שערי עזרה רג

חלק חו"מ סימן א'

עד החתום בשטר אם יכול להיות דיין על אותו שטר אי אמרי' בכה"ג אין עד נעשה דיין או לא

הנה מרן ז"ל בב"י סי' ז' מח"ו כתב בשם רי"ו דאינו יכול ושכ"כ העיטור בשם הרי"ף ז"ל אך הרשב"א ז"ל כ' בתשו' ובמיוחסות סיקי"ב כתב דיכול. והכנה"ג בהגב"י אוי"א כ' דהרשב"א מדבר בקיום שטרות דוקא אבל בעניני השטר לכ"ע לא ושכ"כ מוהרח"ש חאה"ע סי' ג' והבני שמואל ז"ל ע"ש. וכ"כ הש"ך בסימ"ו סקנ"ז בבירור והכריח הדבר מתשו' הרשב"א סיק"ל שהביאה מהב"י ז"ל בסי' ז' מח"ט. וה' נחמד למראה ח"ב דקפ"ו תמה על הכנה"ג שחילק כן מדידיה ולא זכר לדברי הש"ך. ומ"ש הכנה"ג שם על מוהר"ש הלוי ז"ל שכ' בחו"מ סימ"ט דגם בקיום שטרות אין לעשות מעשה כס' הרמב"ן והרשב"א ז"ל דמ"ש בפשוט שדעת הרמב"ן ז"ל ממ"ש במיוחסות סיקי"ב לא דק דהמיוחסות הן מתורת הרשב"א ז"ל כמ"ש ר' המחבר בהקדמתו עכ"ל. ואנכי הרואה דתמיהא זאת היא נופלת ג"כ על הבני שמואל שם כפי שטח לשונו דכתב דחולקים הרי"ף עם הרשב"א או הרמב"ן וכו' מטעמים שכתוב בתשו' הרשב"א סי' תתקס"ט והרמב"ן סקי"ב ע"ש. ואיני יודע מדוע הכנה"ג לא העיר עליו ג"כ בזה. וה' נאמן שמואל ז"ל בסקי"ג האריך בזה ואסיק דבודאי יש לנו לילך אחר דברי ר"י והבהע"ט והרי"ף דפירשו דבריהם דבעניני השטר אין ענ"ד ומה גם שהם מחמירים וראוי לתפוס דבריהם וכמ"ש הכנה"ג והש"ך ע"ש. ואנכי הדל נ"ל דמרן ז"ל בש"ע כן ס"ל להלכה ממ"ש בסימ"ז סכ"א דיינים שדנים על תנאים וענינים שבמלוה עצמה צריך שיהיו הדיינים רחוקים מעדי השטר ע"כ. והדברים ק"ו דאם צריך שיהיו הדיינים רחוקים מעדי השטר וכ' הש"ך בסקנ"ג דה"ט משום דאם יהיו הדיינים קרובים לעדים ה"ה כעד עצמו נעשה דיין וכו' ע"ש. מכ"ש אם הדיין עצמו הוא חתום בשטר דאין לדון באותו שטר מטע"ז. ומקוצר שכלי לא ידעתי מדוע הש"ך ושאר האח' ז"ל לא נסתייעו מדברי מרן אלו שכן ס"ל לדינא. והנחמ"ל שם כתב דדוקא בקיום שטרות במח' הוא שנוי ברם בשאר דיינות לכ"ע אין עד החותם רשאי להיות דיין. אכן ממ"ש הרדב"מ ח"א בחאה"ע סיס"ו נר' דס"ל דיש לעד החתום בשטר להיות דיין דבענין אם יכול המסדר לכתוב הגט כתב ונר' דודאי לכתחי' לא דהרי כתוב במורם בשיק"ל וכו' ואף בדיעבד נר' דיש לפקפק בזה שהרי בעהע"ט דנ"ג ע"ד כ' החשוד ליטול שכר דינו בטל להרי"ף סופר החתום בעד ברוב שטרות אינו ראוי לדון בשטר ששמו חתום עליו שחשוד על אותו דבר שנוטל שכר כתיבה ע"כ הרי דאפי' בד"מ דינא הכי כ"ש בגטין. ועם כי מהב"י ז"ל בח"מ סי"ז הביא דב"ז בסגנון אחר בשם רי"ו וכו' דמשמע דמשום אין ענ"ד נגעו בה ואחריו נמשכו האח' ז"ל הנה מדברי בעהע"ט במקומו לא משמע כן וכמ"ש השב"י ז"ל ח"א סיקט"ז דלאו מענין ענ"ד אלא משום חשוד ליטול שכר ואדרבא משום ענ"ד מותר לדון וכו'. ונר' דע"ז סמכו רבני מתא דאף דהיו חתומים בתורת עדות על השטרות כיון דשנים מהם סופרי מתא היו עכ"ז היו דנים באותו שטר אפי' שהם דנים יחידי בלי שנים אחרים עמו. ועו"ש כתב דהיה סבור דאף לדברי מב"י בשם רי"ו ז"ל דאסור להיות דיין באותו שטר ה"ד למי שדן יחידי ברם אם הם ב"ד ש"ג וחד מהם הוא חתום בשטר ש"ד ושוב חזר בו ודחה חילוק זה עש"ב. ומ"ש דע"ז סמכו וכו' אחהמ"ר אנא אמינא דאי מהא ישיבה שאין עמה סמיכה היא דהגם לפי דבריו דמדברי הרדב"מ יש לדון דס"ל דעד החתום בשטר לית ביה משום ענ"ד מ"מ אם הוא היה הסופר ג"כ באותו השטר אין ראוי לדון בו משום דין חשוד ליטול שכר וכמבואר בדבריו וכיון שכן מאחר דשני הרבנים הם המה היו לבני העיר סופרי מתא איך היו דנים באותו שטר ואף דנימא דלא היו נוטלים שכר הגם דדב"ז הוא רחוק עכ"ז עדין איכא חשדא דטירחא כמ"ש הרדב"מ ז"ל שם. ועוד דהוא נגד סברת מרן ז"ל ושאר האח' וכבר כתבתי דמרן ז"ל בש"ע כן ס"ל להלכה. ועיין בס' שבט בנימין סיר"ח דס"ד מ"ש באורך בזה. והנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט

