שערי עזרה קצט

ס"מ כונתו היא כדכתיבנא לעיל או יל"פ כמ"ש ה' בית יאודה ז"ל ואילו היה רואה דברי מרן ז"ל שבתשו' הנ"ל היה מביא מהם ראיה גדולה לדבריו וכאמור

ועם דהחק"ל בחאה"ע סי' נ"ט דקמ"ג כתב דהן אמת דבח"פ אי חוזרת עכ"ה היא דר' וגם הפיסול אינו אלא מדר' כנודע ובמח' זו לפי הנר' רבו הסוברים כש' דאי"צ חיזור גם הריב"ש כתב כד' רוב הפוס' וכ"ר להורות וכ"כ מוהרי"ש ז"ל והודה לו הב"י גם דעת מוהרי"א סי' קס"ג ומוהרי"ט שם דעתם להקל. אלא שמוהריב"ל ח"ג סי' כ"ב כתב דהמנהג להחמיר ומוהרשד"ם כתב במח' זו אע"ג דהוי דדבריהם ספיקו להחמיר והכריע כן מתשו' תה"ד וכו' והאריך הוא שם להשיב ע"ד. ועכ"פ דעתו ז"ל לענין חיזור עכ"ה להחמיר כס' מ"ד הכי וכמ"ש בפסקים האחרים ג"כ שהובאו שם כיעו"ש. מ"מ י"ל מאי דס"ל להרב ז"ל דנקטו להחמיר וכו' ה"ד היכא דאפשר בחיזור בלא שום דוחק וכמו שכ"כ הוא ז"ל בפי' בסו"ס ס"א דח"פ צריכה חיזור למאי דנקטי' להחמיר כל שאפשר בחיזור כמ"ש מוהרח"ש סי' נ"ח ע"ש. הרי דכל היכי דהוי שעה"ד שא"א בחיזור גם הוא ז"ל אזיל ומודה דנקטי' להקל. וכבר כתבנו לעיל מ"ש מרן הב"י ז"ל בשם הריב"ש דשעה"ד היינו אם היבם קטן או שהוא במד"ה. וא"כ בנ"ד שהאח הא' הוא במד"ה לכ"ע אי"צ חיזור וכנז"ל. גם הגו"ר כלל ב' סי' א' כתב בשם מוהר"ם מלובלין סי' ט' דכמה פוס' פסקו כן דח"פ אי"צ לחזור ע"ש. גם ה' בני אברהם אה"ע סי' מ"ח כתב דהיא תלייא בפלוגתא ודוקא לכתחי' יש לחוש להפוס' כרב דח"פ צריכה לחזור ע"ש גם בס' מים שאל ד' ל"ז האריך בזה ובמה שיש הפרש בין לכתחי' ובין בדיעבד עש"ב. ובס' שני המאורות הגדולים בד' פ"ד כתב וז"ל והא ודאי דחיקא טובא לבת ישר' הצנועה שתהא דולגת על ההרים וכו' וכ"ש בהצטרפות ס' דהוא בעיקר החליצה ראשונה אם כשירה דודאי דיש להקל מבלי שום פקפוק דלא מצריכה לחזור על האחרים הגם שהיתה מושבה מקום המשפט. לו יהא עיקר החיזור דאורייתא דכלל זה מסור בידינו להקל בס"ס ואפי' במידי דאורייתא. עאכ"ו בנד"ז שעיקר החיזור אינו אלא מדר' והויין תרתי לטיבותא אי מידי דר' ואי תרתי ספיקי דמתהפכי דבאיזה מהן ל"ח להחמיר כ"ש בהצמדם יחד כי הן הם הדברים היוצאים מפי מרנא ה"ה מוהרח"ש ז"ל וכו' דלא למישוייה האי ענינא מופלג משאר איסורי דעלמא להקל באיזה איסור דאו' כדאיכא לספוקי ס"ס ואפי' באיסור ערוה החמורה וכו' כ"ש בזה דאינו אלא איסור דר' האי דחיזור. ובכן יש לנו לומר בפשיטות בלי שום פקפוק שמוהרי"ק לא אמרה למילתיה לעיכובא אלא למצוה בעלמא לצאת מאיזה פקפוק. והא ודאי בנ"ד שלא עשו שום תיקון אין לערער אחר מה שעשו וכו' ואין לפקפק בהיתרא דאיתתא דא כלל וכו' ע"ש. דמפרש'ת העיבו'ר יוצא לנ"ד לענין חיזור עכ"ה אי"צ ובפרט דהאח האחר הוא במד"ה והו"ל שעה"ד וכאמור

