שערי עזרה קצו

הכי וכו' ולא איתחזק בשום חזקה ומינה דן לנדונו שלא נודע שלא היה לבעלה אח והיה איש נכרי באופן דלית ביה שום חזקה ע"א נאמן וכו' עש"ב. גם בתשו' נו"ב מה"ת חאה"ע סי' קמ"ה בתחילת שאלתו כתב ע"ש פוסק אחר שכתב בשם רשב"ם פי"נ דקל"ה וז"ל ויודעים היו בודאי שאי"ל בנים ואי לאו דמוחזק לן דלית ליה אחים היה לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דאי"ל בנים ודאי ע"כ. ולפי"ז צ"ל מ"ש בש"ע לא היה מוחזק באחים ואמר יל"א אינו נאמן ר"ל שהיה מוחזק שאיל"א דהיינו מי שיודע במקומו ובמשפחתו ולא נשמע מעולם שהיל"א היא חזקה אלימתא שאיל"א. וכה"ג משמע שם בתשו' הרא"ש שהובא שם אפי' ע"א אינו נאמן. אבל באסופי שאין לו מכיר מאב ואם מאין יהיה לה חזקה שאינה זקוקה ולעולם היא עומדת בספיקא וכו' ע"ש. אשר לפי"ה ומדובר לעיל בנ"ד שהאיש הזה הוא מאר"ח ואינו בן העיר הזאת מיקרי לא איתחזק שאיל"א וחיישי' שמא יל"א ואסורה להנשא שמא היא זקוקה ליבם וספק ערוה היא מדאורייתא וספיקא לחומרא

האמנם עדין יש זכות גדול תולה להאשה דנ"ד ושריא להתנסבא דכד מעיינינן שפיר בדברי מוהריט"ץ ז"ל שם שחילק בהכי מבן עירו לבן עי"א יוצא היתר לנ"ד דשרייא לינשא דכתב שם ע"ד הרא"ש וז"ל דייק הרב בלשונו שכתב דכיון שעומדת בחזקת שאין אחים לבעלה ולא כתב כיון שהאשה הזאת אינה בחזקת שיש אחים לבעלה הא לא סגי אלא בחזקת שאין אחים שהוחזק הדבר בארץ מגורותיהם שאין אחים לבעלה הילכך כתב הרא"ש שאפי' ע"א כשר לאו כ"כ להוציאה מחזקתה. אבל בנ"ד זה האיש בא מקרוב מאר"ח ארביל שמה ולא שייך לומר שהיתה לה חזקה שאין אחים לבעלה שהרי לא הי"ל חזקה לפי שעתה מקרוב בא מארץ לא עבר בה איש לביא לגבולותינו כ"א מזמן לזמן לעתים רחוקות הילכך ליכא חזקה וכיון דליכא חזקה להתיר הרי הך אתתא קיימא בחזקת איסור וע"א מסייע לאיסור א"כ באיסורא קיימא ע"כ. מבואר מדבריו ז"ל דהגם דס"ל דיש חילוק מבן עירו לבן עי"א דבבן עי"א חיישי' שמא יל"א מ"מ ס"ל דאם האורח שבא מעי"א נתישב ודר בעיר שנשא בה כמה שנים ולא נראה ולא נשמע שיל"א אזי הו"ל כבן אותה העיר ממש וחשיב כלא הוחזק שיל"א דמותרת אשתו להנשא ואפי' ע"א אינו נאמן לאוסרה וכמ"ש הטור ומרן ז"ל. גם מדיוק דברי מוהרימ"ט ז"ל שם נר' דסל"ה דכתב וז"ל והך מילתא ודאי לא מיקרי איתחזק התירא שזה האיש מאר"ח בא ולא ידענו מאיזה עם הוא ותמול בואו והיום נשא אשה וכמעט שעבר נתגלה הדבר עפ"י אותו עד שהוא בן עירו ומכירו ובקי באחיו ואימתי נתחזק זה בל"א ולא קרינן חזקה לשוק אלא ידעינן דלית ליה אחי וכו' ע"ש. דלמה לו להאריך בלשון לכתוב ותמול בואו והיום נשא אשה וכמעט שעבר וכו' ודי היה במ"ש תחילה לא מיקרי איתחזק התירא שזה האיש מאר"ח בא ולא ידענו מאיזה עם הוא. א"ו נר' דס"ל דדוקא בנדונו שהיה האיש ההוא בעיר הזאת זמן מועט ולא עברו השנים עד שנלב"ע אזי חשיב לא מיקרי איתחזק היתרא. משא"כ באיש שהאריך זמן מרובה במקום שנשא ולא נשמע שיל"א חשיב כאיתחזק היתרא. והגם דיש מקום לדייק מלשונו שכתב אלא כי ידעינן דלית ליה אחי וכו' דס"ל דהגם דהאריך זמן מרובה עכ"ז ל"מ איתחזק היתרא. מ"מ חשיב שפיר לכל הפחות כאילו לא הוחזק באחים ודינא הוי דכי לא איתחזק לא באחי ולא בבני שריא מטעם ס"ס דשמא י"ל בנים ואת"ל אי"ל בנים שמא גם אחים אי"ל ואי אתי ע"א דוקא הוא דמהימנינן ליה וכל כמה דלא אתי ע"א שרייא להתנסבא וכמו שכן מבואר בדבריו ע"ש. והמעיין שם בדק"א ע"ד יראה