שערי עזרה רי

אליבייהו דס"ל בדעת הרא"ש כן עכ"ז בנדונו גם הרא"ש מודה דיש לחלק וכו'

ומרן ז"ל בתשו' אבק"ר סיפ"ז הביא דברי הטור שבסיע"א וס"א דנראין כסותרין והביא שני תי' שישבם בב"י. ומוהר"ש ן' וירגא ז"ל שם בסיפ"ח הק' עליהם ומרן ז"ל בסיפ"ט השיב לו עליהם עש"ב. ועיין בתשו' רב"א ז"ל סיכ"ה ומוהרח"ש ח"ב סיט"ז דתמהו על שני התי' של הב"י ז"ל ותי' דהרא"ש מיירי כשידע הלוה שכותבין כן ובעה"ת מיירי כשאין ידוע שהלוה ידע במנהג ע"ש. ובזמנם עדין לא נתפסו שו"ת אבק"ר כנודע. והערוה"ש ז"ל בסיע"א אוכ"ב הביא בשם הרי"ף ז"ל בתשו' סיר"ב דמשמע דאפי' המנהג ידוע ופשוט לכתוב נאמנות אמרי' אם אין עידי השטר מצויים שנשאל אותם בטל הנאמנות ולא אמרי' דסתם קנין שיכתבו כמנהג המדינה ואי"צ לפרש וכו'. ואפשר דמיירי במקום שאין כותבים הנאמנות אלא לשופרא דשטרי ולא ע"ד שיהיה קיים כמו שחי' מרן בב"ה. גם הביא שם בשם הרשב"ץ ח"ג סיש"א בפי' הכתובה דס"א דכתב דבענין הנאמנות אינו כשאר דברים אלא אם לא שמעו מפיו אינם רשאים לכותבו ושכ"כ בעה"ע. עוד הביא מ"ש מוהר"ם ז"ל סי' תקע"ו הוב"ד בתשו' דשייכי לס' קנין סי' ד' וכו' ושדעת הרא"ש בתשו' כשי' רבו מוהר"ם ז"ל עש"ב. וה' בני משה שלטון ז"ל בליקו' ד"ד כתב דשטר שלא נכתב בו נאמנות דדיינינן ליה כאילו נכתב לא ראה בפוס' שום זכר מזה ע"ש. ומה שק' עליו דדב"ז נפתח בגדולים וכו' כבר הק' עליו הכ"ש ז"ל סי"א הוב"ד בס' חש"ש ז"ל סימ"ב וגם הי"א בחאה"ע סיצ"ו הגב"י או"ח הק' כן ויעו"ש מה שישב. והמט"ש סיע"א הגב"י אוכ"ד תמה עליו כן ונעלם מיניה דמר דכבר מוהרמ"א דציין עליו הוא והי"א ז"ל הק' כן וגם מר אביו ז"ל בחש"ש בסימ"ב הגה"ט אול"ז הביאו. ועיין ג"כ בס' בגדי ישע לכמוהר"י עטייא ז"ל בחח"מ סי"ד דהק' עליו כן ועוד הגדיל התימה עליו ממ"ש איהו בסי' י"א בשם מוהרש"ח ומוהרש"ך ז"ל ואולי הכא העלים עין וגם ע"ד שבסי' י"א הק"ע במ"ש בשם מוהרש"ח דבמסקנא דדיני לא קאי מוהרש"ח כן דכתב דאין לעשות מעשה נגד ג' הרועים והניח דבריו בשתי המקומות בצ"ע ע"ש. וגם הוא ז"ל לא זכר לדברי הכר"ש והי"א והמט"ש ז"ל, והזכו"ל חח"מ אות נו"ן הבי"ד המט"ש ולא העיר עליו ועיין בס' כבוד יו"ט בחי' על הרמב"ם בה' מלו"ל פט"ו ד"פ מה שכתב בזה. ועל מש"ל דכל הפוס' אין מי שפי' בדברי הרא"ש דדוקא שיכולין העדים לכתוב הנאמנות אע"ג דלא פי' אבל לא אמרי' אע"ג דלא נכתב כנכתב דמי הנה עתה ראיתי בס' בית אברהם בסיס"א דקט"ז דהאריך לפרש בדברי הרא"ש ז"ל דס"ל דאם לא נכתב לאו כנכתב דמי ע"ש. ודבריו ג"כ אחהמ"ר הם תמוהים ועיין בס' משכה"ר מער' מ' אוש"ח שהאריך להוכיח בראיות מדברי הרא"ש והטור ז"ל דס"ל להרא"ש דגם כי לא נכתב כנכתב דמי. ושדעת מרן ג"כ סל"ה כדעת הטור בדעת הרא"ש דכי היכי דלא בעי אמירה ה"נ ל"ב כתיבה כמ"ש הרא"ש בכלל ע"ח וביאר שיחותיו שם מדברי התוס' דכתבו דכתיבה נמי לא מעכבא ולא ס"ל להרא"ש כשי' רבו מוהר"ם ז"ל דכתיבה מיהא בעי. וציין על להקת הפוס' מאי דהאריכו למעניתם בזה וסיים דמרן ז"ל בש"ע פסק כמו שנטה דעתו בב"י דהכתיבה מעכבא ולא זכר תשו' הרא"ש דכלל ע"ח וכו' וציין על משחא דרבותא שהאריך בזה עש"ב. ועיניך תראינה דלא זכרו מדברי מרן שבתשו' אבקת רוכל

