שערי עזרה רט

המכר קצובים הוי כאילו קצב ההוצאה וכו' וגם דכתוב בשטר נאמנות שהאמינו המוכר ללוקח וגם דאיכא בשטר שקיבל המוכר ס' הפוסק וחתם בחת"י. וגם שנשבע המוכר לקיים כל הכתוב בשטר עש"ב. ולע"ד דאי"צ לכל הני טעמי דבקבלת ס' הפוס' די לחייבו. ולפי"ד הז"ל גם בשטר משכנתא או מכו"ש וכיוצא י"ל כן דלדעת הרמב"ם אינו מתחייב וכו' ונצטרך לקבלת ס' הפוסק וכו' וסוגיין דעלמא כפי מנהג מקומינו לא חיישי להכי כלל ותמיד דנים דייני לחייב. והגם דאיכא פלוגתא בפוס' ז"ל אי במקום מנהג יוכ"ל קי"ל נגד המנהג עיין בס' אחי וראש חיו"ד סי"ז מדכ"ט ואילך ובאר המים חיו"ד סי' ל"ח. ובס' פ"מ ח"א דכ"ז ואהל יצחק חח"מ סוס"א וי"ו ול"ה ויש לעמוד בדבריו דנר' דסתראי נינהו ממקום למקום ובד' קי"ט כתב דבסוגיין דעלמא המוחזק מצי"ל קי"ל משא"כ במנהג קבוע לא מצי"ל קי"ל ע"ש באופן דנר' דלא פלט מפלוגתא. מ"מ החבי"פ ז"ל בס"ה חקק"ל ח"ב סי' ל"א דקל"ח כתב דמצי"ל קי"ל במקום מנהג וסוגיין דעלמא אך אמנם אם המנהג ההוא הורגל בין הדיינים שפסקו כמותו דור אחר דור אי"ל קי"ל כנגדו והגם שמדברי הרא"ש כ' נ"ה והרא"ם ח"א רס"י י"ו והרשב"א ח"ה סיפ"ה נר' שמה שדנים הדיינים דור אחר דור ל"מ מנהג ה"ד במנהג שהוא היפך הדין לגמרי. ברם היכא דהדין ההוא תלוי בפלוגתא דרבוותא והוקבע המנהג בין הדיינים לפסוק כצד האחד אז אי"ל קי"ל כנגד המנהג עש"ב וכ"ש בדין זה דרבו החולקים על הרמב"ם ומכללם מרן ז"ל והמנהג כמותם דודאי דאי"ל קי"ל. אשר מזה יוצא נפקותא ג"כ למ"ש הרב"ד חח"מ סו"ס י"ו בהמחייב עצמו לתת לחתן סך קצוב במעות וש"ע בלא קצבה וכו' דיוכ"ל קי"ל וכו' ע"ש והבאתי דבריו בחאה"ע ע"ש וכתבתי שם דגם לדידן יוצא דיכו"ל קי"ל וכו' ע"ש. הן עתה כפי מש"ל בכאן נר' דאי"ל קי"ל מאחר דהמנהג בין הדיינים הוקבע כמרן וסי' ותול"מ

וחזי הוית בהרדב"ז ז"ל בישנות סי' קל"ו דכתב דמ"ש הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' מכירה אם פי' המוכר ואמר ע"מ שאין אתה חוזר במו"מ וכו' הולך הרב לשי' שאין אדם מתחייב בדשא"ק וכו' ע"ש. ואנכי הדל הוק"ל דהרי מרן ז"ל הוא מכלל החולקים על ס' הרמב"ם. וס"ל שאדם מתחייב בדשא"ק ועכ"ז פסק בחו"מ סי' רכ"ז סכ"א האומר לחבירו ע"מ שאי"ל עלי אונאה יל"ע אונאה בד"א בסתם שאינו יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחול וכו' אבל במפרש אי"ל אונאה כיצד וכו' ע"ש. הרי דגם החולקים להרמב"ם ס"ל דבזה צריך שיפרש. ועיין בהסמ"ע סקט"ל דכתב ועפ"ר כאן ובסי' רל"ב דכתבתי דאף לפי מאי דקי"ל דאדם יכול להקנות ולמחול אף דשא"ק מודה במחי' כזו שצריך שיפרש דאל"כ יכול לומר לא ידעתי שיש בו אונאה כ"כ דלמחול ע"כ. ועם דהרדב"ז ז"ל לא ס"ל לחלק בהכי וגברא רבא הוא ואינו מן הקושי דע"כ יאמרו המושלים גברא אגברא ק"ר. מ"מ החילוק מצד עצמו הוא מסתבר דבזה כ"ע מודים. והקמ"ר ז"ל בד' ר"ד תמה ע"ד הרדב"ז הנ"ל וכתב דלענין שצריך לומר יודע אני שיש בו אונאה אין מחלוקת מטעם דמי ידע דקא מחיל. והמחלוקת הוא אם צריך שיאמר כמה אונאה יש דרבי' ס"ל דמלבד דצריך שיאמר יודע אני שיש בו אונאה צריך שיאמר כמה אונאה יש מטעם דאל"כ הוי דשא"ק ובזה הוא שחולקים עליו. אבל במה שצריך שיאמר יודע אני אין מי שחולק ע"ש. ומהתימה דדברי הסמ"ע ז"ל הם בפי' נגד דבריו דקאמר אף לפי מאי דקי"ל דאדם מקנה דשא"ק מודה דבמחי' כזו צריך שיפרש וכו' הרי דס"ל דגם להחולקים על הרמב"ם בכאן צריך שיפרש כמה אונאה יש בו וצ"י. והמט"ש סי' רכ"ז הגה"ט סוף אוצ"ז כתב דדברי הרדב"ז הם קשים לשמוע ועיין קמ"ר ז"ל ולא העיר עליו בזה. שו"ר בעיקר דברי הפרישה בסי' רכ"ז ורל"ב ובצד האחד נר' מדבריו שם דמפרש הוא ג"כ כהקמ"ר ז"ל ע"ש: סימן ז'

