שערי עזרה רז

או"ג דכתב ודחה חילוק זה דשטר הלואה משאר שטרות מדברי הרשב"א ח"ב סירי"א דמבואר דגם בשאר שטרות ס"ל דאין ליתן טופס ע"ש. והיותר תימה דהם ציינו על דבריי ובדב"ז היתה העלמ'ה מעי"ק. וגם אנכי בעוניי כבר הבאתי לעיל דגם מדברי מוהר"י מברונא ז"ל נר' דס"ל דאין לחלק בהכי וכנז"ל: סימן ה

מעשה היה בשטר שיצא בב"ד והוצרכו לקיימו ובא עד האחד והעיד שהוא כתב את השטר ושזו היא חתימתו. והעד השני אמר שאין זאת חתימתו וגם אינו זוכר מההלואה זאת כלל והב"ד גזמו ואיימו עליו בגזרת התו' וח"ס באם לא יגיד ונשא עינו והוא עומד בדברו הנ"ל. יש לנו לדעת האם יש תקנה לקיים שט"ד ע"י חתימת עד זה בשטרות אחרים או לא

הנה מרן ז"ל בש"ע חו"מ סי' מ"ו סע"י כתב העד שבא להעיד על כ"י בב"ד והכיר חתימתו צריך שיזכור ענין ההלואה ואם לא נזכר לא יעיד כלל ולכן שטר שיצא בב"ד ובאו עדים ואמרו כ"י הו"ז אבל מעולם לא ידענו עדות זה ואין אנו זוכרים שזה לוה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי הם כחרשים עד שיזכרו עדותן וכו' אבל אם היה כ"י יוצא ממ"א או שהיו שם עדים שזה כ"י מקיימין השטר ואין משגיחין על דבריהם של אלו שאומרים אין אנו זוכרין העדות הואיל ומתקיים השטר שלא על פיהם וכו' אלה דברי הרמב"ם. וי"ח ואומרים שאפי' אין זוכרים שלוה או שחתמו על שט"ו ואין כ"י יוצא ממ"א כיון שמעידים שזה כ"י מקיימין השטר על פיהם. ולפי דבריהם כשהם עצמם באים להעיד על כ"י אם שכחו ההלואה ואינם זוכרים כלל שחתמו בשט"ז צריך שני עדים ע"כ חתימה לכן צריך או שיעיד כל אחד על כ"י ועל כת"י חבירו או שיצטרף אחר עמהם שיעיד על כ"י שניהם כדי שיהא ע"כ חתימה שני עדים ע"כ. ועיין בדבריו ז"ל מ"ש בכ"מ ובב"י וכמה מרבוותא ראשונים ואח' ז"ל עמדו הרבה על דבריו ז"ל ע"ע. והכנה"ג ז"ל הביא שם ג"כ שמרן ז"ל בס"ה לא הכריע ולפי הכלל הוא דס"ל כס' קמייתא ע"ש. אבל ה' פנים במשפט הביא וכתב דס"ל כס' השנית ע"ע. והראב"ד ז"ל בהשגות כתב ע"ד הרמב"ם שאם אמרו אין אנו זוכרין כלל אין זו סתירה וכו' אבל אם אמרו דומה חתימה זו לכ"י אבל מזויפת היא כי מעולם לא חתמנו בשט"ז ודאי יכולין לפוסלו ע"כ. ומרן ז"ל שם בכ"מ השיב לדבריו ועוד הביא מ"ש מוהריק"ו ז"ל בשורש ע"ד בשם בה"ג משמיה דר"י גאון ז"ל וכו' ע"ש ובלח"מ שם ויש באפשר לומר במשמעות דברי הרמב"ם ז"ל שכתב אם היה כ"י יוצא ממ"א וכו' מקיימים השטר ואין משגיחין ע"ד של אלו שאין זוכרין העדות. היינו שאם אחר שקיימנו השטר ע"י כ"י שיוצא ממ"א או ע"י העדאת עדים שזה כ"י שוב אח"כ אם באי העדים עצמם החתומים בשטר ואמרו אין אנו זוכרין העדות אין אנו משגיחין על דבריהם. משא"כ אם מתחילה באו העדים החתומים בשטר ואמרו אין אנו זוכרין העדות שוב אין אנו יכולין לקיימו ע"י שכ"י יוצא ממ"א או ע"י העדאת עדים. אבל לכי תידוק שפיר אין זה משמעות דבריו לא גם אחר שבאו הם עצמם מתחילה ואמרו כן יכולין אנו לקיימו אח"כ ע"י כ"י שיוצא ממ"א או ע"י העדאת עדים שזהו כ"י ולא משגחינן בדבריהם שאמרו אין אנו זוכרין העדות שכן הוא פשטיות דבריו ז"ל וכ"כ מוהריט"ץ ז"ל סו"ס מ"ו ופ"ח בד"ה ועוד ראיה וכו' מדנקט אם כ"י יוצא ממ"א או שיש עדים משמע שצריך קיום ב"ד מחדש בשני עדים ואז