניותין ושגם דברי מוהרי"ו כן מוכיחים. גם הביא לדברי ה' בית ישחק דכתב דלא כ"כ מוהרא"ש אלא בכגון נדונו שהתנו כך שיפרע לו סחורה וכו' ושכ"כ ה' אור יקרות והקה"י אלבעלי ז"ל והקשה עליהם מכח דברי מוהרא"ש דנר' מהם דבעיקר דינא קאמר החילוק ההוא וכו' כדאקשינן אנן לעיל וכתב שכן ראה לה' יד שלמה בדרו' דט"ז דהחילוק הוא גם בלוה דעלמא. גם הביא מ"ש הקה"י דדוקא בסחורה של עופרת וכיוצא הוא דאמרה למילתיה אבל בסחורה דחטים וכו' גם על זאת הוק"ל עליו מלשון מוהרא"ש ממ"ש ואפי' ר"ל וכו' דמבואר להדיא היפך ממ"ש והניח בצ"ע כדאקשינן בעניותין לעיל, וששתי שנתכונתי לדעתו ד"ע

ואנכי הפעוט עלה בדעתי לישב לקושית מוהר"א ברודו ז"ל מההיא דמת בתוה"ז דנפרעים מן היתו"ק ואם איתא לס' מוהרא"ש ז"ל הו"ל למיחש לדילמא פרע אבוהון בתוה"ז בסחורה וכו'. דהנה ברור פרעון סחורה היא הויא מילתא דלא שכיחא. גם פרעון תו"ז היא מילתא דלא שכיחא דחזקה שאאפת"ז. ושתיהם הוו מילתא דלא שכיחא. ובמילתא דל"ש אי טעני' ליתמי או לא איתא בפלוגתא ועיין בס' שמחת יו"ט סי"ל שהאריך בזה וכ' שם בדקט"ו דאפי' למ"ד דטעני' וכו' ה"ד בדליכא אלא טענה אחת דלא שכיחא בלבד כטענה דנאנסו או דפרעון תו"ז וכיוצא. אבל היכא דצריך לטעון ב' טענות ושתי הטענות לא שכיחי לא טעני' וכן נר' שהיו דנים רבני זמנינו פה עיה"ק ירוש' ת"ו דבשטר עיס' וכו' עש"ב. דכפי"ד לק"מ קושית מוהרא"ב ז"ל מההיא דיתומים דלא חיישי' דילמא פרע אבוהין בתוה"ז והפרעון הוא היה בסחורה מאחר דהו"ל כשתי טענות דל"ש ול"ט להו שתי טענות דל"ש כנ"ל כעת. ועוד צריך לעיין בזה בל"נ לעת הפנאי

ותבט עיני למוהרשד"ם ז"ל בסיר"ח דכתב דהאי דינא דחזקה ל"פ איניש גו"ז לא הושוו כל הפוס' למימר דנפרעים מיתו"ק בט' זו שהרי הר"ן ז"ל בפ' אל' כתב די"ח במת תוה"ז ואע"ג דהוא ז"ל דחה דבריהם מ"מ מידי פלוגתא ל"נ גם בס' התרומות כתב די"ח גם הרא"ש כתב שאחד מהחולקים הוא ר' יונה ז"ל ואעפ"י שרבו הפוס' דסברי דאמרי' חזקה לפ"א גו"ז אפי' גבי יתו"ק ממש דלאוקומי ממונא ביד יתו"ק בעילה כ"ד מספיק ומה גם בהצטרף הטעם שאמרתי וכו' ע"כ. דנר' כונתו ברורה דכיון דיש מח' בדבר י"ל קי"ל כס' החולקים לאוקומי ממונא ביד היתו"ק. ובנדונו דיש עוד צירוף הטעם שאמר מסתבר יותר לומר כן שמא פרגו"ז. ולעולם גם היכא דליכא ה"ט בעלמא עכ"ז מאחר דיש מח' בדבר יש לאוקומי ממונא ביד היתו"ק ולומר שמא פרגו"ז. ואנכי העבד הוק"ל ממ"ש הוא גופיה בסיקצ"ז ותנ"ד דשם הביא הפוס' דס"ל דאמרי' חזקה לפ"א גו"ז וגבי אפי' מיתו"ק וכתב דאע"ג דנר' מהתוס' דמ"ש בג' ואפי' מיתמי היינו יתו"ג אבל קטנים לא גבי וכן מביא האשרי בשם ר' יונה מ"מ נר' דראוי לסמוך ולעשות מעשה ככל הני גאוני עולם קמאי ובת' דס' דאפי' יתו"ק נזקקים להם ופרעי כיון שמת אביהם תוה"ז ולא שייך למימר הכא קי"ל כפ' לע"ד כ"ש שנר' שאפי' לדעת כ"ע בנד"ז נזקקין וכו' ע"ש. דדבריו סתראי נינהו ולי צ"ע