בש"ע סי' ס"א ס"ה כל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא הן שאר שופרי דשטרי שנהגו הסופרים לכתוב כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה ואין צריך לפרש כל לישני שפירי דאית ביה ויתבאר עוד בסי' ע"א ע"כ. וכן הביא הכנה"ג בסי' ע"א בהגב"י אוי"ט בשם מוהריב"ל ח"א כי"ט סי' ק"ה דעכשיו שנהגו לכתוב נאמנות בכל השטרות וכו' אדעתא דנאמנות קנו ממנו. והוא ז"ל נסתפק בכונת דבריו דאפשר להבין דדוקא לכותבו בשטר אמר הז"ל דאדעתא דנאמנות קנו ממנו ויכתבו הנאמנות בשטר אבל אם לא נכתב אמרי' שצוה הלוה שלא לכותבו. ואפשר ג"כ דה"ק דכיון דנתפשט המנהג לכותבו בכל השטרות אדעתא דנאמנות קנו ממנו ואם לא נכתב ט"ס הוא כדאמרי' באחריות דט"ס הוא ושכ"כ מוהרש"ך ח"ב סי' רל"ו וקי"ו וח"א סיק"ן הג"ת דק"ך הביא ראיה לדבריו מתשו' הרשב"א אלף וס"ח. אבל מוהרש"ח בסיל"א כתב דאחר דהגאון והרשב"א והריטב"א ז"ל ס"ל דאם לא נכתב הנאמנות לאו כמי שנכתב דמי אין לעשות מעשה כדברי הרא"ש וכן הסכמת מוהרש"י סימ"ט וכו' ע"ש. ונר' דהא דנסתפק בדברי מוהריב"ל ולא בדברי מרן משום דפשיט"ל בדברי הרא"ש דאף שלא נכתב הוי כנכתב ומרן פסק לדברי הרא"ש לכן לא עלה לבית הספק אלא בדברי מוהריב"ל. ועיין בס' בית דוד חח"מ סי"ל שכ"כ כבר ידוע מ"ש הטור בסיס"א בשם הרא"ש דבמנהג פשוט לכתוב בכל השטרות נאמנות כל שקנו מידו בסתם הוי ע"ד לכתוב נאמנות ואפי' שלא נכתב הו"ל כאילו נכתב. ואעפ"י שיש חולקים וסוברים דלא אמר הרא"ש אלא שיכולין העדים לכתוב נאמנות אבל אם לא נכתב לא הו"ל כאילו נכתב כמ"ש הכנה"ג בסיע"א הגב"י אוי"ט מ"מ לוי שהוא מוחזק שהוא יורש יכו"ל קי"ל כמ"ד דהוי כאילו נכתב וכו' ע"ש. ואחהמ"ר בדברי הכנה"ג שם אין מי שסובר כן בהרא"ש ומוהרש"ח ז"ל בתחילה כתב דאין הכרח למה שהבין מוהרש"ך מלשון הרא"ש דאעפ"י שלא נכתב כמי שנכתב דמי ושוב הביא כמה ראיות והכרחיות שכן דעת הרא"ש כמו שהבין מוהרש"ך ברם איהו פליג עליה דאין לעשות מעשה כהרא"ש נגד הגאון וכו' וכמ"ש הכנה"ג. ובכל מה שציין עליהם הכנה"ג עיניך תראינה שאין מי שפירש בדברי הרא"ש היפך מזה. וה' פ"מ ז"ל בח"א סי' י"ג כתב שנניח שהרא"ש סובר כן כפי' מוהרש"ך הנה כפי מ"ש מוהרש"ח הגאון והרשב"א והריטב"א ז"ל פליגי עליו ומאן ספין וכו' וכן דן שם מוהרש"ח ע"ש. ובח"ב סיק"ד כתב אך אם לא נכתב בנ"ד נאמנות בפי' אף לדעת מוהרש"ך סיק"ן והבעב"ש סיל"א דאית להו דאע"ג דלא נכתב כנכתב דמי וכו' הא ליתא וכו' ע"ש דדבריו אלו ק' שכלל מוהרש"ח עם מוהרש"ך יחד דס"ל דאף שלא נכתב כנכתב דמי ואינו כן וכמ"ש הוא ז"ל בעצמו בח"א וכנ"ל. ועיין בס' חש"ש סימ"ב הגה"ט אול"ז דכתב דצ"ע בדבריו ושכבר תמה עליו הכר"ש ח"מ סי' י"א ע"ש. וכעת אין ס' הכר"ש מצוי תח"י. וכעת נ"ל לישב דבריו במה שכללם יחד היינו דשניהם כן ס"ל בדעת הרא"ש שס"ל דאף שלא נכתב כנכתב דמי. ואיהו ז"ל רצה להסכים דינו שם גם