שערי עזרה קצב

שם הגט וההרשאות והשני עדים החתומים בגט חתמו בשטר ההרשאה הראשונה וקיימו אותה בג' קיב"ד והרב הוא החותם ראשון בחתימת ידו ובחתימת הדפוס וגם בשטר ההרשאה השנית שעשה השליח הא' לשליח השני שבדמשק חתמו בה ג' והרב חתם ראשון להשלשה בחת"י ובדפוס. והרב הודיעם לב"ד שבדמשק בכתב יחידי ששלחו הגט שעשה פ' לאשתו פ' ועמו רצוף שני שטרי ההרשאות אף שאין מהצורך לשלוח ההרשאה הא' אולם לסיבה שהבעל נותן רשות לב"ד שישימו אות או נקודה וכו' וחששו שמא יארע איזה קלקול בדרך לזה שלחו אותה לומר שהרשות נתונה מהבעל לתקן. ושכתב הגט כאשר הודיעוהו זולת לענין השרטוט ושהכתב אם יהיה מעורה שלא ידע המנהג ועשה כמנהג. ושהגט וההרשאות שתיהם הניחום בתוך תיק וחתמו עליו הב"ד כדי לקיים חת"י ממקום אחר ליותר יפו"ך. וחתום בכתב יחידי הנ"ל כת"י הרב ובחותם הדפוס. ושלחו הכל ע"י הבי דוואר ועל פני תיק החיצון חותם חכם באשי מ"צ ובכתב ערבי ופרנסאווי לשם הב"ד שבדמשק. והגוי הביאם כמו שהם ומסרם לידינו. ופתחנו הגט וההרשאות ולא הכרנו בהחתימות כ"א חת"י הרב וחותם הדפוס שלו דוקא. וגם לא נמצא אתנו מי שיכיר בהם. ועכ"ז אנן בדידן יען שמכירים אנחנו חת"י הרב וחותם הדפוס שלו סמכנו ע"ז וגרשנו האשה בגט ההוא ע"י שליח הב'. ויש שפקפק בזה מצד שאין אנחנו מכירים שאר החתימות. ע"כ הוכרחתי לבאר אם יש חשש בדבר או לא

הנה מור"ם ז"ל בסי' קמ"א סעכ"ד כתב ונהגו שהרב המסדר הגט מקיים ההרשאה וי"א דיש לקיימה בג' מיהו אם אינו ניכר רק חתימה אחת סגי. וכ' הבאה"ט בסקכ"א דהב"ש העלה אפי' אם אין ניכר שום חתימה או אפי' אינו מקוים כשר. וכ' ה' פתחי תשובה סקט"ז דהב"ש נ"ט דסומכין אהא דעדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עבב"ד, ושבס' תו"ג כ' דאין זה עיקר דהא לא סמכי' ע"ז בשליח שלא אמר בפנו"נ ופסלי' ליה רק עיקר הטעם מבואר בתשו' הרשב"ש שהביא הב"י בסיל"ה שסומכין על הנך פוס' דס"ל דקיום ב"ד אי"צ קיום ע"כ ולפי"ז באינו מקוים כלל אפשר דאין להקל אם אינו שעה"ד עכ"ל. ותם אני ע"ד דהרואה בהרשב"ש סי' רנ"ז כתב בפי' שאפי' אינו מקוים כלל כשר מטעם דעדים החתומים וכו' ורבנן הוא דאחמור לקיים השטר והכא משום עיגונא אקילו בה שיאמר בפנו"נ וכו' ובשטר שליח ג"כ אי"צ שיתקיים בחותמיו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם שיאמר בגט בפנו"נ ויצטרך לקיים שטר שליחות וכן דעת הרא"ש וכ"כ הר"ף והרמ"ה ז"ל כתב וכו' ואם אי"צ עדים כ"ש אם הביא שטר שאי"צ לקיימו ע"ש. הרי שלא זכר שם טעמא דקיב"ד איצ"ק כ"א הא דעדים החתו' וכו' ובאינו מקוים הכשיר וצ"י. וס' תו"ג אינו בנמצא תח"י לראות דברים בשורשן. וגם בדברי הב"י ז"ל סיל"ה לא נמצא מזה. ואולי שהז"ל נתכוון על תשו' הרשב"ש דסירס"ו דהובאה במב"י ז"ל סיקמ"א דהאריך בהא דקיב"ד איצ"ק וכו' דנר' דעיקר טעמא הוא משום הא דקיב"ד איצ"ק ולא הא דעדים החתו' וכו' ואהא הוא דכתב ולפי"ז באינו מקוים כלל אפשר דאין להקל וכו'. ולדעתי גם מסירס"ו הנ"ל ליכי שום הוכחה לומר דבשטר הרשאה באינו מקוים דאין להקל דא"כ בואו ונצווח ע"ד הרשב"ש מסירס"ו לסירנ"ז שהכשיר בפשיטות. ברם האמת הוא דבסירנ"ז דמדבר בענין שטר השליחות לכן כתב דאי"צ שיתקיים בחותמיו דא"כ מה הועילו וכו' וכיון שאי"צ עדים כ"ש דאם הביא שטר שאי"צ לקיימו. משא"כ בסרס"ו דהתם מדבר בענין מעשה ב"ד ע"מ שהיה שנכתב הגט וניתן ליד ש"ק כדין ונקרע לשיהיה ביד האשה ראיה לינשא ע"ז הוא שהאריך הז"ל שם ובתחי' הביא הא דעדים החתו' וכו' ובסוף הביא הא דקיב"ד איצ"ק והאריך בזה וזאת היתה עיקר סמוכות שלו כיעו"ש. ועיין במרן ש"ע סוסקנ"ב סעי"ב אשה שיש בידה מעב"ד א"י לינשא בו עד שיוכרו חת"י הב"ד ע"כ. ובפ"ת שם סקי"ט הביא דברי הנו"ב מ"ת סיקל"ו דלא תיקשי דברי מור"ם בהגה"ה סוסקמ"ב וכו' ומ"ש עליו ה' בגדי ישע עש"ב וירווח לך. וכ' שם דלדינא קרוב לומר שהנכון עם הבגד"י וכו' ובפרט שגם הב"ש סוסקמ"ב לא הזכיר טעם הרשב"ץ שהובא בב"י דעדיף טפי גט מקוים שלא נתקיים הקיום מע"א אומר בפנו"נ וכו' רק כתב טעם קיב"ד איצ"ק ולפי טע"ז גם כאן יש להקל במקום דוחק ועיגון ע"ש

