שערי עזרה קצג

בפנו"נ או מפני השכחה והלך לו השליח או מפני שלא נמצא בשעת כתיבת הגט דוקא בשעה"ד יש להקל כס' הרשב"ץ ובנו ז"ל ושלא בשעה"ד אין להקל ע"כ. הרי דהז"ל העדיף מעב"ד דאין מכירים החתי' משליח המביא גט מקויים ואין מכירים החתי'. ואנא אמינא דמ"ש הז"ל כן הוא קודם ראותו דברי הרשב"ץ ח"א סי' קע"ב ודח"ג סיכ"ב ושפט בדעתו דההיא דהביאה מרן סו"ס קנ"ב אינה מתו' הרשב"ץ. אכן בהגלות נגלות דברי הרשב"ץ הנ"ל שהביא מרן סו"ס קנ"ב הגם דדברי הרשב"ץ הם צריכים ישוב כמו שכ"כ הוא ז"ל וז"ל שוב אחר החיפוש מצאתי וכו' ודבריו צ"י ע"כ. בודאי הוא דאמור יאמר טפי עדיף שליח המביא גט מקויים ואינם מכירים החתי' ממעב"ד דאינם מכירים החתי' וכנז"ל. והגם דדברי הרשב"ץ צ"י אין דבר חוצץ דלכל קושיא י"ל תירוץ. ומה מאד אני תמיה על הקו"א ז"ל דלא זכר ש'ר שמורם ז"ל בהגהה סו"ס קמ"ב פסק להא דאם הביא השליח גט מקויים ואין מכירים חתי' דייני הקיום דאפי' שלא אמר בפנו"נ יש לסמוך וכו' והיא מהרשב"ץ ז"ל. והנו"ב ז"ל במ"ת סי' קל"ו כשהק' על מורם ז"ל מסו"ס קמ"ב אסו"ס קנ"ב שלא הגיה שבשעה"ד יש לסמוך וכו' תירץ וחילק בין היכא דגוף הגט מקויים והוא לפנינו רק שאין מכירין החתי' דבזה סמכי' וכו' להיכא שאין הגט בידה רק מעב"ד לחוד וכו' והפ"ת הביא ת"ד בסי' קנ"ב. ושם בדברי הנו"ב ז"ל הביא כמה חילוקי דינים בענינים אלו ואתיא מכללא דגט שהביא השליח במקום שאצ"ל בפנו"נ מותרת להנשא בו אעפ"י שלא נתקיימו החתימות דבזה כ"ע מודים אף הראב"ד וכו'. ושליח שהביא גט חתום בעדים וגם מקויים בדייני קיום וכאן במקום האשה אין מכירים לא חתימת העדים ולא חתימת דייני קיום אם הוא שליח להולכה ואי"ל בפנו"נ שלא היה אצל הכתיבה והחתי' או שכבר מסרו ליד האשה ולא אמר ושוב נקרע הגט שא"א שוב שינתן מחדש אזי במקום עיגון ודוח"ג יש להתירה כדברי רמ"א בסו"ס קמ"ב. וכל זה בגט אבל אם אין לפנינו רק מעב"ד אינו מועיל וכו' עש"ב

