שערי עזרה רה

הק' על ב' תשו' הנ"ל דסתראי נינהו דמדבריו בח"ב נר' דאם קצב עד סך פ' לכ"ע הוה ניחא ומח"א נר' דאפי' מח"ל דבק"צ פטומי מילי הוא כיון דלא ידע אם הרויח כ"כ וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם לכתוב דבק"צ לצאת י"ח הרמב"ם דהא בהא תלייא דאי ידע מאי דמחיל אף הרמב"ם יודה דמחילתו מחי' דהרי ידע שיעור המחי' ואי לא ידע בין מדין אונאה בין מדין דשא"ק לא מהני. אם לא שנר' דהז"ל עביד ליה לתרי עניני עכ"ד. וכונתו מבוארת דבתחי' מקשה דכיון דהא בהא תלייא אי ידע וכו' ואי לא ידע בין מדין אונאה כיון דלא ידע מאי דמחיל לא מהנייא כמ"ש באונאה ובין מדין דבר שא"ק לא מהנייא לדעת הרמב"ם וע"ז תי' אם לא דהז"ל עביד ליה לתרי עניני ר"ל דהפ"מ ז"ל ס"ל שהם תרי אופנים אופן הא' האי דלא ידע מאי דמחיל ואופן הב' הוא דבר שא"ק. כלומר במקום דאיכא הב' אופנים היינו לא ידע דמחיל דסבור שלא י"ל אצל חבירו כלום וע"כ מחל וגם לא כתב במחי' דב"ק אזי מהב' צדדים המחי' בטילה ופטומי מילי הוא. אכן היכא דנסתלק צד הערעור הא' כגון דמח"ל עד סך פ' דהו"ל דב"ק אזי המחי' בטילה מהצד הב' דלא ידע דמחיל דסבור בדעתו שלא י"ל אצלו כלום או היכא דכתב לו כל טעותא וכו' מח"ל דבזה הו"ל כאילו ידע דיש לו אצל חבירי ממון ועכ"ז מח"ל דנסתלק צד הערעור דלא ידע דמחיל. מ"מ הצד דלא מחל דב"ק הוא עדין עומד במקומו ולא מהני לדעת הרמב"ם ויכול לומר קי"ל זהו כונת דבריו ז"ל ולע"ד דזהו כבר מבואר בדברי הפ"מ ז"ל ולא הי"ל להרדב"מ. לומר בלשון נר' דכבר הדברים הם מפו' בדברי הפ"מ כן וכיעו"ש. ות'ם אני על ה"ה אג"ן הסהר ז"ל בס' חוקי חיים סי"נ שהביא לקושית הרדב"מ הנ"ל והאריך לתרץ ולפרש דברי הפ"מ שבשתי התשו' דשוין הם וכנ"ל וכבר הרדב"מ ז"ל כלל דבריו בדברות שתים שהן ארבע במ"ש בקיצור אם לא שנר' דהז"ל עביד ליה לתרי עניני דכונתו היא מבוארת וכנ"ל ותול"מ

