שערי עזרה ר

דברי הטור דעיקר החליצה בשמאל שהיא ימין שלו ולכן כתבו שיחלוץ תחי' בשמאל. ואני אומר שדברי הסמ"ג והסמ"ק עיקר וכו' א"כ יחלוץ בימין תחי' ולא בשמאל תחי' וכו' ומשו"ה אם בדיעבד חלצה בימין והוא שעה"ד הייתי מתירה לינשא אבל לא בחליצת שמאל. ומ"מ אי איתרמי ועביד בחליצת שמאל אי"צ לחזור עכ"ה דהא הוכחתי בראיות ברורות בריש פד"א סיכ"ג דח"פ אי"צ לחזור. ועוד כל כה"ג לא מיקרי ח"פ וכו' ובשעה"ד אי עביד בימין לחוד אינו מעכב. והיכא דאין לו רגל ימין שנקטעה או איטר וחלץ בשמאל מעכב ואסורה לינשא עד שתחלוץ נמי בימין היכא דלא נקטעה עכ"ל. דאיך כ"כ אזיל לחומרא בחלץ בשמאל האיטר דמעכב ואסורה לינשא עד שתחלוץ נמי בימין דמשמע גם שעברו איזה ימים מהחליצה א' אסורה לינשא עד שתחלוץ נמי בימין ולא חשש כלל להאי חששא שיאמרו שהחליצה ורקיקה שעשתה מקודם לית בהו מששא ואתו למישרי חלוצה לאחים. ובפרט שהחליצה הא' היא היתה בכונת שניהם לשם חליצה גמורה וכבר כתב מקודם דמוהר"י הלוי ומוהר"י מברונא ז"ל נוטים לדברי הטור אבל נהגו לחלוץ בשתיהן ואיך כתב דאם חלצה בשמאל מעכב וכו' ולא חש כלל להאי חששא. ועיין בשו"ת מוהר"י לבית הלוי ז"ל כלל ב' סי' י"א שבא בארוכה בזה. ועיין בתשו' רב"א ז"ל סי' כ"ח שבא בארוכה ולא יכולתי לעמוד בדבריו וכמציץ מן החרכים המורם מדבריו דאם נתכונו שניהם אזי איכא חששא לשמא יאמרו וכו' ע"ש. וא"כ גם בנ"ד דאיכא חליצה ורקיקה וכונת שניהם לפטור בזה איכא האי חששא גם הכל בו סי' ע"ו בה' חליצה דכתב וצריך שיהא המנעל של ימין לכתחי' וברגל של ימין בדיעבד. ובס"ח למוהרי"ץ ז"ל שם כתב וצריך לכתחי' שיהא המנעל שלו ושל ימין ונותנו ברגל ימין. אבל של שמאל פסול אפי' הוא איטר ע"כ. דאיך גם הוא לא חשש להאי חששא שמא יאמרו וכו'

אכן שבתי וראה דאין לחוש בהכי ולומר כן כלל דראיתי בשו"ת מוהר"י מברונא ז"ל סי"ל ביבם ויבמה דשכחו לקרות להם קריאה קמייתא וחלצה כך ואחר שנזכרו התחילו לקרות על הסדר ולחלוץ שנית וקראה ורקקה כמשפט. ונכנס ה' בזה שלא לחלוץ פ"ב כדי שלא יאמרו חליצה קמייתא לית בה מששא וכו' כמ"ש בפמ"ח וכ' דדוקא ברקיקה איכא למיגזר אליבא דר"ע דמשוי רקיקה וקריאה יחד ותרוייהו לא מעכבי לכן אי"ל כי היכי דקריאה ל"פ מן האחים גם רקיקה ל"פ ואיכ"ל דתרוייהו לית בהו מששא. אבל חליצה מי איכא למ"ד דלי"ב מששא והא ודאי לכ"ע ח"פ ומיעכבא וכו' וטעם יש בדבר דבשלמא רקיקה דע"כ לי"ב מששא קו"ח דאל"כ מ"ש רקיקה קמא מבתרא. אבל בחליצה קמא איכ"ל ביה ראו רבנן בה דילמא חסר בה מידי או בקשירה או ביד או ברגל שמאל או בכה"ג דלא שפיר חליץ. ומ"מ ח"פ לא מתייבמת דהכל יודעים דחלוצה אסורה לאחיו וכל היכא דאיכא הכי ל"ג מידי וכו' דא"כ למ"ד דח"פ צריכה לחזור עכ"ה ליחוש שמא יאמרו חל"ק לי"ב מששא עד דחלצי כולהו ואתו ליבומי וכן אי חליץ תוך ג"ח בעי חליצה אח"כ וכן חלץ לאחיות וטובא הכי איתנהו וכו' ע"כ נ"ל כי חליך כמה פעמים ליכא למיגזר למידי וכו' ע"ש ובסיל"א ול"ג. אלא דיש לעמוד במ"ש בסוס"ל דנר' דהוא מפרש בש"ס היפך דברי כל הפוס' דכתב שם וז"ל וקצת משמע כן באשירי' שלא הביא אלא הא דשלחו ליה לאבד"ש יבמה דרקקה תחלוץ ואי"צ לרוק פ"א משמע אי"צ ואי בעייא עביד כדר"א מדלא הביא הך דתירוק מה בכך נפיק מיניה חורבא דמשמע דאינה רשאי אלא ע"כ כדפי' עכ"ל, דנר' שהוא מפרש בדברי הש"ס דאי בעייא לרוק פ"א ש"ד ומדייק כן מדברי הרא"ש שכן ס"ל מדלא הביא סיום וכו'. ות'ם אני איך נדייק בדברי הרא"ש כן מדלא הביא הג' דס"ל דאי בעי עביד כדר"א ויהיה בזה היפך כל דברי הפוס' המפו' הגדו' שהרי הרי"ף ז"ל הביא סיום הג' לפסק הלכה גם הרמב"ם פ"כ בפי' וכתב הה"מ ז"ל דהיא מההיא דר' אמי וכו' גם הרשב"א ז"ל בחי' יבמות כתב ואי"צ לרוק פ"א מסתברא דלישנא דאי"צ ל"ד אלא ה"ק אי"צ ומכיון שאי"צ אף היא לא תרוק משום דאתו למישרי חלוצה לאחין וכו' ע"ש. גם הריטב"א ז"ל והנ"י ז"ל כ"כ והבי"ד לעיל וצ"י. ומאחר שביארנו דלענין חיזור עכ"ה אי"צ. וגם נתבאר דאי אמרי' דצריכה לחזור ולחלוץ מזה היבם באיזה צד ואופן שיהיה ליכא שום מיחוש לשמא יאמרו וכו' וכנז"ל. מעתה צריכים אנו לידע בנ"ד דכבר נעשה מעשה דחלצה רגל ימין דידיה דוקא אי עלתה לה בדיעבד חליצה זו ומותרת לינשא לעלמא מאחר דהיבם מסרב מלחלוץ עוד. או"ד דעכ"פ אין להתירה לינשא עד שתחלוץ עוד שנית. לכן צריכים אנו לבאר זה מעט בארוכה