אשר מדברי מור"ם ז"ל ודברי הנו"ב ז"ל שם י"ל וללמוד היכא דשליח א' של הולכה כבר אמר בפני ב"ד בפנו"נ והב"ד עשו קיום ב"ד על הגט ועל שטר השליחות כדין כתחז"ל. ושוב חזר השליח בהרשאת הבעל ועשה שליח הולכה לאחר שהוא במקום האשה וכתב לו שטר שליחות בפ"ע ובקיב"ד על שטר שליחות הב' ובמקום הגט אינם מכירים כל החתי' לא של הגט ולא של ההרשאות ולא דייני הקיום דיש לסמוך לינתן לאשה ולהנשא. ויש באפשר לומר דאפי' שלא במקום עיגון ודוח"ג כ"א קצת יש להתיר דהא שליח ב' אין חיוב עליו לומר בפנו"נ כ"א שיאמר שליח ב"ד אני וכבר שליח הא' אמר בפני ב"ד בפנו"נ ועשה לזה הב' שליח והו"ל זה השליח ב' כמו השליח הא' שהביא גט במקום שאצ"ל בפנו"נ דכתב הנו"ב ז"ל דמותרת להנשא בו אעפ"י שלא נתקיימו החתי' דבזה כ"ע מודים אף הראב"ד וכו'. וי"ל דאפי' שלא במקום קושי ודוחק כלל יש לסמוך ולהתיר מאחר דאיכא עידי הגט וחתימת דייני קיום על עידי הגט ועל עידי ההרשאה וגם עידי הרשאה משליח א' לב' וחתימת דייני קיום על הרשאה השנית דכולי האי לא חיישי' לזיופא והסברא נותנת דעדיף זה מהשליח שהביא גט במקום שאצ"ל בפנו"נ דמותרת להנשא אעפ"י שלא נתקיימו החתי'. אכן עדין לבי מהסס יען דיש צד לומר דהתם בשליח שהביא גט במקום שאצ"ל בפנו"נ שהוא נאמן כב' עדים לגבי אשה לכן הקילו אעפ"י שלא נתקיימו החתי' ומותרת להנשא בו. משא"כ בשליח ב' דהוא אינו נאמן כבי תרי ליכא למימר הכי. אבל עכ"ז מצד שאין מהחיוב עליו לומר בפנו"נ ואיכא חתימות על הגט וההרשאות וחתימות דייני הקיום על זה וע"ז דכולי האי לא חיישי' לזיוף יש לסמוך להתיר לינתן לאשה ולינשא במקום דאיכא קצת קושי ודוחק וכנ"ל וכל זה הוא גם שלא נשלחו הגט וההרשאות ע"י בי דוואר אלא ע"י איש שהובאו על ידו. מכ"ש היכא דהובאו ע"י הבי דוואר ליד הב"ד דלא שלטה בהם ידי אשה וליכא למיחש לזיופא דאשה ולא לאחר כמש"ל בשם הבגד"י שהוב"ד בפ"ת בודאי הגמור היכא דאיכא קצת קושי ודוחק יש להתיר לעשות מעשה לכתחי' שינתן לאשה ולינשא כמ"ש ז"ל דבזה גם הט"ז והנו"ב ז"ל מודים דמותרת אף במעב"ד ומכ"ש במקום עיגון קצת וכנז"ל. וכ"ש היכא דהגט בעצמו וההרשאות באו ע"י הבי דוואר. וכ"ש וק"ו היכא דהגט וההרשאות כולם נתונים בכיס אחד וחתומים כולם בפנים ובחוץ בחותם הרב הידוע דאית ליה חותם דפוס מצד מינוי השררה שהוא חכם באשי וחתום בו בקיום החתי' בפנים וע"ג הכיס שנתונים בו הגט וההרשאות וגם חתום בו בכתב היחידי ששלח אותו לב"ד של מקום האשה וכולם נשתלחו ע"י הבי דוואר מאצלו ליד הב"ד דכל זה הוא רחוק המציאות של הזיוף דבודאי הגמור בקצת דוחק יש להקל ליתנו לכתחי' לאשה בלי שום פקפוק. ועיין במוהריק"ש ז"ל בס' ע"ל חאה"ע סי' קמ"ב דכתב דאפי' ממקום קרוב איכא למיחש לעיגונא שלא נתנו דבריהם לשי' הרדב"ז ס"י ועיין מוהרי"ל סיק"ל ותשו' מוהרד"ך ע"כ. וה' גט מקושר למוהרמ"ב ז"ל בסיכ"ה אונ"ט האריך בחשש עיגון דאפי' ממק"ר יש להקל ולסמוך על המקילין עש"ב. ובנ"ד בלאו כל זה הנז"ל איכא הכרת חתימת יד הרב בכתי' וחתימת הדפוס וכנז"ל

ועיין בס' גו"ר חאה"ע כלל ד' סיל"ב דכתב מתשו' הרדב"ז סי' תתקי"ז בגט הבא ממ"ה עי"ג ומינה הבעל שליח במקום שהאשה שם לתתו לה דהאריך מענין שליחות עי"ג וכתב דעל האח' סומכים דמתירים לשלוח עי"ג דאינו אלא כמעשה קוף בעלמא. ודוקא אם היה מקום הבעל קרוב במקום שישראל הולכין תדיר יש לחוש להחמיר לכתחי' לשלוח הגט ע"י ישראל לחוש לדברי הגאון ז"ל. אבל בנ"ד איכא טעמי להקל חדא שאף דברי הגאון לאו מדינא הוא אלא משום חומרא וכו' ותו דה' בעה"ט מיקל טפי וכו' ותו דכל האח' אמרו דמותר לכתחי' דמעשה קוף בעלמא הוא. ותו דאותם דכתבו דברי הגאון לא הזכירו דברי ר"ת וקרוב הוא דלא שמיע להו. ותו דנ"ד הוי כשעה"ד דשמא לא ימצאו ישראלים שיביאו לה גיטה מעבר לים. ותו כי כפי הנר' הרצו את הבעל במעות עד שכתב לה גט זה ושמא לא יתרצה עוד לכתוב גט אחר וכו' הילכך מכל הני טעמי נ"ל שינתן הגט אפי' לכתחי' ובזה אין לבי נוקפי. אבל לענין הקיום יש מקום עיון וכו' אבל בקיום גטין אעפ"י שאין מכירים דייני הקיום הגט כשר וכיון דאיכא עדים חתומים וקיימו אותם הדיינים סגי אע"ג דאין מכירים חתימת הדיינים וכו' ואם תמצא לקיים עידי הגט מוטב ואם לאו תבקש לקיים דייני הקיום ואם לא תמצא ל"ז ול"ז יתן אותו השליח אשר מינה הבעל בע"מ כיון דליכא ערעור לפנינו לא מחזקי' ריעותא שהוא שעה"ד יעוש"ב. והב"י ז"ל במנהגי ארגיל דק"י אוס"ג כתב בשם הרשב"ש ז"ל שהדרך הישרה שיהיו עידי הגט הם עידי השליחות ויעשו קיום בשטר השליחות ונמצא הגט מתקיים מאליו שאין כותבין הקיום בגט וכן נוהגין ובאוס"ב בענין אם יכולין לעשות שליח גוי להוליך כתב לישראל שיהא שליח הגט כתב שכבר נהגו להקל עפ"י סברת הש"ע סיקמ"ה סל"ה דכתב השולח גט עי"ג שיתנהו לפ' ומינה הבעל