שערי עזרה כ

יו'ד העליונה שבאות האל"ף היינו קוץ השמאלי שביו'ד העליונה של האל"ף שהוא נדבק לגוף הגג האמצעי של האל"ף ועלה קאמר שהיא פסולה לכ"ע פיסול גמור ולכן אין עליה שום קדושה ושרי לגוררה כמו שכן נראה משטחיות הלשון. קשה לזה שהרי שם באותו משפט ב' הנז' אח"כ באות ל"ב כתב נדבק רגלי האלף בגג האל'ף או פני האלף בפנים בגג שתחתיה פסול שאין להם ליגע אלא בדקות שביודי'ן וכו' וכ' המג"א ז"ל שם סקכ"ט הא דפסל בשנגע יו"ד שעל האלף בגג שתחתיה היינו דוקא שנגעה יו"ד עצמה באל"ף אבל אם קוצה השמאלית של יו"ד האלף נוגעת באלף כשר דאפי' בלא הקוץ מקרי יו"ד ע"כ וכ"כ הב"ש ה' גיטין סי' קכ"ה סקכ"ח במ"ש מורם היה קוצו של יו"ד שעל האלף נוגע גם מלפניו כשר כ' ז"ל היינו קוצו של יו"ד כפופה שבצד השמאל נוגע אבל היו"ד עצמה אינה נוגע משו"ה מכשיר כאן ומ"ש באו"ח סי' ל"ב דפסול היינו כשהיו"ד בעצם נוגע ולא כס' חלקת מחוקק ז"ל וכ"כ שם במ"א א"ח עכ"ל. וא"כ הוו שתי הלשונות סתראי נינהו וק' על הרב ז"ל שהביא שתיהן. גם ק' על החיד"א ז"ל שבס' לד"א סי' י"ב אות כ"ט הביא לשון הראשון ובסוף אות ל"ב הביא לשון השני והם סתראי נינהו

ע"כ לבי אומר לי שמ"ש האמל"י בס' כ"ט קוצה של יו"ד וכו' היא כונתו על הרגל ממש של היו"ד העליונה דהיינו שנדבקה הרגל של היו"ד עם היו"ד כולה לגוף האל"ף ואין כונתו על העוקץ השמאלי של היו"ד העליונה של האל"ף דבההיא אם יהיה האופן ככה לית בה פיסול וכמ"ש באות ל"ב וכיון שכן בשמות הקדש אם יארע כזה לא תגע בו יד דהוי מוחק את ה' כיון דהיא כשרה. וע' בגמ' במנחות פ' הקומץ (דכ"ט.) דלגבי תפילין ומזוזות תנן דאפי' כתב אחד מעכב ופריך בגמ' פשיטא ומשני לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד ורש"י פי' שם דהיינו רגל ימיני של היו"ד ואע"ג דהתוס' שם דחו בפשיטות פירש"י והביאו פי' ר"ת שפי' קוצה של יו"ד היינו הקוץ השמאלי של היו"ד ע"ש. מ"מ שמעינן מיהא דלדעת רש"י ז"ל קוצה של יו"ד יאמר על רגל היו"ד ממש כן ג"כ נוכל לפרש בדברי האמל"י שבס' כ"ט שכתב קוצה של יו"ד העליונה היינו על הרגל ממש של היו"ד העליונה ובזה יבואו שתי הלשונות שבאות כ"ט ואות ל"ב על נכון ואין שום סתירה מזה לזה ולכן החיד"א ז"ל גם הוא הביא את שניהם

ולא אכחד דלא דמו דברי הגמרא ללשון האמל"י ז"ל דבגמרא יש לפרש פרש"י דהכונה היא על הרגל ימיני של היו"ד ואינו מהתימא כ"כ דהתם הכונה היא שחסר הרגל של היו"ד דעמ"ש במשנה אפילו כתב אחד מעכבן ופריך בגמ' פשיטא ומשני לנ"א לקוצה של יו"ד ר"ל רגל הימיני של היו"ד הוא חסר ונופל הלשון היטב לולא דהתוס' ז"ל דחו זה הפי' דהוי פשיטא דמעכב דלא מקרי אות בלא רגל ימיני וע"כ פי' ר"ת דהכונה על הקוץ השמאלי של היו"ד ע"ש. משא"כ בלשון האמל"י ז"ל אינו נופל על הלשון שיתפרש על הרגל של היו"ד ממש דאיך יבא על נכון שיאמר קוצה של יו"ד דהיינו רגל של יו"ד העליונה שבאות האלף של אלקי"ם שנדבקה בגוף שלה דהא עיקר דינה הכי הוי שיהא רגל היו"ד הנז' שתהא דבוקה בגג האלף ומוכרחים אנו לומר דהיינו כונתו דנדבקה הרגל של היו"ד עם כל אורך הגג של היו"ד לקו של האלף דאז הוי פסולה וא"כ נמצא לפי פי' זה שבדבריו העיקר שהוא בא לפסול חסר מן הספר ולא בא אפי' ברמז הרומז ומלבד דהוי מן הדוחק גדול לפרש כן בדבריו וכנ"ל. ועוד בה דאעיקרא הא דפסקיה הרב באות ל"ב בסכינא חריפא דקוצה של היו"ד שבצד השמאלי שנוגע בגג האלף שהוא כשר. הרואה יראה שאינו מוסכם מהפוס' ז"ל

