שערי עזרה ריב

מאחר דליכא עליו טענת ודאי אין עליו אלא ח"ס כמו שפסק מרן ז"ל ותול"מ. לשוני ע"ט ס"ט: סימן ט'

בענין חזרת מטבע פסול. הט"ז ז"ל סוסע"ה כתב מי שפרע לחבירו מעות ואח"כ הביא לו המלוה מטבע א' מזוייף שקבלה תוך הפרעון והלה משיב שא"י מזה וכו' פסק דהו"ל כא"י אם אני חייב לך דנשבע היסת שא"י ופטור והביא ראיות לדבריו ע"ש והוב"ד בבאה"ט סוסע"ה סקס"ג. וה' עדב"י ן' סאמון ז"ל סימ"ח פליג עליו וס"ל דדמי לא"י אם פרעתיך דחייב. גם מוהרשד"ם ז"ל בחח"מ סי"פ סל"ה ועיין בבית דוד חח"מ סקי"ח שהאריך בדבריו והביא כמה חילוקים בזה. ופרמ"א ח"א סוס"ס ג"כ חלק על הט"ז. וכ' מוהרשד"ם ז"ל דאין לפטור לנותן מטעם שאמר אני לא ידעתי אלא כמו שלקחתי נתתי אלא הכא הוי מק"ט כדין בצים מוזרות דאעפ"י שהוא נתאנה אין לו להונות אחרים הבי"ד הפרה"א ח"ב דל"ב ול"ו. גם ה' בני חיי ז"ל בסירל"ב הגב"י או"ג אזיל בס' מוהרשד"ם ומוהרש"ך ז"ל שם וכתב דאפי' טוען כבר אמרתי לך שתעיין במעותיך ועיינת והחזרת לי והחלפתי והי"ל להחזיר גם את זה אם המקבל טוען בריא צריך הנותן לישבע שפרע לו מעות טובים או יפרע ואין על המקבל כ"א ח"ס ע"ש. גם ה' בית אברהם בדקפ"ב תמה על ראיית הט"ז ז"ל דהביא דהמרדכי סוף המפקיד והביאו רמ"א סירל"ב סי"ח מכר לו טבעת בחזקת זהב ונמצא בו בדיל וכו' שאם אינו מאמינו נשבע שא"י וכו'. דשאני התם דהמוכר מכחיש דלא היה בו בדיל לכן נשבע שא"י משא"כ בנ"ד שהוא מודה בעיקר החוב אלא שאומר שא"י אם נתן לו זה המטבע המזויף והוי כאומר א"י אם פרעתיך וחייב עש"ב. ולע"ד דאין שינוי ביניהם ושקולים הם דכמו במטבע דהלוה מודה בעיקר החוב אלא שאומר שא"י אם נתן לו זה המטבע וחשבינן ליה כא"י אם אני חייב לך כן ג"כ ההיא דטבעת דהמוכר מודה דחייב לי טבעת זהב אלא שאומר שא"י אם נתן לו זאת הטבעת שיש בה בדיל וכמו דהתם פסק רמ"א ז"ל דנשבע שא"י ופטור כן בההיא דמטבע. ודחית ה' ב"א ז"ל הנ"ל היא כמ"ש הפ"ת ז"ל בסיע"ה בסקכ"ז ע"ש ומשנלע"ד כתבתי דשקולים הם. וכ"ר לה' קול אליאו בח"ב סי"כ דכתב דראיה נכונה היא ופסק כהט"ז ז"ל וכתב שכ"פ מוהריק"ש ז"ל בסירכ"ז סי"ז ושגם הבאה"ט הביא סיעה של כמה גדולי אשכנז שפסקו כן ע"ש מאי דציין על להקת ספרי הפוס' בזה. גם עיין בס' זוכרנו לחיים ח"ב חח"מ ערך בריא ושמא או"א מה שציין בזה גם הפ"ת ז"ל שם הביא הגה"ה ממו"ה עוזר ז"ל דדחה לדברי מוהרשד"ם והסכים כהט"ז ושכ"פ כמה פוס' וציין עליהם שם עש"ב ובדבריו בסי' קכ"ו סק"ח ובסירל"ב. והאו"ת סקכ"ב הבי"ד הט"ז ז"ל ויצא לחלק בין אם הוא בדרך מקח וממכר לפרעון חוב שהי"ל עליו וכו' ע"ש. ועיין בדברי הכנה"ג מ"ב סירל"ב הגה"ט אוט"ו בשם מוהר"א מטוואל ז"ל כ"י דמפקפק לומר דאפי' אם אין הנותן טוען בריא לו אינו חייב להחליפה וכו' ע"ש. ועיין בס' קמ"ר בחי' הרמב"ם על ה' מכירה פי"ב הי"ב. וה' זרע יעקב סיל"ב פסק כמוהרשד"ם וכתב בשמו דאם המקבל נתנם לאחר ואח"כ החזירם לו לומר שהם נחושת מצי הנותן לומר את מהימן לי האיך לא מהימן לי כדאמרי' גבי שומר. וכתב הוא מדנפשיה דאם המקבל יודע בודאי שזה הוא שנתן לו לשני תו לא מצי אמר את מהימן וכו' וכן אם רגיל הלוה להאמין לזה השני בשיעור סך זה