עו"ש הביא בשמו דאם נשלח מעב"ד ע"י בי דוואר גם המחבר בסוסקנ"ב מודה שמותרת לינשא בו בלא הכרת חתימת ב"ד דהרי דקדק הש"ע בלשונו וכתב אשה שיש בידה מעב"ד וכו' וכן הלשון במקור הדין בתשב"ץ ח"א סיקע"ג והוא מטעם דחיישי' לזיופא דאשה. אבל אם המעב"ד בא ע"י בי דוואר ליד ב"ד ולא שלטה בו ידי האשה מעולם ליכא למיחש לזיופא דאשה ולא לזיופא דשום אדם ודאי גם התשב"ץ והש"ע מודים דאי"צ הכרת חתימת הב"ד. וסברא זו מפורש בתשב"ץ עצמו ח"ג סיס"ו דכתב שם וז"ל ולזיוף האשה ליכא למיחש שהרי ממקום אחר בא זה העדות וידיעה מילתא בדוכתה דאיהי לא זייפתיה וכו' ע"כ. ובודאי דגם הט"ז והנו"ב מודים דמותרת ומכ"ש במקום עיגון קצת ע"ש. וגם בתשו' מאמ"ר סיפ"ב הבי"ד התשב"ץ דסי' ס"ו וסמך עליהם שהיה שעה"ד ועיגון ע"ש. וציין עוד עמ"ש לעיל בסקמ"ב סקל"ג בשם תשו' פנ"א ומוהרי"מ ע"ש

ועיניך הרואות דבענין מעב"ד הוא חמיר יותר שהרי מרן בש"ע סו"ס קנ"ב באשה שיש בידה מעב"ד פסק דא"י לינשא בו עד שיוכרו חתימת הב"ד. ומור"ם ז"ל לא הגיה כלום דנר' שהיא ש"ר המסכי"ם בזה. ואילו בענין הכרת חתימת דייני קיום הגט כ' מור"ם סו"ס קמ"ב וז"ל י"א דאם הביא השליח הגט מקוים בחותמיו אעפ"י שאין מכירין חתימת דייני הקיום מ"מ במקום דוחק ועיגון יש להקל ולסמוך עליו אעפ"י שלא אמר השליח בפנו"נ וכו' דמה"ת עדים החתו' וכו' ע"כ. והיא מהרשב"ץ ז"ל הוב"ד בב"י ז"ל. הרי דמעב"ד הוא חמיר יותר ועכ"ז כתבו האח' ז"ל דהיכא דהובא ע"י בי דוואר דליכא חששת זיוף דגם התשב"ץ והש"ע והט"ז והנו"ב הכל מודים דאי"צ הכרת חתימת הב"ד ובפרט במקום עיגון קצת. מכ"ש בענין הכרת חת"י עידי קיום הגט וההרשאה שנשתלחו ע"י הבי דוואר דליכא חששת זיוף דאי"צ הכרת חתימתם כלל ובפרט במקום עיגון קצת

וראיתי לה' קו"א ז"ל בח"ב באה"ע סיט"ל דהוק"ל דברי מרן ז"ל דבסי' קנ"ב בההיא דמעב"ד מלבד דלא נמצאת תשו' זו בין תשו' הרשב"ץ ז"ל עוד בה דבתשו' ח"ג סיט"ז אשכחן להיפך והביאה מרן בסי' קמ"ב ועיקר טעמו דאע"ג דבעלמא קי"ל דקיב"ד צ"ק אפי"ה בגט מיהא כיון דעדים החתו' וכו' ועלה בדעתו לישב ודחה ישובו מההיא תשו' דסי' ס"ו וששו"ר לה' תוח"ס סיק"ג שהק' תשו' הרשב"ץ שהביאה מרן סו"ס קנ"ב אתשו' הרשב"ש שהביאה מרן סיקמ"א ודקדק עליו דהו"ל להק' עליו מיניה וביה מההיא דסי' ט"ז וכתב לכן נר' דההיא דסו"ס קנ"ב שהביא מרן אינה מתורתו של הרשב"ץ ז"ל כ"א דהמעתיק וכו'. ועוד האריך שם ואסיק דבמעב"ד דאינם מכירים החתי' יש לסמוך על הרמב"ם ודעי' אפי' שלא בשעה"ד וכן הדין בש"ק שקבל הגט מידו וכתבו מעב"ד גם בזה אי"צ להכיר החתי'. אך בשליח המביא גט מקויים ואין היכר לחתי' ולא אמר