שערי עזרה רב

ואין מהם מייתו דעתו אפי' לחלוק עליו ואי"ל שלא היה מפורסם להם אע"כ לא חשו לו כלל ואין לעשות מזה אפי' שום סניף וכו' ע"כ אין לחלוץ בשמאל אפי' בקיטע מכ"ש מי שיש לו ש"ר וחלץ בשמאלו בדי' דלא אפי' א"א בענין אחר ע"כ. גם שם בסי' צ"א בחלוץ שדנוהו הב"ד ששולט בש"ר וקבל ממון רב ואחר חליצה מוציא קול שהוא אטר ורוצה לדחוק ליתן לו עוד מעות. דמו"ח ז"ל כתב דהוי ס"ס ס' אינו אטר וס' כהפוס' דאטר חולץ בימין דעלמא ואף להאוסרים הוא מכח ספיקא דאיבעייא בפג"ה וכו'. והוא ז"ל כתב דאם נסמוך על סס"ז צ"ע דהא ד' דיעות יש בכאן. א' הר"ן והמרדכי דתלי באיבעייא דש"ס ול"א וחולץ בש"ר מספק. ב' דעת סמ"ג וסמ"ק דחולץ בימין דעלמא. ג' דעת הטור בתר דידיה אזלי' כתפילין. ד' דעת הרמב"ן אי"ל תקנה. והשתא בשלמא מה שאנו נוהגין לחלוץ בשתיהן כמ"ש הד"מ ובש"ע סי' קס"ט סמכינן ארובא ולא חיישי' להרמב"ן נגד כל הפוס'. אבל לחלוץ בימין דעלמא לחוד א"כ רוב הפוס' מתנגדים ואפי' לא יהיה רו"מ ובנין מ"מ עיקר ס"ס הוא בענין מטעם הסברות ר"ל יש ב' סברות להקל נגד ס' אחת להחמיר והכא איכא ג' סברות להחמיר וס"א להקל וקשה לעשות מזה ס"ס. אדרבא ס"ס להחמיר יש דילמא אי"ל תקנה ואת"ל י"ל דילמא בתר דידיה אזלי' ע"כ. הרי דגם החת"ס ז"ל דעתו להחמיר בענין חליצת שמאל וחשיב לה מידי דאורייתא. היפך סברת הפוס' דס"ל דחליצת שמאל הוי מידי דר' דמה"ת כשר בדי' וכמש"ל

ברם עיין בס' שואל ומשיב מה"ת ח"ג סי' קכ"ג ביבם דע"י חולי נעשה אט"ר ויש לו אח קטן דנשאל כיצד יעשו בהחליצה. והאריך בתשו' ובתו"ד בדס"א ע"א הבי"ד הגו"ר ז"ל דנסתפק אי חליצה בשמאל דפסול היא מהתורה או מדר'. ושהמגיה בהרדב"ז מביא זה באמצע דבריו. והוא ז"ל כתב דאף אי נימא דהוא מהתו' ה"ד בסתם אדם דרגל ימין הוא עיקר וי"ל חשיבות בכמה דוכתי ולכך פסול. אבל באטר דהרבה פוס' ס"ל דיחלוץ בימין כ"א ח"כ אף להפוס' דס"ל דבתר ימין ושמאל דידיה אזלי' עכ"פ בדי' כל שא"א לחלוץ על רגלו השמאלי דודאי כשר בימין של כ"א. ובלא"ה נלע"ד כיון דחליצה בשמאל אי"פ רק מדר' א"כ במקום שא"י למידתם ודאי כשר וכו' א"כ כאן דכשר מה"ת אף בחלץ בשמאל וכו' כאן דבאמת גם בזה גופא אי אטר חולץ בשמאל כ"א היא ג"כ פלוגתא דרבוותא פשי' דיש לסמוך ע"ז ע"כ. גם שם בד' ס' ע"ב בד"ה והנה וכו' כתב דאטר לדעת הפוס' דחולץ בימין דידיה יש לעיין אם עבר וחלץ בימין שכ"א מה דינו. והביא דברי חוט השני שדעתו דפסול ודחה דבריו וכתב דכל שעבר וחלץ אפשר דלא מעכב ובאמת דגם שאר כ"א אם חלץ בשמאל אם החליצה פסולה אין הדבר ברור וכו' ובהרמב"ם לא נמצא דח"פ רק באם היה רגלו חתוכה דאי"ח בשמאל ואם חלץ ח"פ וכן הטור וכו' ומצאתי להצל"ח ברכות ד"כ שהאריך והעלה בדעת הרמב"ם כן וכו' זכינו לדין דלהרמב"ם והטור משמע דגם בשאר כ"א דבודאי מצוה בימין אפי"ה בדי' אינו מעכב. מכ"ש באטר דאנן מסופקים אם אולי גם לכתחי' הדין כן שיחלוץ בימין כ"א ודברי החוט השני תמוהים וכו' וזה ודאי דבאטר אם עבר וחלץ בשמאל דיליה לע"ד הדבר ברור דלא נפסל בדי' ובפרט דיש כאן ס"ס וכו' והאריך ג"כ בטעם ימין אם הוא גזירת הכתוב או מטעם דימין חשוב דנ"מ לדינא. וגם ציין שם על שו"ת מוהרשד"ם סי' צ"ו דמרימר ל"פ רק מדר' ובשעה"ד אי"פ וציין על כנס"י סי' ס"ח יעוש"ב. הרי דהשו"מ ז"ל חלק ע"ד חוט השני ודחה דבריו ושלא ראה דברי הרשב"א ז"ל בסי' אלף ק"ך וס"ל דלהטור וסי' דהאטר חולץ בימי"ד אם עבר וחלץ בשמאל שהוא ימין כ"א אי"פ בדי'. וממילא לפי"ד בנ"ד באט"ר דחלץ בימי"ד בדי' אי"פ וכשירה. ודבריו ז"ל הם ג"כ נגד דברי החת"ס הנ"ל. ומה שנר' מדברי החת"ס דס"ל דבנקטע רגל ימין הוא עדיף ממי שי"ל ש"ר. גם בזו אי"כ דעת שאר הפוס' דס"ל שהוא גרע טפי דאי"ר לבילה ואינו חולץ כלל. אבל אט"ר די"ל ש"ר וראוי לבילה אי"ב מעכבת בו וכמ"ש ה' שו"מ ז"ל שם דבאטר אפשר צדקו דברי הטור וכו' והאריך בזה יעו"ש. גם הגו"ר ז"ל כ"כ וכנז"ל. ואפש"ל דהחת"ס ז"ל בסי' ע"א שהאריך לפסול חליצת שמאל ואפי' בדי' ה"ד בשאר כ"א שאינו אטר. אבל באטר שחלץ בימי"ד דוקא כנ"ד בדי' מכשיר ואי"צ לחזור עוד ולחלוץ. האמנם מאי דמנגד לזה דבריו שבסי' צ"א הנ"ל. ועכ"פ כבר כתבנו לעיל באורך דכמה מהפוס' המפו' ס"ל היפך דבריו וכנז"ל