הנה נודע דביבם איט"ר הרמב"ן ז"ל דעתו דאי"ל תקנה והרשב"א ז"ל מסופק בדבר. ברם שאר הפוס' לא סל"ה ודעת הסמ"ג והסמ"ק ז"ל דחולץ בימין דעלמא ודעת הטור ודעי' בימין דידיה כתפילין ולדעת הר"ן והמר' חולץ בש"ר כיעו"ע. ונודע דכל דמצי' דלא לאפושי בפלוגתא ט"ע וא"כ י"ל דבפלוגתייהו דהסמ"ג וסמ"ק והטור ודעי' ז"ל דחליצה אם היא בימין דידיה או דעלמא היא בלכתחי'. אבל בדיע' אמרי' דס"ל דמהני אם עשאה בימין דידיה. יען דאיכא דס"ל דאפי' לכתחי' כצ"ל. ולכן אמרי' מאי דמצריכים הם בימין דעלמא הוא לכתחי' אבל בדיע' יצא. ולא מפשינן בפלוגתא לומר דאינהו ס"ל דגם בדיע' לא יצא בימין דידיה והטור ס"ל דלכתחי' צריך בימין דידיה דכך חובתינו דכ"כ דלא מפשי' בפלוגתא ט"ע. ולכן מוכר"ל דגם לדידהו בדיע' שכבר חלץ בימין דידיה עלתה לה החליצה. וא"כ בנ"ד דחלץ לה בימין דידיה כבר עלתה לה חליצה. ובפרט דהיבם הזה ממאן ומסרב מלחזור ולחלוץ עוד ואחיו האחר הוא דר במד"ה רחוק כו"כ חדשים ממקום היבמה וא"א לה ללכת היא אצלו ולא הוא לבוא אצלה מחמת חס"כ שאין לאל ידם וצריכים הוצאות מרובות לשכירות הדרך ומאכל וכיוצא וזהו מלבד חששת סכנת הדרכים והיגיעה כי רבה היא באופן שא"א לה שתחלוץ ממנו ואין לך בדיע' גדול מזה ועיין בתשו' מוהר"ם מלובלין ז"ל סי"ט באיט"ר שהי"ל אח אחר וחלצה בש"ר זאח"ז שאחר שהאריך להוכיח דט"ע לחלוץ בזאח"ז היפך ממ"ש מרן ז"ל שאם י"ל אחים שיחלוץ בש"ר בב"א כתב וז"ל ולכל הדעות בדיע' פשיטא ופשיטא דאיתתא דא שרייא לשוק בפרט שא"א לתקן באו"א שאחי החולץ הוא חולה ברגליו כמ"ש הראב"ד בסומא שאם אין לו אח אלא הוא חולץ אפי' לכתחי' והטור מביאו בסי' קס"ט ונמצא בשם ג"א דטעמו הוי משום דאין לך דיעבד גדול מזה שלא תתעגן ע"כ. ודון מינה ואו"ב דאם היבם הזה מתרצה לחזור ולחלוץ לה עוד מ"ט ומ"ן ואם לאו יש לסמוך על החליצה שנעשית מקודם בימין דידיה כדעת הטור ודעי' ומותרת לשוק דהויא כדיעבד כדי שלא תתעגן ונודע דאף במקום ערוה דאיסורא רביע עלה יש כמה מרז"ל ויור'ו המורי'ם ובאזהרה שמענו לעשות כל טצדקי למצוא צדדי היתר כ"כ דאפשר להקל במקום עיגון וזה ע"ט מללכת לצד החומרא. ולכי תידוק איכא בדב"ז ס"ס ס' הלכתא כהטור ודעי' דלכתחי' צריך האיט"ר לחלוץ בימין דידיה ס' הלכתא כסמ"ג וסמ"ק ז"ל דלכתחי' צריך בימין דעלמא ואת"ל כהסמ"ג וסמ"ק מ"מ י"ל דאינהו לא אמרי אלא