שערי עזרה יט

רס"ז שהתיר לתקן היודין שע"ג האלפין בנדבקו ומכללם אלפין שבשם שנדבקו וכו' יע"ש שלא חשש לשלא כסדרן אפי' באותיות השם ב"ה. ועיין לה' צפיחית בדבש סי' ח' ד' כ"ו ע"ד דהביא משם הרדב"ז ז"ל דבס"ת ל"ב כסדרן אלא בתפילין ודלא כהגו"ר ז"ל, ועיין לה' פתח הדביר ח"ב קונט' חש"י ד"י ע"א העלה להלכה דיש לתפוס כס' המקילין ושכן עשה הסופר מובהק באתריה דמר ז"ל וחילייהו ממ"ש הגאון חיד"א ז"ל בס' לד"א ושכן העלה הגאון כמהרח"פ ז"ל בס' החיים הנד"מ סי' כ' אות ח"י יע"ש עכ"ד. שו"ר לה' פתח הדביר ח"ב בקונט' חיים שנים בד' ח' ע"א שהביא דברי ה' זר"א ז"ל הנ"ל והק' עליו ממ"ש הגו"ר ז"ל בפי' שם דאע"ג דבס' הזוה"ק לא קמיירי רק בכתיבת שם הוי"ה משם יש ללמוד להצריך כן בשאר שמות הק' והניח הדבר בצ"ע יע"ש. ולענ"ד דיש להקשות עליו מתחילת דבריו ג"כ דהרי הם כמבוארים וכאמור ובודאי שהר' זר"א ז"ל באותה העת סמך על זכרונו וכנ"ל

ועיין בס' בני בנימן בשלה א' בשם אלקי'ם באות האל'ף היו"ד שעל גבה שלא היתה דבוקה באות האל'ף והיה נראה ההפסק אם יוכל להדביק היו"ד בגוף האל"ף ולא חשיב שלכ"ס. וג"כ יען שהוא מהשמות שאינם נמחקין אם יוכל לתקן או לא. והביא בתשו' בשם הב"ח ז"ל דחילק בין אם נכתב מתחילה האות כתיקונו ואח"כ נפסק דמהני תנוק להכשירו להיכא דמתחילה לא נכתב כתקונו ועתה שמתקנו הוי שלכ"ס. וכתוב שם בהגה"ה וז"ל א"ה עיין להרב ברכ"י סי' ל"ב ס"ק ט' שחילק חילוק זה מדעתו ולא זכר ש"ר שהוא חי' הב"ח ז"ל עכ"ל. ות'ם אני על דברי ההגהה הנז' שהרי שם בברכ"י דבריו בהיפך דלא חילק כלל דעל מ"ש מרן ז"ל בש"ע שאם לא היו מקצת יודין שעל האלפי"ן וכו' כתב החיד"א ז"ל נר' דה"ה אם נכתבו האותיות בקומתן ובצביונן ואח"כ ברוב הימים נפרדו השיני"ן וכיוצא וצורת האות ניכרת יכול לתקן ואין בזה שלכ"ס וכן מתבאר מדברי מוהר"י אסכנדרני שהביא מרן הב"י שו"ר שכ"כ ה' י"א ואף שכתב שם בשם ה' דב"ש שגמגם בדבר נר' עיקר כדכתבינן בעניותין עכ"ל. הרי מבואר דס"ל דליכא לחלק כלל בזה בין אם נכתבו כתקונן ואח"כ נפסקו להיכא דלא נכתבו מתחילה כתקונן ודבריו צ"י

גם ע"ש במ"ש בענין אם אסור להעביר הקולמוס ע"ג השם שהביא דברי הברכ"י באות יו"ד שכתב דמתשו' התה"ד יראה היפך הרשב"ץ דכתב עליון אינו כתב. והק' עליו דהתה"ד לא עסיק בכתיבת השם אלא בשאר אותיות וכו' והצ"ע יע"ש. גם בזה ת"ם אני דהחיד"א ז"ל מ"ש דמתשו' התה"ד יראה היפך הרשב"ץ וכו' היינו משום דס"ל דזה תלוי בזה דאם כתב העליון לא הוי כתב א"כ לגבי השם לא הוי מוחק את השם ואם הוי כתב א"כ לגבי השם הוי מוחק והדעת נוטה כן וליכא תימה כלל עליו

גם ע"ש מה שכתב על הרב זר"א וז"ל ומ"ש בסוף דבריו דמדלא ירד לשיעורין התה"ד ז"ל לחלק בין אם יש בהם אותיות השם אם לא מוכח דס"ל דמותר להעביר הקולמוס. ג"ז אחהמ"ר אינו דהתה"ד לאו להכי אתשיל כ"א דוקא אי הוי שלא כסדרן וכדכתיבנא ע"כ. גם דבריו אלה תמוהים הם בעיני שאח"כ הביא ראיה מדברי מרן ז"ל דהתיר לתקן בשאר אותיות היודי"ן שעל האלפי'ן והשיני'ן וכו' ולא הוי של"כ ולא חילק בין אותיות השם לשאר אותיות משמע דבכולם יכול לתקן וכו' הרי שהוא נסתייע מדברי מרן ז"ל שלא חילק בין אותיות השם וכו' גם שהוא עסיק בדינא דלא כסדרן וא"כ גם ה' זר"א ז"ל מביא ראיה לסברתו מדברי התה"ד שלא חילק הגם דאיהו לאו להכי אתשיל וכו' וצ"י