ועיין בס' חכמה ובינה בכלל ו' שכתב שם דיו"ד האלף שנגעה בקו האמצעי במקום שאין להם ליגע אפי' בדבוק דק ודלא כמ"ש בס' קה"ס שטעה בזה כמ"ש בבינה בכל אלה אסור לגרור הדבוק דהוי חק תוכות שהוא פסול מן התו'. ושם בבינה אות ד' כתב וז"ל בדבוק דק כך הסברא נותנת דכיון דצורת האות נשתנה ע"י דבוק זה ממה שהיה בלוחות פשיטא דפסול ולא מהני ביה גרירת הדבוק משום חק תוכות. גם הרד"ך בית א' חדר ל"ה ד' יו"ד ע"ד ד"ה ועתה אומר וכו' כתב בפי' על יוד"י האלף שנדבקו לגופה אפי' בקו דק פסול וזה מפורש דלא כמג"א סי' ל"ב סקכ"ט וכן מוכח מדברי הפוס' שהובאו בס"ק ב' לגבי ה"א. ותימה על המג"א שבס"ק כ"ז מביא בעצמו שהרד"ך חולק על הרלנ"ח שם ולגבי אל"ף לא הביא דבריו והרואה בתשו' מהרד"ך יראה דתרוייהו חד דינא אית להו להחמיר וכך הדעת נותנת דמאי שנא זה מזה. גם הע"ת והביאו הבאה"ט סקכ"ו כתב דאין חילוק בין עב לדק וראיית המג"א מאה"ע במח"כ ליתא ע"פ מ"ש בס"ק ב' בהא דמוהרי"ק. ובזה ניחא שהרמ"א הביא דין ההוא רק לענין גט ולא לענין סתומה וע' ג"פ שם ס"ק ע"ו. ומ"ש בס' קה"ס סי' ה' סעיף י"ב וז"ל וכל זה דוקא כשנגעה יו"ד עצמה באלף אבל אם רק קוצה השמאלי של יו"ד נוגעת באלף כשר ע"כ אינו נכון חדא שיש מקום לטעות בלשונו כאילו דבוק דק באל'ף אינו פסול כלל אפי' קודם שמחקו. וזה בודאי ליתא דכ"ז שאין האות כאשר נמסר מסיני אי אפשר להכשירו אעפ"י שצורתו ניכרת. אמנם אפי' אחר שגרר הדבוק הדק ההוא אין לסמוך על המג"א בזה להכשיר וכמו שהוכחתי בסמוך עכ"ל. אבל עכ"ז מ"ש לעיל בכונת דבריו הוא נר' יותר דעוקץ השמאלי של היו"ד אינו פוסל

ואנכי הפעוט עמדתי מרעיד במאי שהביא בבינה ראיה לדבריו מדברי הרד"ך ד' י"ד ע"ד דשם כתב בפי' על יוד"י האלף שנדבקו לגופה אפי' בקו דק פסול. דהרואה יראה שם דלא כתב כן וז"ל שם ועתה אומר דלענד"ן דמטעמא דכתיבנא שבדבוק האות לעצמה נפסדה צורתה ואינה ניכרת לא תירצו בפ' הקומץ שהמשנה הוצרכה לאות שנדבקה לעצמה כמו שתירצו שנצרכה לנדבקה לחבירתה דמלתא דפשיטא היא דאינו אומר הואיל ונפסדה צורתה ואינה ניכרת וגריעא טובא מקוצה של יו"ד וכיוצא ואפי' אם תהיה נדבקה ע"י תג דק י"ל כן שכמה אותיות תג דק הוא שמשלים צורתם ואם יחסר התג הדק ההוא אין שם צורת אות. וכגון דבוק יו"ד האל"ף שאפילו אם כעין תג דק מחברו לגג האלף שפיר דמי אם אין התג הדק ההוא אין שם צורת אלף וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. וכונת דבריו מבוארים דכיון דבדבוק האות לעצמה נפסדת צורתה והיא גרועה מנדבקה לחבירתה לכן לא תי' בגמ' שהמשנה באה לאשמעינן זה דמלתא דפשיטא היא מאחר דהיא גרועה יותר מקוצו של יו"ד ואפילו שתהיה האות הדבוקה בעצמה היא ע"י תג דק היא גרועה שהרי כמה אותיות תג דק הוא שמשלים צורתן כגון אם יו"ד האלף היא פרודה מהגג ותג דק מחברו שפיר דמי שאם אין התג הדק ההוא אין שם צורת אלף. ועיקר כונת דבריו היא לאשמועי' דאם אות נדבקת בעצמה כגון אות הה"א וקו"ף שנדבקו רגליהם בגג וכיוצא דאז הם נפסדו צורתם וגריעא טובא ואפילו שיהיו נדבקים ע"י תג דק משום שכמה אותיות תג דק הוא שמשלים צורתם וכו' ולא כתב הרב שם כלל על יוד"י האל"ף שנדבקו לגופה אפי' בקו דק שיהיה פסול. ואפשר דנימא בדעת הרב ז"ל שס"ל