מעתה אראה לענין אי אמרי' דצריכה לחזור בנ"ד מזה היבם בש"ר בב"א כס' מרן ז"ל וכסדר שכתבו האח' ז"ל בהתרת הקשרים והלולאות. דלכאורה עולה על הדעת לומר דהן עתה דעברו כמה ימים מזמן החליצה הראשונה אדרבא עדיף טפי לסמוך על החליצה שעשתה מקודם בימין דידיה ודי בזה מלשוב ולחלוץ עוד והט' מאחר דכבר חלצה בימין דידיה כס' הטור ודעי' ועשתה כל סדר החליצה וקריאה ורקיקה ומן התורה כבר עלתה לה לדעתם ונאסרה עכ"ה. וליכא תו כ"א חששא לחוש למ"ד איפכא אי אמרי' שתשוב עוד לחלוץ מש"ר בב"א כס' מרן ז"ל או כסדר האח' ז"ל או בזאח"ז כס' ר' האשכנזים ז"ל ושתכוין וכו' יעו"ע או שתשוב עוד ותחלוץ דוקא משמאל דידיה שהוא ימין כ"א באיזה אופן שיהיה שיש לחוש דנפיק מינה חורבא לומר דחליצה הראשונה והרקיקה שעשתה מקודם לא הועילו לכלום ואתו למישרי חלוצה לאחים. ויש כדמות ראיה לזה דאיכא למיחש בהכי ממ"ש ביבמות דק"ה יבמה שרקקה תחלוץ ואי"צ לרוק פ"א כי ההיא דאתיא לקמיה דר"א הוה יתיב ר' אבא בר ממל קמיה רקקה מקמי דתחלוץ אמ"ל ר' אמי חלוץ לה ושרי לה תיגרא אמ"ל ר' אבא והא בעי' מירקי. הא רקקה לה. ותירוק ומה בכך. נפיק מינה חורבה דאי אמרת תיהדר ותירוק אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי למישרי חלוצה לאחין והא בעי' כסדרן כסדרן לא מיעכבא ופירש"י רקיקה קמייתא לית בה מששא ולא פסלה מאחין ומאן דחזי דמתיבמה סבר רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה ושרינן חלוצה לאחין ע"כ. ופסקה הרי"ף ז"ל וכ' הנ"י ז"ל דאי"צ לרוק פ"א לאו דוקא אלא אפי' בעייא לחזור ולרוק לא שבקי' לה דאמרי' וכו' גם הריטב"א בחי' כ"כ ע"ש. וכ"פ הרמב"ם בה' יבו"ח פ"ד ה' יו"ד וי"א והטור בסי' קס"ט ומרן בש"ע בפס"ח סכ"ה והבאה"ג כתב וז"ל ומאן דחזי פי' יבמה אחרת שתרוק בפני יבם בב"ד קו"ח ותתיבם יסבור הרואה שכבר חלצה קודם רקיקה זו ואתו למישרי חלוצה ליבם ע"כ. דלפי"ז עולה עה"ד לומר בנ"ד דלא תחזור לחלוץ כלל מאחר שכבר חלצה בימין דידיה כס' מ"ד ורקקה בפני היבם ובנ"ד בעברו כמה ימים יש חששא למאן דחזי דחוזרת לחלוץ באיזה אופן שיהיה שיאמר ביבמה אחרת שאירע לאיט"ר שחלצה בימין דידיה שהחליצה לאו כלום היא ואתו למישרי חלוצה כדין ליבם ונפיק מינה חורבה. וכ"ת הא בדין איט"ר דליכא אחים אחרים דס"ל למרן ז"ל דחולץ בש"ר זאח"ז כמו שכן משמע מדבריו בפס"ח ס"מ ורבני האח' האשכנזים ז"ל ס"ל דגם בדאיכא אח אחר חולץ בש"ר בזאח"ז ושיכוונו וכו' לא חיישי' למאן דחזי שיאמר דחליצה הא' לאו כלום היא ואתו למישרי חלוצה כדין ליבם. וה"נ בנ"ד לא ניחוש להכי ותחזור לחלוץ באיזה צד מהנז"ל. הא לאו מידי דשאני התם דחולץ בש"ר זאח"ז במעמד א' וליכא הפסק ביניהם דחשיבא כחליצה אחת ובפרט לר"א ז"ל דס"ל דכשהוא חולץ בש"ר בזאח"ז דבתחי' הם אומרים ליבם והיבמה שיתכונו בדעתם שהחליצה שהיא ברגל ימין כפי הדין שהיא תועיל לחליצה אזי ליכא חששא זו דהרואים וכו' משא"כ בנ"ד דכבר חלצה בימין כמ"ד הכי ורקקה וכיונו שניהם דבזה תהיה מותרת לכ"א ונפטרו מאותו מעמד ואחר עבור ימים חולצת יש חששא זו למאן דחזי שהחליצה הא' לאו כלום היא ואתו למישרי חלוצה לאחים. ויש צד לומר דטפי עדיף שלא לחזור לחלוץ עוד ולמיסמך בדיעבד על החליצה הא' שנעשית בימין דידיה דלית בה כ"א חששא בעלמא. ואף דנימא דתחזור לחלוץ בצד מהצדדים הנ"ל בלא רקיקה אין בו מועיל להנצל מהחששא דעיקר החששא לשמא יאמרו שהחליצה ורקיקה שנעשית מקודם לית בהי מששא ואתו למישרי חלוצה לאחים. וא"כ מה יושיענו זה דתחלוץ עוד בלא רקיקה דהחששא במקומה עומדת. ומה גם לכל אחד מהצדדים שחוזרת לחלוץ היא צריכה לחלוץ ולרוק

וכזאת יש לעמוד ע"ד היש"ש ז"ל ביבמות פי"ב סיכ"א דהבי"ד הטור דס"ל בדין האיט"ר דחולץ בימין דידיה כדין תפילין ותמה עליו דשאני תפילין וכו' ושגם ראבי"ה דידע ראיה מתפי' ואפי"ה כתב להחמיר וכו' ויש שהחמירו שיחלוץ בשתיהם וכו' אלמא דאיכא לחלק בין רגל ליד וכ"כ האח' מוהר"י הלוי ויתר גדולים ומוהר"י מברונא ז"ל דנהגו לחלוץ בשתיהן רק שהם נוטים אחר