ועיין בבאה"ט סי' ל"ב סק"ז דהביא בשם המאירי בענין אות שנדבקה לחבירתה ע"י תג דכיון שאינו דבוק ע"י האות בעצמה כ"א ע"י תג כשר. ומהרלנ"ח והמג"א והפר"ת והע"ת כולהו ז"ל ס"ל דפסול וע' ג"כ בס' בית מנוחה בדיני פסול נגיעת אות באות שכ"כ בשם ה' לד"א ז"ל באות נ"ז ועיין ג"כ באות י"ז וכ"ה. וה' באר המים ז"ל חא"ח סי' י"ד חילק וכתב דלא אסר מהרלנ"ח ודעימיה בדבוק ע"י תג אלא בתג הנופל קודם הכתיבה מפני רבוי הדיו וע"י מחבר האותיות אבל בדבוק בתג לאחר הכתיבה בכה"ג ודאי כשר וכדעת מרן בב"י ובש"ע ודחה דברי הדב"מ ח"א סי' ח' דפסל. וכיון דהמנהג פשוט אצל הסופרים דאין מתייגין אלא לאחר כתיבת האותיות כתקנן א"כ בודאי דהס"ת כשר עש"ב. ועג"כ בס' כתונת יוסף סי' ב' דפסק כה' באה"מ עש"ב

שוב אחז"ר נדפס ס' לב חיים ח"ב ובסי' קס"ז הביא שם קו"א על ספרו ספר חיים ועל סי' כ' אות כ"ג כתב וז"ל דבוק ע"י תג דהיינו דבתיבת אשר הג' תגין שע"ג השי"ן לצד שמאל התג הג' סמוך לרי"ש נפרד מע"ג השי"ן ונדבקה באות הרי"ש באופן שהאותיות שי'ן עם הרי"ש הם נפרדות. ופסקתי שהס"ת כשר כי כן כתב בהדיא בס' כתונת יוסף חא"ח סי' ב' והביאו בס' ב"מ דקע"ה ע"ב אות י"ח. אכן אם נדבק ע"י התג הב' אותיות יש לפסול כמ"ש ה' דב"מ ח"א חא"ח סי' ח' וכו' והגם שבס' באר המים חא"ח סי' י"ד רצה להכשיר והשיב ע"ד הדב"מ אנן קי"ל להחמיר ולהוציא ס"ת אחר עכ"ד. מעתה מאן דעביד הכי לא משתבש ומאן דעביד הכי לא משתבש כי יש לו סמוכות סמוכין דרבנן לכל צד מהם כנלע"ד

אמנם יש לי אני הדל להעיר בדברי מהרח"ף ז"ל שנר' מדבריו שהבין בדברי ה' כתונת יוסף ז"ל שהוב"ד בס' ב"מ בדיני נקב קרע וטשטוש אות י"ח שהוא כמו בנדונו שהתג של אות אחד נדבק לאות אחר ונפרד מהראשון. והוא תימה דמלבד דגם מהלשון שהובא בס' ב"מ בעצמו מוכח דכונת דבריו הוא דע"י התג נדבקו ב' האותיות יחד מנתינת הטעם וכן נר' משטח הלשון כיע"ש עוד בה בספר כתונת יוסף שם מבואר באר היטב דפסק להכשיר בדבוק על ידי תג הב' אותיות יחד וכס' ה' באה"מ ז"ל ולא זכר מענין ה' לב חיים כלל כיעו"ש וצ"י

והנה בענין אות אל'ף של אלקי'ם שהיו"ד העליונה שלה מלבד רגלי היו"ד שבצד ימין שהוא דבוק לקו האל'ף גם העוקץ שלה שבצד שמאל הוא דבוק עם קו האל'ף אם צריכה תיקון בגרירת העוקץ הנז' או שאין מועיל לה. הנה שורש דבר זה עיין בס' אמ"ל במשפט הב' בפיסול נגיעת אות באות וכו' סי' כ"ט במעשה שהיה בבית מדרשו שנמצא בס"ת קוצה של יו"ד העליונה שבאות האל'ף של אלדי'ם שנדבקה בגוף שלה ותינוק דל"ח ול"ט קרא אותה אל"ף ולכן יש מהת"ח שאמרו שאסור לתקנו דהוי כמוחק את ה'. והוא ז"ל חלק עליהם והורה לתקנה מכח דברי הריב"ש ז"ל בסי' ק"ך שכתב וז"ל בקיצור אם כתב מ"ם סתומה ולא חיברה וכו' וכן ודאי אין להכשיר האל'ף שאין רגל השמאלי נוגע לגג האמצעי בשביל שהתינוק יקראנה אל"ף ולא אמרו אלא באות שדומה לאות אחרת בשלימות כגון ו' שאם קצרה תדמה ליו'ד לגמרי ע"כ. וכ"כ בפי' במוהריק"ו שו' ס"ט ודון מינה לנ"ד שיו'ד עליונה של האל"ף שנדבקה בגופה שהיא פסולה לכ"ע פיסול גמור א"כ אין עליה שום קדושה ודמי לה"א של הוי"ה שנדבק רגלה לגגה ממש שאין עליה קדושה והתירו לגוררה כמ"ש מרן יו"ד סי' רע"ו וראיית התינוק בזה לא מעלה ולא מוריד להעמיד האל'ף בכשרות כל שעינינו הרואות שאין האות כתובה כהלכתה עכ"ל. ואם נפרש מ"ש קוצה של