א. בש"ע סי' י"ב מצוה לבצוע וכו'. ה' יפה ללב בח"ד או"ה כתב דהכי איתא בפ"ק דסנה' ריב"ק אומר מצוה לבצוע שנא' אמת ומשפט שלום וכו'. ויש לתמוה על ה' יד"מ במד"ר ר"ס שופטים במאמר רשב"ג אל תהי מלגלג בדין שהוא אחד מג' רגלי העולם למה ששנו חכמים על ג"ד העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום דכתב וז"ל פי' שאל תאמר אעשה תמיד פשרה לפי שמצוה לבצוע ואיתא בג' סנה' מצוה לבצוע וכו' א"כ אליבא דמ"ד זה דין ושלום חדא היא לז"א רשב"ג אל תהי מלגלג בדין פי' שאסור לבצוע וכו' והפסיקו חכמים בין דין לשלום בתיבת אמת להורות דלאו חדא היא והלכה כחכמים שאסור לבצוע עכ"ד וצ"ע יעו"ש. ואנא זעירא ל"י מאי קק"ל על היד"מ שהוא ז"ל בא לפרש דברי רשב"ג ולהסכים דבריו שאמר אל תהי מלגלג בדין ש סברת חכמים שס"ל אסור לבצוע ודבריו הם ברורים. ברם זאת היא שק"ל אני הדל על היד"מ דכפי פי"ז שפי' בדברי רשב"ג מהו זה שסיים תן דעתך שאם הטית את הדין שאת מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו. דגר' דכונתו היא שלא יהא מלגלג קל בעיניו ויטהו יען שהוא א' מג"ד וכו' ואין כונתו לענין פשרה וביצוע. והיפ"ל לא כיוין להק' זה כיעו"ש: סימן ב'

בש"ע סי' י"ב ס"ח מחילה איצ"ק. וכ' הבאה"ט סקי"ד בשם הסמ"ע דוקא בדלא נקט המוחל עדין שט"ח דבתפיס שטר כ"ז שאינו מחזיר לו מיד ל"מ אפי' מחילה גמורה בלא קנין והש"ך כתב דצ"ע דהא בסי' רמ"א ס"ב לא כתב מורם כן וכן הק' הט"ז ועיין באה"ע סיק"ה ס"ו בב"ש ובח"מ שם שפסקו ג"כ דלא כהסמ"ע עכ"ד. גם ה' קול אליאו ח"ב חח"מ סי' כ"ב הביא מח' הפוס' בזה והביא ראיה דס"ל להרמב"ם ומרן ז"ל דל"ב החזרת שטר ובדבור בעלמא נמחל ממ"ש באה"ע סיק"ה המוחלת כתו' לבעלה אי"צ ל"ק ול"ע וכו' ושכן דקדקו הב"ש והח"מ שט וכן מוכח מדברי הרא"ש כלל ס"ג סי' ב' ושמצא הדבר מפורש יותר בהריב"ש סי' ת"ד בראו' וש' דפסקו להם דיינים שיעשו מחי' זל"ז ושיתחייב שמעון בסך מה בשטר ואח"ז תבע שמעון את ראובן שיחזיר לו שטרו כיון שיש בידו שטר מחילה ופסק שאם נודע שהחוב נעשה תחי' ואח"כ המחי' הרי המחי' כוללת גם את החוב וכו' ע"ש הרי דס"ל להדייא שאף שלא החזיר השט"ח יש כאן מחי' וכו' ע"ש ולי הדל נלע"ד דאין מזה כ"כ ראיה דש"ה כיון דהשטר מחי' נעשה אחר השט"ח הוי ככותב ממש שובר על השט"ח ולהכי חשיב ליה מחי' משא"כ בדברים שבע"פ יש באפשרות לו' דמילי דכדי נינהו ואין מועילין בלא החזרת השטר דלא אתו דברים ומבטלים כתב השט"ח אלא בהחזרת השטר או