ובדרך לימודי ראיתי להסמ"ע ז"ל בסיקע"ו סק"ד שהביא מ"ש הע"ש ז"ל דשטרות שאנו כותבין בהם שקיבלו עליהם בח"ת ובש"ד וכו' אין לחזור דאף על גב שקנו סתם הואיל ונתרצו לכתוב השטר מסתמא קבלו וכו' והוי כמו שקיבלו עליהם השותפות בח"ח ובש"ד לקיים ואינם יכולים לחזור בהם. והוא ז"ל כתב דברים של טעם הם ומיהו וכו' אין להעדים לכתוב בכל תוקף כל שלא קבלו עליהם בק"ס וכו' ע"ש. והכנה"ג שם בהגה"ט או"ז הביא דבריהם וציין עמ"ש באוי"ז בשם מוהר"י הלוי ז"ל. ואנכי בעוניי ראיתי מ"ש באוי"ז והוא לא שייך לדבריהם דהתם הביא בשם מוהרי"ה ז"ל דכתב דאפי' לא נכתב השטר בלשון חיוב דיינינן ליה כאילו נכתב כיון דכל שטרי חיוב נהיגי למיכתב הכי. והוא ז"ל גמגם בזה וכתב אפשר דלא אמרי' בזה אע"ג דלא נכתב כנכתב דמי ע"ש. ודברי הע"ש והסמ"ע ז"ל הם המדברים בעיקר הקנין דאע"ג דלא קיבל עליו בפי' בקנין בכל תוקף הואיל ונתרצה לכתוב השטר מסתמא הוא שקבל עליו כל מה שנוהגים הסופרים לכתוב בשטר בכל תוקף והוי כמי שקבל עליו בקנין בכל תוקף וכותבים השטר בכל תוקף והסמ"ע כתב ע"ז ומיהו וכו'. ואינם ענין למ"ש בשם מוהרי"ה דאע"ג דלא נכתב הוי כנכתב ודבריו לע"ד צ"י

והיכא דלא כתיב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא הקמ"ר ז"ל בסי' ב' בנדונו דלא היה כתוב בה כבו"ב ונוסף ג"כ שהעדים מעידים שהש"מ אמר אל תגלו דהז"ל חשש בה משום דלא כתוב בה כבו"ב אבל משום שאמר אל תגלו לא חשש די"ל כונתו אל תגלו אלא לאח"מ דמהני כמ"ש בש"ע סירמ"ב ס"ו. ומוהרמ"מ ז"ל שם בסי"ג כתב דמשום דלא כתוב בה כבו"ב טענה זו תברא בצידה שכבר פסק מרן בסירמ"ב וז"ל ימ"ש דהאידנא לא חיישי' לסתמא משום דנהיגי למיכתב וכו' הילכך כשמצוה לכתוב וכו' הוי כאילו אמר כבו"ב והיא ס' הרא"ש והטור וכיון שכן אין ממש בטענה זו אבל במ"ש אל תגלו ט"ז טענה היא וכו' ע"ש. ואחהמ"ר ק"ל ע"ד דפשיט"ל בדעת מרן כן שהרי כפי מה שפי' בב"י בפי' האחד דלא חיישי' להנותן כשאמר בסתמא ולא אמר כבו"ב משום דנהיגי למיכתב ושזה הפי' עולה בהסכמה עם דברי התוס' ז"ל ובש"ע בדיוק לשונו שכתב הילכך כשמצוה לכתוב וכו' כאילו אמר כתבוהו וכו' נר' דכתיבה מיהא בעי ומעכבא ועיין בהסמ"ע סק"י וגם מוהרימ"ט סינ"ד הסכים בזה"פ א"כ מדוע הוא ז"ל לא חשש לזה. ועיין בס' משאת משה חח"מ סי"ה דהאריך דיש לחוש לדעת התוס' והרא"ש ורשב"ם ומרן ומקבלי המתנה העלו חרס בידם וכו' ובדכ"ה ע"א כתב דרבים הם שס"ל דדוקא אם נכתב בשטר אמרי' אעפ"י שלא ציום בפי' מהני אבל אם לא נכתב מתנתו בטילה כמ"ש המשפ"ש סיק"ג ומוהרימ"ט סינ"ד ומוהר"ם ד"ב סיכ"ד ונמצא דבמחלוקת היא שנויה והיורשים הם מוחזקים ומי יקל ראשו להוציא וכו' עש"ב. ויש לעמוד ע"ד דבסי"ה כתב דיש לחוש לס' המצריכים שיכתב כבו"ב ושכן מפרשים בדברי הרא"ש ומרן ז"ל כן פי' בחד פירושא. ואילו בסוס"ז כתב דל"מ לס' הרא"ש דפשיטא דאף שלא נכתב הוי כנכתב ע"ש. גם בדכ"ה כתב בשם מוהרמ"א ז"ל דאם כתוב בה מתנה גלויה ומפורסמת פשיטא דמהני. ובסוס"ז כתב זה מדנפשיה וחיזקה מדברי הרמב"ם ולא זכר לדברי מוהרמ"א ז"ל הנ"ל כלל. ובס' חוקי חיים סי"ד דכ"ה פקפק בשטר מתנה דלא כתיב בה כבו"ב וציין ע"ד הפוס' ז"ל בזה ע"ש. ועיין בס' ידיו ש"מ חח"מ סיכ"ג דכתב דנמצא בכ"י של מוהריב"ד ז"ל שהביא דברי הר"ב ז"ל בשי' לגטין דכ"ח דכתב בשם הרא"ה ז"ל דבמתנה אי קבל עליו אחריות תו אי"צ למיכתב כבו"ב והמתחייב לחבירו מתנה היא וצריך למיכתב ביה