דס"ל דאם שהה כמה שנים ולא נשמע שיל"א אזי חשיב חזקה אלימתא שאיל"א דכתב וז"ל ואותו הנדון של הרא"ש התם חזקה אלימתא איכא כמ"ש שישב שם כמה שנים ומעולם לא נר' ולא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתי שהיל"א זו חזקה אלימתא וברורה שאיל"א ולאו כ"כ דע"א למיעקרא לחזקה ולהכי אפי' בא ע"א ואמר דיל"א אינו נאמן יעוש"ב. הרי מבואר דגם הוא ז"ל ס"ל דאם האורח נתיישב ודר כמה שנים מרובים בעיר שנשא ולא נשמע שיל"א הוי חזקה אלימתא דאיל"א ושרייא להתנסבא ואפי' ע"א אינו נאמן לאוסרה. וא"כ יוצא לנ"ד דעברו יותר מל' שנים ומעולם לא נשמע לא מפיו ולא מפי זולתו שיל"א הו"ל חזקה אלימתא דאיל"א ואפי' שיבוא ע"א ויעיד שיל"א אינו נאמן ומכ"ש דבנ"ד דלא יש ע"א שיעיד שיל"א דבודאי הגמור דשרייא להתנסבא והוא ברור. ומן האמור לעיל חזות ק"ל ע"ד ה' פ"מ ז"ל בח"א סי' י"א דעל מה שהביא מוהרמ"ג ז"ל מתשו' הרא"ש והטור ז"ל להתירה לינשא בנ"ד כתב דמוהרי"ט ז"ל חלק עליו ואמר דשנא ושנא נדון הרא"ש והטור מנדונו דנדון הרא"ש שהיה בן עירו וכו' אבל בנדון דידהו שהיה גר בארץ מאר"ח וכו' ובנדון דידהו דכתוב בשאלה שלא נודע שיש לבעלה אח והיה איש נכרי באופן דליכא שום חזקה ע"א נאמן ע"ש. דהנה היא ז"ל סגר עלינו את המדבר דהבין בלשונו דכל כמה שהוא איש נכרי לא מיקרי איתחזק שאיל"א וע"א נאמן לאסור אפי' אם שהה כמה שנים. דאחהמ"ר הא ליתא דכבר הרי הוא כמבואר בדבריו דכל כמה ששהה כמה שנים אזי מיקרי איתחזק שאיל"א ואפי' ע"א אינו נאמן להוציאה מחזקתה וכנז"ל. אם לא שנאמר דגם הוא ז"ל אזיל ומודה אליביה דמוהרימ"ט ז"ל דס"ל דאפי' אם הוא אורח בעיר מ"מ אם דר בעיר ונתיישב שם כמה שנים הו"ל חזקה אלימתא שאיל"א ושוב אין ע"א נאמן והרב ז"ל לא נחית כ"א להביא ראיה לנדונו מדברי מוהרימ"ט דפליג אמוהרמ"ג דס"ל דאם בא מאר"ח חיישי' שמא יל"א ולא מיקרי חזקה אלימתא וע"א נאמן. ולעולם דמודים דרבנן הוא שאם יהיה האופן שהאורח נתיישב כמה שנים מרובים דהו"ל חזקה אלימתא ודינו כבן עיר ושוב אין ע"א נאמן. וכן גדולי ורבני ישראל גאוני בתראי שבאו על החתום בתשו' מוהרימ"ט הנז' והסכימו עמו נר' דהכי ס"ל דכל ששהה זמן רב בעיר ולא נודע שיל"א הוי חזקה אלימתא ושוב אין ע"א נאמן. משא"כ אם שהה זמן מועט אזי ע"א נאמן. וכ"ר לה' חת"ס בחאה"ע ח"א סי' מ"א דכתב וז"ל ועיין בתשו' מוהרי"ט ז"ל סי' פ"א התיר מוהרמ"ג אשה לשוק מטעם תשו' הרא"ש הנ"ל לא ששם בסי' פ"ב וכן בתשו' מוהריט"ץ סי"ב ועשרים גדולי ישר' שם נחלקו ואסרו האשה ההיא והיינו דס"ל להני גאונים דעכ"פ צריך שיתחזק זמ"ר בגבולו בלי אחים. אבל א' שבא לכאן בן יומו ומחזיק עצמו שאיל"א במה נתחזק שלא נאמין ע"א המנגדו. ואפשר מוהרמ"ג נמי לא פליג אלא בעובדא דהתם שהיה נשבע בשעת קידושין שאיל"א ואחזוקי אינשי ברשיעי ל"מ ומיד נתחזק לנו באיל"א ושוב אין ע"א נאמן. אבל זולת זה מודה למוהרי"ט וסי' דחזקה שע"י שלילה צריך שעכ"פ זמן רב שהיה ראוי שנשמע דבר מאחי' ובית אבותי' עכ"ל ע"ש. וכ"כ שם בסי' ע"ח וז"ל כבר השריש מוהרי"ט סי' פ"ב דלא מיקרי לא מוחזק באחי אלא בשהיה פה עמנו כמה שנים ולא נשמע מעולם שיל"א דעי"ז מוחזק לן דלית ליה אחי ואיתתא בחזקת היתר עומדת ובהא מיירי תשו' הרא"ש וכו' ודוקא בכה"ג מיקרי לא מוחזק באחי. אבל באיש הזה שמאר"ח בא תמול בואו והיום נשא אשה וכו' אמאי נתחזק זה בלא אחים וכו' יעי"ש שהאריך והחזיק בס' זו כ"פ עכ"ל ע"ש: והגאון