שערי עזרה קצח

מסמנא מילתא ולרוב ההפצרות עד שנתרצה לח'. ויען דדייני החליצה רצו למהר החליצה שלא לחזור בו לכן נעלם מהם הדין. והוא דהיבם הוא איטר רגל ולפי"ד הפוס' ז"ל צריך לחלוץ בשתי רגליו ונעלם מהם ז"ה ועשו חליצה ברגל ימין דידיה שהוא שמאל כל אדם. ואח"כ נזכרו ההלכה דצריך לחלוץ בש"ר והיבם אינו רוצה לחזור ולחלוץ עוד. נדעה נרדפה אם בכה"ג הוייא חליצה פסולה ואם צריכה לחזור ע"כ האחים או לא. ואם צריכה לחזור לחלון מיבם זה כשר או אי"צ לחלוץ כ"א ברגל שמאל דידיה או אי"צ לשוב לחלוץ עוד ועלתה לה החליצה שעשתה ומותרת להנשא לאחר

תשו' עם כי ידענא בנפשאי אכין ורקין הבל הבלים קל שבקלים ומה מני יהלוך לפני גדולים ובפרט בענין ערוה החמורה. האמנם אמרתי אל לבי הציבה לי ציונים להקל על הקורא לאיש אשר כמוני. תחילת דבר אביע אומר בהאי דינא דחל"פ דצריכה לחזור ע"כ האחים אי מוסכם הוא יען דראה ראיתי דמרן ז"ל בסי' ק"ע ס"ה תלה ד"ז במח' הפוס' ז"ל ולא החליט דעתו ד"ע שם ואילו בפי' ס"ח ס"מ בדין איט"ר כתב דאם יש אח צריכה לחלוץ ש"ר בב"א יען דאם חולצת רגל אחד קו"ח דילמא קי"ל כמ"ד שאין זה רגל ימין והרי היא חל"פ וצריכה לחזיר ע"כ האחים ע"ש. ויש מהתימה איך כאן בס"ח החליט לומר דח"פ חוזרת ע"כ האחים. ולדעתי דעת הדיוט נ"ל דדבריו בס"ח הוא לומר דלכתחי' יש לנו לחוש לומר כן דח"פ חוזרת עכ"ה כדי לצאת ידי כל הדעות. משא"כ בדיעבד לא ס"ל למרן ז"ל לומר בהחלט כן כ"א דהיא תלייא בפלוגתא. וכן יש לפרש בדבריו בש"ע אה"ע סי' קס"ט סמ"ו שכתב בשם ימ"ש דיש ליזהר שלא תרוק היבמה בפני היבם קו"ח כדי שלא תהא ח"פ ותהא צריכה לחזור עכ"ה ע"כ. היינו דלכתחי' יש לחוש ליזהר כדי לצאת מידי כל פקפוק. משא"כ בדיעבד לא ס"ל בפשיטות דח"פ חוזרת עכ"ה אלא דס"ל דהיא תלייא בפלוגתא. ויש סמך לזה דבב"י בד"ז כתב בשם המרדכי וז"ל ואעפ"י שיש להשיב טוב הדבר ליזהר בכך ע"כ. דנר' מזה דדבריו שבש"ע הוא דלכתחי' יש ליזהר וכו' כדי לצאת מידי כל פקפוק. ומוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' י"ג כתב דבפלוגתא דרב ושמואל רובא דרבוותא פסקו כש' דח"פ אי"צ לחזור דאע"ג דהלכתא כרב באיסורי כיון דרב לדברי האומר יש זיקה קאמר ואיהו סבר א"ז א"כ לדידיה נמי שרייא וכיון דלדידיה שריא ולשמואל שרייא לא מחמירינן בה וכו' ויש ס' אם הלכה כרב דח"פ צריכה חזרה או אם ה' כש' דלית ליה הך סברא הילכך נר' וכו' יעו"ש

שו"ר כן בפי' בתשו' מרן אה"ע בדיני יבום סי' ו' תשו' ממוהרי"ש ז"ל דכתב דחיזור עכ"ה הוייא מדרבנן וענין פיסול חליצה מצד מאמר מדרבנן כיון דפליגי בהא רבוותא אי הלכה כרב וצריך לחזור דקי"ל ה' כרב באיסורי אי ה' כש' לפי דריו"ח קאי כוותיה וקי"ל ה' כריו"ח. ועוד כדכתב נ"י דרב נמי ס"ל מסברא דנפשיה דהחליצה כשירה דהוא סבר אין זיקה ולא אמרה למילתיה אלא אליבא דשמואל דסבר י"ז וכיון דפליגי בהא מילתא דהוי מדר' בודאי דאזלי' ביה לקולא דכל ס' דר' לקולא. וכ"פ בתה"ד סי' רכ"ה גבי דיינים שסדרו חליצה ולא דקדקו בשנות היבמה מה"ט גופיה דחיזור עכ"ה הוי מדר' ואזלי' ביה לקולא. ועוד רוב הפוס' ס"ל ה' כש' ואי"צ לחזור וזו היא ס' הרי"ף והרמב"ם ורש"י והתוס' והראב"ד והרא"ש ונ"י ות"ה ורוב האח' וכו' ועוד דאיכא ס' אחר דהא פליגי לדעת איזו היא ח"פ ולדעת רש"י נקראת פסולה כל שאינו יכול ליבמה ולדעת התוס' לא מיקרייא ח"פ אלא דוקא אחות זקוקתו למ"ד י"ז וכו'. ואע"ג דלדעת רי"ו וקצת הפוס' ס"ל דבה"ג פליגי מ"מ ס"ס הוא ובס"ס אפי' בדאורייתא אזלי' ביה לקולא כ"ש בס' דר' וציין שם על הריב"ש ז"ל דכתב שהרשב"א ורוב האח' פסקו כש' דאי"צ לחזור ושכזה ראוי להורות ע"ש. ומרן ז"ל השיב ע"ז דדברים נכונים הם ואין לפקפק בהם עש"ב