וראיתי בכנה"ג בסיע"ח הגה"ט אוט"ז דכתב פשרנים שגזרו שיתן סך מה לזמן קצוב ומת תוה"ז נפרעים מהם כך מתברר מדברי מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סי"ג. ומ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' בתרא והבי"ד בס' מו"ץ ב"ד שקבעו זמן לחייב שיפרע עביד איניש דפגו"ז ב"ד ולפי"ז אם מת תוה"ז טעני' ליתמי שפגו"ז. נר' שאינו סותר למ"ש מוהרשד"ם בס"ג שיש לחלק בין ב"ד שקבעו זמן לחייב לפשרנים שכתבו זמן לפשרה ע"כ. ואחהמ"ר ת"ם אני במה שחילק כן אליביה דמוהרשד"ם ז"ל דנר' משם דאין לחלק כן לפי דעתו שהרי בנ"ד שם חשיב אותם הב' ע"י הקנין דיינים גמורים וחייב שמעון לקיים את גזירתם כמו אם היו ג' דיכולין לכוף הנתבע לדון בפניהם כל שאין שם ב"ד יפה מהם. ואין קנין בדין אלא במקבלים עליהם מי שאינו ראוי לדון כקרובים א"נ שנים אבל שנים בקנין אין יכולין לחזור בהם. ויכולין לכתוב לו שטר וא"י לטעון פרעתי שחזקה אאפת"ז וא"כ בלא שטר נמי אם היה טוען בתוה"ז שקצבו לו ב"ד פרעתי אינו נאמן כיון שקצבו לו ב"ד זמן פשיטא שלא היה פורע תו"ז. ומה תאמר הרי מפסיד ללקוחות ה"נ ליתא דקי"ל הטוען אחר מעב"ד אינו כלום וכו' ואם יאמר האומר דבנ"ד שלא היו הדיינים אלא ב' לא היו ב"ד ה"נ ליתא דטעמא דכ' לא הוי ב"ד היינו בלא קנין אבל כל ששני הבע"ד קבלו עליהם הב' דיינים ונטלו קנין הוי דין כמו ג' עכ"ל. הרי מבואר בלשונו דחשיב אותם הב' בקנין כמו ב"ד ש"ג ממש ועל כולם קאמר דאחר שקבעו זמן לפרוע אין יכול לטעון פרעתי שחזקה אאפת"ז ובלא שטר נמי כיון שקצבו לו הב"ד זמן אי"נ לומר וכנ"ל ודברי הכנה"ג ז"ל לי צע"ר: סימן י"ב

שטר היוצא על יתו"ק ועבר זמנו אם יש תקנה ליפרע מהם. הנה מרן ז"ל בש"ע סיק"ח ס"ג סגר את הדלת שאין נפרעין מהם אלא באחד מג"ד וכו' ע"ש. האמנם מור"ם ז"ל בסיק"י ס"א כתב בשם הר"ן ז"ל בתשו' סיל"א דאם בע"ח רוצה לוותר קצת ולמחול להם כדי שיגבה עכשיו הרשות ביד ב"ד להגבותו. וגם המבי"ט בח"ג סירי"ד ורכ"ז כתב כן וסמך עצמו ע"ד