מהני ולא כמ"ש מוהריק"א ז"ל דסגי בצירוף עד אחר וכו' ע"ש. הרי דמבין בדבריו דגם אחר שאמרו העדים עצמם שאין זוכרין ההלואה יכולין אנו לקיימו ע"י כ"י שיוצא ממ"א או ע"י עדים אחרים. ברם עדין יש לספק ולומר דז"ד היכא דבאו ואמרו כ"י הו"ז אבל אין אנו זוכרים וכו' אזי מועיל לקיימו ע"י כ"י שיוצא ממ"א וכו' אבל היכא שבאו ואמרו אין ואת חתימתינו וגם אין אנו זוכרים וכו' אין מועיל לקיימו אח"כ וכמו שכן נר' מדברי הראב"ד ז"ל שכתב אם אמרו דומה וכו' אבל היא מזויפת כי מעולם לא חתמנו בשט"ז ודאי יכולין לפוסלו האמנם מדברי מוהריק"ו ז"ל בשורש ע"ד יש ללמוד דגם בזה יש בו מועיל לקיימו אח"כ דהתם בנדונו בשטר קידושין דבאו החתומים בו ואמרו אין זה כ"י ולא ראינו שקדשה כתב דכל היכא שיצא השטר בב"ד וקראוהו וחתום בו ב"ע הוי כמי שנחקרה עדותן בב"ד ושוב לא מהימני לומר לא חתמנו. והוק"ל מדברי בה"ג ור"י גאון והרמב"ם ז"ל והוצרך לישב וכו' וסיים דבלא"ה לא נהי"ל דבריהם מדתנן פ"ב דכתובות וכו' ואפי' הם לא אשכחן דאית להו האי סברא אלא בממונא וכו' עש"ב. ועיין בס' בני שמואל בשאלות שהאריך בדבריו ובס' עדב"י סי' י"ט מ"ש בזה. ונוכל לומר דגם שאמרו אין זאת כ"י נאמנים לפוסלו אם אין כ"י יוצא ממ"א או שאין עדים אחרים אבל היכא שכ"י יוצא ממ"א או שיש עדים אחרים שיעידו על כ"י מהני לקיימו אח"כ. ועיין במשפ"ץ ח"ב סי' יו"ד דל"ג בנדונו דאחר שנתקיים השטר עפ"י עדים אחרים באו העדים החתומים בו וא' אמר שאין זוכר העדות והב' אמר שהרבה מציירים יש בעולם ואולי זייפו השטר וחתמו חתימתו. כתב דלאו מילתא היא דמאחר שנתקיים השטר בב"ד עפ"י עדים מכירים חתימת העדים בטב"ע לא מפיהם אנו חיים ודמייא למ"ש בפ"ב דכתובות העדים שאמרו כ"י הו"ז אבל וכו' ואם כ"י יוצא ממ"א אי"נ. ולא דמי למ"ש הראב"ד בפ"ח מה"ע בהשגות אבל אם אמרו דומה וכו' יכולין לפוסלו. דהתם מיירי כשמתקיים השטר על פיהם אבל כשמתקיים ע"י אחרים שמכירים החתימות אי"נ וכו'. זאת ועוד שבנ"ד וכו' לא החליט הענין וכו' וא"כ לא דמי נ"ד להתם. ואף שהיו אומרים בנ"ד העדים החתומים במתנה כמ"ש הראב"ד ז"ל מ"מ לא יועיל כמ"ש שהתם מיירי הראב"ד ע"ד הרמב"ם דמיירי כשמקיימים השטר עפ"י העדים עצמם שמעידים על כתב ידם כמו שהוא ברור עכ"ד. היוצא מהאמור דבנ"ד ג"כ יש תקנה לקיימו אח"כ ע"י כ"י היוצא ממ"א או ע"י העדאת עדים אחרים. הנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט: סימן ו'

מענין המתחייב בדבר שאי"ק הנה הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מכירה כתב שאינו מתחייב ואפי' קנו מידו והטוש"ע חו"מ סי"ס ור"ז כתבו דרבו החולקים עליו והכי נקטינן. ואם נתן קצבה לשנים ולא למעות הגיה שם מור"ם ז"ל או שלא נתן קצבה לשנים. ועיין מ"ש הסמ"ע וש"ך בזה. וראיתי לה' אהל יצחק כהן ז"ל בחח"מ סי"כ דכתב דאי"ל קי"ל כמור"ם ושהמורה בזה דיכו"ל קי"ל כמור"ם הו"ל כטועה בדבר משנה ע"ש. ואחהמ"ר הפליג הז"ל בדברים הללו שהרי גם ה' ראש יוסף ז"ל סל"ה כס' מור"ם דלהרמב"ם גם שלא נתן קצבה לשנים מיקרי דשא"ק וכשאין קצבה בזמן מיקרי יותר דשאי"ק מכשיש קצבה בשנים ולא למעות והק' על הרשב"א דפסק להיפך. גם הכנה"ג שם בהגב"י אוכ"ו הביא בשם מוהר"א