ליכא תו האיך לא מהימן וכו' ע"ש. ולא זכר שר שהרב"ד בסי' קי"ח ושאר אחרונים שהאריכו בענין זה. ומ"ש דאם המקבל יודע בודאי וכו' ה' קו"א ז"ל כתב היפך זה שם וז"ל ואם הוציאו המקבל מתח"י ונתנו לאחר ושוב מחזירו ואומר בריא לי כי הוא זה והנותן אומר א"י דפשיטא דנשבע שאינו מכירו ונפטר והוא במכ"ש וכו' ע"ש. גם מ"ש וכן אם רגיל וכו' כעת לא ראיתי בספרי הפוס' חידוש זה ולדידי צריכה לימוד. וראיתי בס' דברי מרדכי קרישפין חח"מ סיל"ד דפסק במקבל טוען בריא והנותן שמא דנשבע המקבל ונוטל ע"ש. ותמיהני עליו דפסקיה לדינא בסכינא חריפא ולא זכר אמבוהא דספרי המדברים בזה באריכות ועיניך תראינה דלשני הצדדים דבריו אינם מוסכמים להלכה. ויגדל התימה דשם במפתחות כתוב וז"ל א"ה עיין בתשו' ב"ד סיקי"ח ובתשו' זר"י הנ"מ למוהרי"ן נאיים ז"ל דפסקו כן וכן מעשים בכל יום דון דייני הכי דנשבע ונוטל ע"כ. והוא פלא דשם לא פסקו כן וצ"ע. ועיין בס' מט"ש סי' רל"ב הגה"ט אוכ"ד מ"ש בזה. ועינא דשפיר חזי דרוב הפוס' ז"ל פסקו כהט"ז ז"ל. וה' לב מבין בדר"ד ציין ע"ד הפוס' דס"ל כמוהרשד"ם ז"ל ונסתפק אם יכול הלוה לומר קי"ל כהט"ז והחב"י ז"ל דס"ל דפטור מלשלם ואינו חייב אלא שבועה והרי אני מוכן לישבע או לא והאריך ואסו"ד דעדין צריך בירור וכבר בא מעשה לידו בש' התקע"ג ודן כהב"ד אף דלבו מגמגם אפי"ה לא מלאו לבו לעשות להיפך מפסק הב"ד וסי' ז"ל ע"ש. גם עיין שם בהשמטות דרכ"ו מ"ש בזה. ונעלם מעי"ק דאדרבא רוב הפוס' פסקו כהט"ז וסי' כנז"ל. גם המשכה"ר מער' מ' אות ל"א האריך בזה ופסק כהט"ז ע"ש. ברם יש מהתימה בדבריו במה שצידד לומר אי הו"ל לשמעון בריא בחיובא וס' בפרעון דקי"ל כר"ן דאמר בפ' הגוזל דמשתבע מלוה ונוטל וכמ"ש בטוש"ע סיע"ה ס"ט וכו' ע"ש גם במער' האלף אוכ"ה כ"כ ע"ש. דקשה דבבריא בחיובא וס' בפרעון ליכא שבועה על המלוה כ"א ח"ס כמ"ש בש"ע סיע"ה. ועיין עו"ש אול"ד מאי דציין ג"כ בזה גם ה' בני משה נאגאר ז"ל האריך בסוגית פ"ח שהביאה המשכה"ר והסכים כהט"ז ז"ל. ועיין ג"כ בס' פנים במשפט סיע"ה אוכ"ד שכ"כ. ובס' זכו"ל חח"מ אות מ' ערך מטבעות ציין ג"כ בזה. גם בס' אזן אהרן מער' מ' אומ"ד ציין בזה וכתב כיון שכן בפלוגתא מתנייא ומצי"ל הנותן קי"ל ונשבע היסת ונפטר. אך אם המקבל הוא מוחזק הדר דינא דמצי"ל קי"ל ויקבל ח"ס כס' מוהרשד"ם ונפטר. וכ"ז אם המקבל לא נתנה לאחר אבל אם יצאה מתח"י ונתנה לאחר אע"ג דזה האחר מהימן לגבי המקבל מצי הנותן למימר את מהימנת לי וכו' ובזה אפי' מוהרשד"ם מודה שהנותן אינו חייב לקבלה ע"כ. מ"ש אפי' מהרשד"ם מודה וכו' אינו מדוייק כ"כ דאיהו ניהו מוהרשד"ם ז"ל גופיה המולידם והמוציאם לדברים אלו וכתבם הזר"י בשמו והבאנו דבריו לעיל. ועיין בס' משר"א די טולידו ז"ל בח"א סיפ"ט במי שמכר נייר קאיימ'י ונמצאת מזוייפת ויצאה מתח"י שנתנה לאחר והלוקח חזר אצל המוכר דהאריך הרב שם להביא ס' הפוס' שדברו במטבע מזויף או חסר וחילוק מוהרשד"ם דאם יצאה מתח"י דמצי"ל את מהימן וכו' ושהכנה"ג בסיע"ה אול"ג הבי"ד בלתי חולק ופסק כן הז"ל בנדונו שיצאה מתח"י עש"ב: סימן יו"ד

בש"ע סי' ע"ז ס"ב שות' שלוה אחד מהם מאחר לצורך השות' השני משועבד וכו' ודוקא שהוא