עו"ש הק' על הפ"מ ז"ל דבח"א כתב דגם רש"י ז"ל יודה בנ"ד דל"ה מחי' מכיון דלא עביד שום מעשה וכו' ואילו בח"ב כתב שם בנדונו חזרנו למ"ש דלדברי כולם זולת רש"י ז"ל מחי' בטעות בכ"מ ל"ה מחי' ע"כ. והרי גם בנדון ההוא לא עביד שום מעשה וא"כ אף רש"י יודה בזה דמחי' בטעות ל"ה מחי' וכמ"ש בח"א וצ"ע ע"כ. ואחהמ"ר דבריו תמוהים דהפ"מ עצמו שם בח"ב סיכ"ו דמ"ט ע"ב חי' כן להסכים דעת רש"י עם שאר הפוס' כמ"ש בח"א ממש וצ"ע. וכבר ראיתי לה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו שהק' עליו כן בכיה"ק על שפת הגליון. אך אנכי נבער מדעת ק"ל ע"ד הפ"מ ז"ל דבח"ב שם אחר שכתב דהמחי' בטילה מצד דמחי' בטעות היא דמי ידע דמחיל שוב כתב ועוד יש ס"א בנ"ד שלא תועיל המחי' מטעם מוחל דשא"ק וכ"נ מדברי מ"ז ז"ל בסימ"ט. איברא שדברי התשו' הלזו אפשר להסב אותם דלאו מדין דשא"ק דהרמב"ם אתי עלה רק מטעם דכיון דמסיים אינם קצובים לא ידע דלמחול וכההיא דאונאה. אך המדקדק היטב בלשון מ"ז ז"ל יראה דחדא ועוד קאמר אי מטעם הרמב"ם דס"ל דאיא"מ דבשא"ק וצ"ל דה"ה במחי' אי מטעם דלא ידע דמחיל ודכוותא מצינו להר"ן ז"ל במוחל דשלב"ל וכו' ומצי המוחל לומר קי"ל וכו' ואילו בח"א אחר שכתב כן בדק"ל ע"א שם בעמוד ב' חזר בו מזה וכתב מ"מ אינו מוכרח מדבריו ולע"א שהמדקדק בדבריו בתשו' השנית סי' ס"ג מדבריו שם נר' דלא חש להא דדבשא"ק לדעת הרמב"ם וכו' וכפי"ז משמע דלא דמי מחי' להקנאה וחיוב לענין זה הדין דדשא"ק ואף שהר"ן השוה וכו' שנא ושנא הך דינא וכו' ע"ש. הרי דדבריו סותרים דבח"א דחה דבריו הראשונים והכריח מדברי מ"ז דלא חייש מטעם ס' הרמב"ם דדשא"ק ואילו בח"ב עשה אותו יתד וסניף לבטל המחי' ושכן הוא מ"ז ז"ל סל"ה וצ"י. שו"ר דתשו' שבח"ב היא קודמת שהיא בשנת הת"ט ושבח"א היא בשנת התי"ב א"כ י"ל דמ"ש בח"ב לבטל המחי' ההיא מטעם דשא"ק מכח דברי מ"ז שפי' דבריו דחדא ועוד קאמר כן הוה ס"ל מעיקרא כמ"ש כן בתחי' בתשו' שבח"א אבל אח"כ חזר בו וכתב שאינו מוכרח מכח תשו' השניות ותול"מ. ועיין בס' סם חיי בסי' כ"ה וכ"ו וכ"ז דהאריך בדין מחי' בטעות וראיתי לו דבסי' כ"ז בדנ"ט אחר שהביא דברי הפ"מ כתב אך מאי דהוה קצת מקום לכאורה לאסתפוקי הוא מטעם השבו' וכו' ואני הצעיר אומר דלא צריכנא כולי האי בנדון הז"ל דאפי' לדעת רש"י פטור מהשבו' דהא כיון דנדון הז"ל הוא שהמוחל לא ידע מה שהוציא בעד הגירמי כ"א ח' אלפים לבנים דבכה"ג אפי' לדעת רש"י ז"ל ל"ה מחי' כיון דלא ידע דמחיל ודמייא לההיא דרב ענן ואונאה דאמרי' דאין מחילתו מחי' כיון דלא ידע דמחיל ע"כ. ומהתימה דהפ"מ ז"ל עצמו באותו דף כ"כ בסוף וז"ל ולע"א דבנ"ד איכא טעמא רבא דאפי' דבעלמא הוה אית לן דמחי' בטעות הוייא מחי' הכא בנ"ד ליכא למימר הכי דבנ"ד אמ"ל כי מה שהוציא בגירמי היה ח' אלפים לבנים לבד וכו' ונמצא למפרע ששמעון רימהו ודמייא נ"ד ממש למ"ש מוהריק"ו שורש קי"א וכו' ע"ש. הרי דהז"ל בעצמו כ"כ בפי' שאפי' שנאמר כרש"י דמחי' בטעות הוייא מחי' עכ"ז בנ"ד מטעם דרימהו המחי' בטילה ואפי' שהיא במקום שבועה והוא פלא על הרב דלא סיימוה קמיה וצ"ע

ועיין בס' בני אברהם חח"מ סיכ"ג בדין מחי' בטעות מ"ש בשם הפוס' וכתב דהרואה יראה דכולם פסקו דמחי' בטעות לא הוייא מחי' ואפי' בקנין ושבועה ע"ש. וכ"כ הרשב"ש ז"ל סי' תקפ"ב דמחי' בטעות אף בקנין ושבו' אינה מחי' בשם הרמב"ם פ"ו מה' סנהדרין ע"ש. ואנכי לא ידעתי מדוע שאר הפוס' ז"ל לא נסתייעו והביאו ראיה מזה. ועיין במוהרשד"ם ז"ל סי' שמ"ח ובס' זכות אבות סי' י"ג. והמשכה"ר מע' מ' אוי"ט כתב הא דקי"ל מחי' בטעות לא הוייא מחי' דוקא בע"פ אבל בכתב מהנייא עיין בתשו' הפר"ח שבקונ' מ"ח חח"מ סי' ועיין בתשו' הכנה"ג שנדפסו מחדש בחאה"ע סי"ך דל"ג עכ"ל. ועיניך הרואות מלבד דשאר הפוס' לא סל"ה אלא אפי' בכתב ס"ל דמחי' בטעות ל"ה מחי' וכמבואר בדברי הפ"מ ושאר הפוס' ז"ל הנז"ל. גם בתשו' מרן ז"ל בס' אבק"ר סיקמ"ב כתב בפי' דמחי' בטעות אפי' בכתב שובר ופיטור ומחילה ואפי' נשבע אינם כלום כיון דבטעות הם ע"ש. והיתה העלמ"ה מעי"ק של הז"ל. ומה שציין על תשו' הכנה"ג הרואה יראה דשם לא קאי הרב כ"א על עיקר דינא דמחי' בטעות לא הוייא מחי' ולא נזכר שם מהאי חילוקא כלל כיעו"ש: סימן ד'

בש"ע סי' י"ו ס"ה המוציא שטר ע"ח והלה טוען שיש בו זיוף ושאל שיתנו לו הטפסת השטר כדי לדקדק בו נותנים לו אעפ"י שכתוב בו בלא טפיסת טופס מזה השטר ע"כ. והיא עיקרה פלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש ז"ל להרשב"א והריטב"א ונ"י ז"ל. ומב"י ז"ל בסי"ס כתב דהרמב"ם והרא"ש דס"ל דצריך שיתן הטופס ה"ד בטוען טענת זיוף. והסמ"ע ז"ל פליג וס"ל דבכל גוונא צריך שיתנו לו הטופס עיין בסקט"ז באורך. והב"ח ז"ל הסכים ע"ד מרן ז"ל ועיין בהש"ך ז"ל גם מוהר"י