שערי עזרה ריד

סימן י"א

בש"ע סיע"ח ס"א הקובע זמן לחבירו ותבעו תוה"ז ואמ"ל פרעתיך אינו נאמן דחזקה אין אדם פורע בתו"ז. ומוהרא"ש ז"ל סיע"ד הוב"ד בכנה"ג הגה"ט או"ט כתב דה"ד במעות אבל בסחורה עביד איניש דפרע גו"ז. והש"ך סק"י הק' עליו דמדברי הגה"א סו"פ השואל ומוהרי"ו אינ"כ דדוקא בפקדון וכו' ע"ש. וה' פני משה ח"ג דס"ה הביא דמוהר"א ברודו ז"ל הק' דהנה כל הסוברים במת תו"ז אף מע"פ נפרעים מן הקטנים ולא חיישי' לפרעון ולא להתפסת צררי הויין תיובתיה דאי ס"ל כהז"ל אכתי הו"ל למיחש דילמא פרע אבוהון בסחורה אף שהוא תו"ז. והפ"מ ישב לזה דלא אמרה מוהרא"ש ז"ל אלא בנ"ד לענין שבועה שלא לדונו ללוה חשוד על השבועה וכו' ע"ש. וה' אור יקרות בקו"א ד"ב הק' על הפ"מ דא"כ מה הוק"ל למוהרא"ש מדברי הרא"ש והוצרך לחלק וכו' וגם מ"ש מוהרא"ש אפי' ר"ל דפליג על אביי ורבא וכו' והצ"ע וציין על הש"ך דדבריו אינם מובנים לכאורה ובד' ד' השיב לו האב"א ז"ל דגם מה שהק"ל למוהרא"ש הכל הוא לס' טעות הלוה וכו' ובד' י' חזר וכתב בשם רבו וכו' ולעיקר קושית מוהרא"ב ז"ל תי' רבו דל"ק מהך דיתומים משום דע"כ ל"ק מוהרא"ש כן אלא כבנ"ד שכבר ידענו דלוה זה נתפשר לפרוע חובו בסחורה לזמן עז"א הז"ל כן וכו' וא"נ דגבי יתומים ג"כ אם אבוהון היה חייב לתת סחורה בחובו ודאי דטעני' להו וכו'. אמנם כשהחוב הוא מעות ולא סחורה אז אין לבדות מלבנו, שמא נתפשר לתת סחורה ושמא נתנה בתוה"ז זה לא אמרו אדם מעולם ולכן ל"ט ליתמי טע"ז מכיון דיש חזקה כנגדה דאאפת"ז עש"ב. ואחהמ"ר דבריו ק"ל דהמעיין שם בדברי מוהרא"ש וראה דכשכתב דעביד איניש דפרע גו"ז בסחורה לא נכנס עדין מענין הפשרה דנתפשר הלוה לפרוע חובו בסחורה כ"א דבריו הם סובבים על עיקר החיוב שנתחייב בקו"ש ועז"א דלעני' השבו' לא עבר עליה דלביה אנסיה וכו' הך חזקה דאאפת"ז ליתא אלא במעות ולא בסחורה. והוק"ל מדברי הרא"ש ותי' דשאני משכון מסחורה וכו' ובפי' קאמר דאפי' ר"ל דקאמר התם בש"ס וכו' וקי"ל כוותיה היינו במעות. אבל בסחורה איכ"ל ודאי דמודה להו וכ"ש בנ"ד בסחורה עופרת וכו' דברור מללו דלאו על נדונו דוקא הוא דקאמר כ"א ע"כ הלואה דפרעונה במעות קאמר דדוקא במעות אמרי' אאפת"ז אבל בסחורה עביד איניש דפרע גו"ז וכו' ולבסוף דוקא הוא שנכנס בענין הפשר שכתב ותו כפי מה שנר' וכו' כיעו"ש

גם מ"ש דאה"נ גבי יתומים ג"כ אם אבוהון היה חייב לתת סחורה בעד חובו ודאי דטעני"ל וכו' דנר' דשר המסכי"ם הוא בזה. לא זכר שר לדברי המחנ"א ז"ל בה' גב"ח סי"ו דדחה לדברי מוהרא"ש ודקדק כן מדברי הרשב"א ז"ל הוב"ד בהה"מ פ"י מהמלו"ל ה"ב דכתב דקביעות זמן פרעון לתועלת הלוה היא שאין המלוה יכו"ל לכופו בינתיים. אבל אילו בא לוה לפרוע בינתיים פורע שאין אדם עשוי לפרוע תו"ז אמרו אין אדם רשאי לפתו"ז לא אמרו ע"כ והתם הוא על הלואת סחורה וקאמר הרשב"א דאיכא האי חזקה דאאפת"ז. ועיין במשכה"ר מער' פ' אומ"ה. גם מ"ש בד"ב דדברי הש"ך בסק"י שהק' עליו מהג"א ומוהרי"ו אינם מובנים. לע"ד הם ברורים ומבוארים וכנ"ל. וה' בית אברהם דקפ"ט הביא קושית הש"ך וכ"ע דלא ידע השגתו דאטו ההג"א כתב דדוקא בפקדון שעוסק לצורך אחרים עביד דפגו"ז אבל היכא דאית ליה הנאה לא עביד דפגו"ז בסחורה. הלא כל תורפיה דההג"א היא לאשמעי' דאע"ג דקי"ל דהמפקיד אצל חבירו לזמן ידוע אינו יכול הנפקד להכריחו להמפקיד לקבל ממנו תוה"ז אפי' בישוב וא"כ סד"א חזקה הוא דלא החזירו תו"ז קמ"ל דנאמן לומר שהחזירו מרצונו של מפקיד אבל אין כונתו לשלול דבר אחר ע"כ. ואנכי הפעוט לא ידענא מאי קאמר מר שדברי ההג"א הם מבוארים דבא לשלול דבהלואה א"י לטעון ט' פרעון גו"ז כלל וז"ל וכן הקובע זמן לחבירו במלוה שהלוהו ואמ"ל פרגו"ז אי"נ אפי' בשבו' ואפי' מיתמי גובה הלה את חובו בל"ש. ופר"ת דוקא הלואה דלא עביד איניש דפרע גו"ז משום דלהוצאה ניתנה אבל פקדון שאסור ליגע בו אעפ"י שקבל עליו להיות נפקד עד אותו זמן יכו"ל לו החזרתי לך בתו"ז ע"כ. הרי דבמלוה קאמר דאי"ל טענת פרגו"ז כלל ואפי' בשבו' ולכך גבי מיתמי בל"ש ודוקא בפקדון וכו' ואם איתא דס"ל דבסחורה עביד דפרע גו"ז כחילוק מוהרא"ש ז"ל היאך פסקיה לדינא דגבי מיתמי ואפי' בל"ש. א"ו נר' דלא ס"ל להאי חילוקא