מעתה כפי"ה ומדובר לעיל נלע"ד לומר בנ"ד מאחר דאיכא צד איסור ערוה בדבר אם אפשר לעשות כל טצדיקי עם היבם לחזור ולחלוץ עוד לחוש לס' המחמירים ולצאת ידי כל הדעות המ"ט ומ"נ. ואם אחר כל ההשתדלות הוא מסרב מלחלוץ עוד יש לסמוך על הפוס' המתירים בדי' מאחר דיש עיגון בדבר. ודברי הם לא להל' ולא למעשה עד אשר יסכימו רבנן סבוראי היושבים על מדי'ן. ובנדון הנז' עשינו כמה טצדיקי עם היבם וחזר וחלץ מרגלו השנית. וציי"מ וימ"ן. כ"ד עבד נרצע לכל יודעי דת ודין בחדש סיון שנת אתה סת"ר לי לפ"ק. לשוני ע"ט ס"ט

א. סומא אי מצי חליץ או לא. עיין בס' משאת משה ח"א חאה"ע סיל"ה דהאריך בזה אי דוקא בדיעבד מהנייא אבל לכתחי' לא ושהרמב"ם כן ס"ל והראב"ד ז"ל ס"ל פשר דבר וכו'. ובד' רי"א בד"ה נחזור וכו' הביא ההיא דפ"ב דחולין מתני' השוחט לנכרי שחיטתו כשירה ור"א פוסל דכתב הרשב"א בחי' דכשירה לאו למימרא דיעבד וכו' אלא כלפי מאי דקתני ר"א פסולה דלדידיה אפי' בדיעבד פוסל תנא איהו נמי כשירה ע"כ. ונר' דנעלם מיניה דמר ולא שלטו מאו"ע בדברי הרשב"א ז"ל מ"ש בדין זה בעצמו בחי' יבמות על דק"ו וז"ל מ"ט וירקה בפניו בעי מסתברא דלא קאמר אלא כדי שיהא כנגד פניו בין רואה בין אינו רואה ואפי' סומא חולץ לכתחי'. והא דתניא בברייתא החולצת מן הסומא חליצתה כשירה לאו דוקא דיעבד אלא אפי' לכתחי' דכולה ברייתא בלכתחי' היא דמשום סיפא דקתני חליצתה פסולה תנא רישא חליצתה כשירה אבל הרמב"ם ז"ל כתב והסומא אינו חולץ שנא' וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק ויש סעד לדבריו מדאצטריך בברייתא למיתני והחולצת מן הסומא חליצתה כשירה. ומיהו אפשר היה לדחות דמשום דכתיב וירקה בפניו אצטריך תנא לאשמעי' דלא בעי' שיהא רואה הרוק אלא שיהא הרוק להדי פניו עכ"ל. גם בחי' שם על דק"ג בדין יושב כ"כ אפילו לכתחילה ואע"ג דקתני חליצתה כשירה לאו בדיעבד קאמר וה"ה לכתחי' ותדע לך דהא עומד לכתחי' הוא וקתני בין עומד חליצתה כשירה. ואיכא למידק נמי מהא דגרסי' בפ' אלו מגלחין במועד אמימר דמיושב קרע וכו' ע"ש: תם ונשלם חלק אבן העזר