גם היש"ש ז"ל ביבמות פי"ב סיכ"א הגם דאיהו מחמיר הרבה לענין איט"ר אם חלצה בשמאל דגם דיעבד אין להתירה בלא חליצת ימין של כל אדם עכ"ז כתב מ"מ אי איתרמי ועביד חליצה בשמאל אי"צ לחזור עכ"ה דהא הוכחתי בראיות ברורות בריש פ' ד"א סי' נ"ג דח"פ אי"צ לחזור. ועוד כל כה"ג ל"מ ח"פ כאשר ביארנו לשם ע"כ. גם מוהרח"ש ז"ל בקונ' עיגונא סי' כ"ח כתב דהך מילתא דחיזור היא אינה אלא מדר' ואיכא פלוגתא דרבוותא קי"ל ס' דר' לקולא. וה' מוהרשד"ם ז"ל סי' קנ"ח נסתייע מדברי התה"ד סי' רכ"ה וכו' וכתב הרי לך בפי' שחיזור אינו אלא מדר' וראוי להלוך אחר המיקל ואפי"ה איהו לא מלאו לבו להקל אלא מפני שהצריכות לא היה אלא לדעת ולדידי וכו' גם מה שהביא ממוהרי"ט ז"ל נר' דכה"ג הוא דמ"ש הרב באותו נדון הוא לעדיפותא. דהרי אחר שהביא הרבה רבוותא דפסקו כש' דאי"צ לחזור כתב ובודאי הם גאוני עולם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעה"ד וכו' לי הדיוט יראה דכיון דהך מילתא דחיזור קלישא אין לנו לתפוס לאחמורי כולי האי וכמ"ש הריב"ש. גם מצינו גדולים שהסכימו כן ה"ה מוהרי"א ז"ל בתשו' סי' קס"ג הסכים להקל ונסתייע ממוהרי"ט דכתיבנא גם בתשובת הב"י סי' ו' בדיני יבום הובא פסק ממוהרי"ש ז"ל להקל וכתב הרב"י עליו דדברים נכונים הם ואין לפקפק בהם ע"כ יעוש"ב. ועיין בס' שני המאורות הגדולים בסי' י"ד בנדונו שנחלץ היבם ממנה רגל א' ונמצא שהוא איט"ר ונחלץ ממנה אח"כ גם מרגל אחר. ויש מי שערער ע"ז מצד שהיבם יש לו אח ויש לחוש למ"ש מרן ז"ל בש"ע בפס"ח ס"מ. וכתב שם דח"פ אי צריכה לחזור פלוגתא דרבוותא היא וכו' וגדולה מזו מצאתי לא"א ה' ז"ל בתשו' סי' נ"ח שכתב דכיון דהך מילתא דחיזור אינו אלא מדר' והוא עצמו פלוגתא דרבוותא קי"ל ס' דר' לקולא וכו' ע"ש. ועיין במרן ז"ל בב"י באה"ע סי' קנ"ו דכתב בשם הריב"ש ז"ל סי' תמ"ו דשעה"ד היינו אם היבם קטן או שהוא במד"ה ע"ש. וה' בארות המים בד' כ"ו הבי"ד ע"ש. דכפי כ"ה ומדובר מוכר"ל דמ"ש מרן ז"ל בפס"ח ס"ט וה"ה ח"פ וצריכה לחזור עכ"ה היינו דלכתחי' יש לחוש לומר כן לצאת מידי כל פקפוק משא"כ בדיעבד וכמש"ל דמרן ז"ל לא ס"ל בהחלט דח"פ חוזרת עכ"ה כ"א גם איהו סל"ה דהיא תלייא בפלוגתא. וה' בית יאודה עייאש ז"ל בח"ב סי' קי"ח נוטה דעתו לומר דמרן ז"ל בש"ע ס"ל דח"פ אי"צ לחזור עכ"ה דהביא בשם מרן הכ"מ פ"ה דין י"ב שכתב ע"ד הרמב"ם דרבי' פסק כש' דס"ל דח"פ אי"צ לחזור עכ"ה. והא דקאמר הכא שתחזור עכ"ה ה"ד למיפטר צרה אבל למיפטר נפשה אי"צ לחזור וכש' וקי"ל כהאח' ז"ל דפסקו כש' וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשו' סי' קנ"ט דכזה ראוי להורות. ואע"ג דבסי' ק"ע ס"ה הביא ב' סברות דיש מי שפוסק כרב ויש מי שפוסק כש' מ"מ הרי הביא סברת שמואל לבסוף. ועוד דלקמיה ס' י"ט לא הזכיר אלא ס' הרמב"ם ואעפ"י שכתב ונחלקו עליו הרי לא הזכיר דעתם עכ"ל. ונר' דלא ראו עי"ק דברי מרן שבתשו' הנ"ל בדברי מוהרי"ש ז"ל שכ"כ בפי' באורך דכן ס"ל לרוב הפוס' ז"ל המפורסמים הג' דקי"ל כש' ומרן ז"ל כתב ע"ז דדברים נכונים הם וכו' וכנז"ל ובודאי דגם בש"ע אזיל בס"ז. ומ"ש בפס"ח