גם מ"ש דאע"ג דמוהרי"ו תלה הטעם משום דלית ליה הנאה אינו פרגו"ז הא כתובות דיש חילוק בין מעות לסחורה בסברא הגונה וכו' אנא דאמרי אעיקרא מאי דהביא מקודם קושית המח"א מדברי הרשב"א ויצא לחלק בין הלואת מעות לסחורה והאריך בה כל לגביה דידי פרוקא ל"ק חזינא ולא ידענא מה הפרש יש בין הלואת סאה בסאה דקאי בה הרשב"א ז"ל לענין סחורה אחרת ואם רצה לחלק מסחורת העופרת דקאי בה מוהרא"ש לשאר סחורת פירות כדברי מוהרא"ש דכתב דבסחורת העופרת איכ"ל טפי דעביד איניש דפגו"ז. כבר כתבנו דמדברי מוהרא"ש ז"ל נר' מוכרח דס"ל דבכל מין סחורה עביד איניש דפגו"ז אלא דבנדונו שהוא בעופרת כתב דיש עדיפות יותר וכנ"ל. וא"כ קושית המחנ"א במקומה עומדת וחלוק הב"א ז"ל כעת לא בריר לי

וראיתי להקה"י אלבעלי ז"ל דע"ב שהביא לתמיהת מוהרא"ב ז"ל על מוהרא"ש ז"ל וישב לזה דע"כ ל"ק הז"ל כן אלא דוקא כשהתנה המלוה בשעת מתן מעות עם הלוה להפרע מיניה מעותיו בסחורה וכנדון הז"ל דהשתא אנ"ס דהמלוה לא קא יהיב מעותיו אלא משום דהיה רוצה באותה סחורה והילכך איכא למיחש דשמא פרגו"ז וכו'. אך כי לא ידעינן ולא אשכחינן גביה שום הוכחה דהיה רוצה ליפרע מיניה בסחורה כל כה"ג טענה גרועה ול"ט ליתמי וכו' ע"ש. ות'ם אני ע"ד דהרואה יראה דנדון הז"ל שם היא היתה הלואת מעות והפרעון מעות ולא להפרע מיניה סחורה אלא דשוב אח"כ כשעבר זמן הכתוב בשטר ול"פ נתפשר עמו לתת לו עופרת. וא"כ הו"ל כשאר הלואות דעלמא וקאמר הז"ל דעביד איניש דפגו"ז בסחורה וכו' וכבר אנן לעיל הוק"ל על תי' רבו של מוהרא"ב ז"ל דדברי מוהרא"ש מוכיחים בפי' דע"כ מין הלואה קאמר דעביד איניש דפגו"ז בסחורה וכנז"ל. ויגדל התימה על הקה"י ז"ל דקאמר דנדון הז"ל הוא דבשעת מ"מ התנה וכו' דהלא מבואר בנדון הרב דלא כן הוא. ואם כונתו דמאחר דעשה הפשר ביניהם שוב הו"ל כאילו היה התנאי בשעת מ"מ ושע"ז קאמר דדוקא כמו כן קאמר הז"ל משא"כ בעלמא. אם זהו כונת דבריו ק' דזהו תירוצו של רבו דמוהרא"ב ז"ל ומה בא לחדש. וכבר אנן לעיל הוק"ל על תירוץ זה וכנז"ל

עור"ל שהביא לתי' הפ"מ ז"ל דלא כ"כ מוהרא"ש אלא לענין חשוד על השבו' וכו' ודחאו מדברי מוהרש"ך ח"ד סיצ"ו דכתב שם כמוהרא"ש אע"ג דקאי התם לענין נאמנות הפרעון ולא לענין חשוד על השבו' ושו"כ דעדיין אפש"ל דדוקא בסחורה של עופרת וכיוצא בכה"ג הוא דאמרה הז"ל. אבל בסחורה דשכיחא ומצויה טפי וכגון חטים דליתא לה"ט דבכל שעתא שכיחא טפי